טיב קידושין מא

התוס' בפסחים דף כ"ט דאיסור דרבנן שאין לו עיקר מן התורה יכולין להוסיף עליו ולבטלו לכתחילה א"כ י"ל טעם דלהכי מקודשת בחולין שנשחטו בעזרה אי לאו דאורייתא משום שאין לו עיקר מן התורה ויכולה לבטלו חד בתרי ביבש או בס' בלח

ולפ"ז לפי תה שפסק התחבר בי"ד ס"ס צ"ט באיסור דרבנן שנתערב חד בתרי מותר להוסיף עליו ולבטלו א"כ אם קידש באיסור הנאה שנתערב ויכולה האשה להוסיף עליו י"ל דמקודשת אף אם אינו ש"פ רק כל התערובת ביחד ואפי' באיסור דרבנן שיש לו עיקר מן התורה

אלא דקשה לפ"ז לימא בכל איסורי הנאה שיש להם דמים מן התורה לדעת רוב פוסקים דאין מבטלין לכתחילה אינו אלא מדרבנן א"כ מן התורה ראוי לבטל האיסור ומצינו דמים לחמץ בפסח מן התורה וצ"ל דהא דהמקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת היינו מדרבנן לאחר שתקנו שלא לבטל איסור ואם ביטל אסור וצ"ע עיין בסמוך

(סא) ואם בחמץ דאורייתא ושעות דרבנן כו' הקשו האחרונים בשלמא בחמץ דאורייתא ושעות דרבנן י"ל שחושש לדעת הרמב"ן משום דאיכא למיטעי ויקדש בשעה ד' דאז הוו קדושין אבל הא דכתב בחמץ דרבנן ושעות דאורייתא דהוה חד דרבנן ה"ל למימר דאינה מקודשת כלל דאפי' לפרש"י שמפרש משש ולמעלה היינו שעות דרבנן א"כ אפי' בתרי דרבנן אינה מקודשת. ובחק ועקב סימן תמ"ג תירץ דהמחבר ס"ל לרש"י חיטי קורדניתא חמץ דאורייתא ואין ללמוד חמץ דרבנן בשעות דאורייתא מחמץ דאורייתא בשעות דרבנן דחמיר טפי. וקשה לפ"ז מנ"ל כלל לאסור חמץ דרבנן בהנאה דהא מתני' הוצרכה לאשמעונן בחמץ דאורייתא בעבר זמנו דאסור ואי אפי' חמץ דרבנן אסור בהנאה בשעות דאורייתא מאי קמ"ל בשעות דרבנן הא אפי' בחמץ דרבנן בשעות דאורייתא דהוו קדושין ואע"ג דאסור בהנאה ע"כ קיל טפי. מיהו זה יש לדחות ועוד קשה א"כ איך מייתי ראי' בש"ס כיון באיסור דרבנן עלי' כדאו דמי ולאו ברשותי' קאי לבטלי' דאמר רב גידל כו' אין חוששין לקדושין א"כ נימא דבחמץ דרבנן דקיל טפי ברשותי' קאי ויכול לבטלו והא ודאי ליתא. מיהו קושי' זו קשה על פיר"ת ג"כ דמפרש משש ולמעלה שעות דאורייתא וחיטי קורדניתא חמץ דרבנן מוכח בשעות דרבנן וחמץ דרבנן הוו קדושין א"כ איך מייתי טעמא דלא ברשותי' קאי מדאין חוששין לקדושין הא אפי' במקום דהוו קדושין נמי לאו ברשותי' קאי דאטו חיטי קורדניתא בשעות דרבנן יכול לבטל

אמנם למ"ש בספרי מגן האלף סימן תמ"ג שהקשתי על הטור שסובר דחמץ נוקשה מותר לשהותו א"כ אמאי אינה מקודשת הא ראוי לשהותו עד לאחר פסח הגם שרבים קמים עלי להקשות דהוה איסורי הנאה ואסור ליהנות אבל לא רבים יחכמו להבין עיקר הסברא הנה הרב ב"ש כאן כתב דבכל איסורי הנאה דקיימ"ל דמותר לחולה שאין בו סכנה אע"פ שהיא אינה חולה יכולה למכור לחולה א"כ כ"ש כשראוי לשהות בעצתו הגם שבזה דעתי מסכמת שאין דברי הב"ש נכונים בזה דכיון דלדידי' אסור לו ליהנות ממנו וכ"כ הריטב"א בהדיא דאפי' באיסורין דאורייתא מותרין לחולה שיש בו סכנה מ"מ אסור למוכרו שהרי הוא נהנה באיסורי הנאה מ"מ לאותו דבר שהוא מותר בו ליהנות בעצמו מהיכא תיתי לא יוכל למכור זה החלק שמותר בו בעצתו וכן משמע ממה שהקשו התוס' שתתקדש באפר אע"פ שאסור לו ליהנות מ"מ פשיטא דמה דשרי לדידי' יוכל למוכרו לאחר הוא ברור לדעתי

ועפ"ז נראה דלפיר"ת דמפרש חיטי קורדניתא הוי נוקשה ע"כ לומר דנוקשה אסור לשהותו דאי מותר לשהותו ה"ל למימר דמקודשת שהרי ראוי לשהותו מיהו לפרש"י דחיטי קורדניתא הם דאורייתא א"כ אינו מוכרח שיהי' אסור לשהות חמץ דרבנן ושפיר י"ל כדעת הטור בא"ח סימן תמ"ב אבל בחמץ דרבנן מקודשת לכן שפיר פסק דהוה ספק קדושין דשמא מותר לשכות חמץ דרבנן ובכל ימי הפסח הוו ספק קדושין כיון דראוי לשהותו

ובאמת גם לפיר"ת אין לנו הכרח שיהיה חמץ דרבנן אסור לשהותו דניהי דמפרשינן חיטי קורדניתא חמץ נוקשה אינו מוכרח דאסור לשהותו די"ל רב גידל אמר הכי משום רב ורב לשיטתי' דס"ל בפסחים דף כ"ט דחמץ לאחר פסח אסור בהנאה כרב יהודה דמן התורה אסור א"כ אין ראוי לשהותו אבל לדידן אפשר דמותר לשהותו ולאחר פסח מותר דקי"ל כר"ש א"כ י"ל דהוה קדושין לכן מידי ספיקא לא נפקא

גם צריך עיון כי מלשון רש"י פסחים דף כ"א ע"ב ד"ה חיטי קורדניתא אפ"ה אם באו לחשש חמץ כגון שנפלו עליהם מים אסור משמע דאפי' ספק חימוץ נמי אסור בשעות דרבנן וקשה הא ה"ל ספיקא דרבנן ואפשר לומר דנקט חיטי קורדניתא היינו שאינם כאן ועכשיו אפשר שעדיין לא נתחמצו רק קודם שהספיק לבא לשם יהי' חמץ גמור א"כ לא תוכל למכור לא"י עכשיו דאחר שנתחמצו יולד ספיקא דאורייתא דשמא כבר נתחמצו אן ואין המכירה כלום ומוטל על' לבערם וא"ש ולפ"ז במקומו בספק חמץ בשעות דרבנן אפשר דמקודשת דיכולה למכור לא"י שיאכלנו מיד בשעות דרבנן ואפשר דאפי' בעצמה שרי' לה למיכל דספיקא דרבנן להקל

מיהו גם בספק חמץ בפסח צ"ע ג"כ אי ניחא שיהי' ספק קדושין דשמא אינו חמץ ומותר ומלשון רש"י משמע דגם בספק חמץ אין חוששין לקידושין דסוף סוף אין ראוי ליהנות בו וצ"ע עיין בסמוך

(סד) כגון חמץ דאורייתא עיין חמ"ח וב"ש דאם יש באפר ש"פ וידעה שהוא איסורי הנאה מקודשת לפי מ"ש התוס' בקדושין דף נ"ו ע"ב ד"ה המקדש ועוד תירצו האף שראוי' שלא כדרך הנאתן מ"מ כיון שהאשה סבורה ליהנות כדרך הנאתן אינה מקודשת וכתב בחמ"ח דבהא כ"ע מודו שאם דעתה להתקדש בהרבה ונמצא מעט אינם קדושין ולדידי קשה לתירוץ זה של התו' מאי אירי' מקדש באיסורי הנאה אפי' קידשה באיסורי אכילה אם לא ידעה שאסור באכילה גם כן אינה מקודשת שהרי הוטעית מאחר שהיתה סבורה שמות' באכילה ובודאי שוה יותר כשהוא מותר באכילה ואמאי נקט במתני' איסורי הנאה ואפי' קידש בתרומה וסבורה שהוא חולין נמי הוה טעות דתרומה בזול יותר

והריטב"א כ' ומורי נירו תירץ דאפי' יש באפרן ש"פ כיון דהשתא לית בהו דין ממון אינה מקודשת דכי שריף להו לבערינהו לאו דידי' ננהו וכל הקודם זכה בהם ע"כ ובאמת זהו הנכון דאין דמים לאיסורי הנאה. ועל קושית התוס' שהקשו שראוי להנות שלא כדרך הנאתן תירץ דמדרבנן אסור ואפי' למוכרו לחולה שאין בו סכנה אסור למוכרו בדמים וקשה שהי' לו לתרץ תירץ זה גם על שלא כדרך הנאתן דלאו מוני' הוא ואין בו דין ממון וכבר עמדתי על זה בספרי מבן אלף סימן תס"ה ואפשר דס"ל להריטב"א דאי הוה שרי' שלא כדרך הנאתן לא שייך לומר שאין בו דין ממון כיון דראוי הוא כחו שהוא בעין הא גופא קשיא אתאי אין בו דין ממון וניחא לי' משים דמדרבנן אסיר והרב בעל ח"ל בפ"ה מיסודי תורה תמה על דברי' התוס' דפשיטא דשלא כדרך הנאתן אסור מדרבנן ולכאורה י"ל בפשיטות לפמ"ש בספרי יין המשמח דאיסור דרבנן אסור לחולה שאין בו סכנה א"כ י"ל דס"ל כיון דבדרבנן שאין לו עיקר מן התורה כחו בחולין שנ"ב מקודשת אף דלא מצינו להם היתר בחולה שאין ב"ס א"כ ע"כ שלא כדרך