טיב קידושין ד

הוא שמחזירה לרשות עצמה כדמעיקרא וכשהתנה בו תנאי שתתן לו ר' זוז תוחזר לרשות עצמה אז אמרינן חד לישנא אפילו בע"כ שנתנה לו כבר זכתה בעצמה ע"י קיום התנאי וכן כולם בבתי ערי' חומה ע"י נתינה בע"כ חזר הדבר למה שהי' מעיקרא ומתבטל זכות שזכה בו הלוקח משא"כ בקידושין שמעולם לא היתה ברשותו והוא בא להכניסה לרשותו ומתנה עמה ע"מ שיתן לה ר' זוז מסתמא תנאי שלה שיתן לה מדעתה דלא מצינו נתינה בע"כ רק שע"י נתינה בע"כ מסולק מזכות שהיה לו אבל בקדושין שיזכה בזכות חדש ע"י נתינה בע"כ זה ס"ל להרשב"א דלא אמרינן דאינה מקנה עצמה לו ע"י בע"כ ווה אפשר לומר

ובזה יש ליישב קו' התו' ריש קדושין ע"ב ד"ה אי תנא קונה ה"א אפילו בע"כ והקשו התוס' הא תני האיש מקדש ונדחקו ולפ"ז אפשר לומר דה"ק אי תנא האיש קונה ה"א בע"כ אע"ג דודאי זה פשוט שאין שום קנין שתחילתו יהיה בע"כ רק יבמה שזקוקה ועומדת אלא דה"ק אי תנא קונה ה"א אפילו בע"כ היינו כשהתנה תנאי ע"מ שיתן ר' זוז ובכה"ג איירי שקידשה מיד ונתן לה פרוטה ע"מ שיתן לה ר' זוז ה"א אפילו בע"כ יעשה הקנין ע"י שיתן לה בע"כ. משא"כ באיש מקדש דאיירי בתחלת קדושין פשיטא לן דלא הוה בע"כ דלא מצינו תחלת קנין בע"כ

ובהכי ניחא מה שהקשה להתו' אמאי לא תנא היבם קונה ולפמ"ש לק"מ דודאי ניהי דיבמה נקנית בע"כ לא שייך לומר היבם קונה בע"כ דמשמע אפילו לכתחלה ולכתחלה ודאי אין ראוי לעשות כן שהרי אין חוסמין אותה אלא באשה ס"ד דקונה ע"י קיום התנאי כיון דלכתחלה נתרצית יכול לקיים התנאי אפילו בע"כ משא"כ ביבמה דלא שייך תנאי בביאה ממילא לא שייך קונה בע"כ שלכתחלה אין לייבמה בע"כ וא"ש:

והב"ש כתב בשם מהרי"ט שביקש להביא ראיה דגם בש"כ בע"כ מהני מע"ע דפודה עצמו בע"כ ודחה דשאני התם דריבתה תורה וכתב ב"ש ודבריו תמוהים דא"כ איך כתבו התוס' דיליף ש"כ מע"ע ונראה דלק"מ דודאי הא דאמרינן אפילו בנתן לה גט ואמר ע"מ שתתני לי ר' זוז נתינה בע"כ שמה נתינה אף דביד הבעל להתנות כרצונו ואלו התנה בפירוש ע"מ שתתן לי מדעתי לא הוי קיום התנאי כי אם כשתתן מדעתו אנן אמרינן דבתחלה כבר גירש ומסתמא בתחלה חפץ ליקח שהרי אין מכריחו להתנות וכבר נגמרו הגירושין ואינו חסר רק קיום התנאי ואי נתינה בע"כ הוי נתינה מקיימא התנאי בע"כ משא"כ בהתנה ע"מ שתתן לי מעות י"ל שמתחלה לא ביקש רק כסף דוקא ובידו להתנות כרצונו ובנתנה לו ש"כ מדעתו הרי אומר הריני כאלו התקבלתי אלא דבגיטין אמרינן לצעורה קמכוין ומבקש דוקא קיום התנאי אבל מהרי"ט דמיירי לענין קדושין אם היא מרוצה הוי כאילו אומרת הריני כאלו התקבלתי משא"כ בע"כ י"ל שבתחלה לא היה בדעתה כלל רק שיתן לה כסף דוקא ובידה להתנות כרצונה וא"כ שפיר כתב מהרי"ט דאין ללמוד מע"ע לש"כ בע"כ דשם לא תליא בדעת האדון משא"כ התנאי דהיכא דתליא בדעת האדון משא"כ התנאי דהכא דתלי' בדעתה י"ל שלא התנית רק כסף דוקא דע"ז דוקא נתרצית. ולפ"ז נראה שגם החילוק שחילק הב"ש שאם הוא התנה יוכל לקיים תנאו בע"כ בכסף דוקא ובהיא התנה אפילו בכסף אין קיום תנאי בע"כ ואינו נכון דממנפ"ש אם אמרינן דהוא לא קפדה רק כפי דבריו כיון שלא התנה היא בפירוש א"כ אפילו בש"כ יקיים תנאו וע"כ שהיא לא נתרצית רק כפי מה שאמר לה א"כ אין לחלק בין דידיה לדידה. וראיתי בקו"א מספר המקנה שכתב ראיה לדברי הב"ש מהא דאיתא בדף ח' התקדשי לי במנה ונתן לה דינר ה"ז מקודשת וישלים משום דהוי כאומר ע"מ ומקשה התם מברייתא דיכולה לחזור אפילו בדינר האחרון וקשה אמאי אינה יכולה לחזור הא נתינה בע"כ הוי ספיקא אע"כ כיון שהיא מתנה ה"ל נתינה ולדעת הרשב"א שלא חזרה אלא מן בקדושין אבל רוצה ליקח במתנה א"כ כיון שקיים תנאו אינה יכולה לחזור וקשה לדבריו מאי מקשה מרוצה לחזור דלמא מיירי שרוצה לחזור ואינה רוצה לקבל (ועמ"ש סי' כ"ט ס"ק טוב) וגם גוף הסברא אין לה שחר אטו בשופטני עסקינן שהוא התנה ליתן לה ע"מ שתהיה מקודשת אבל לא במתנה כלל וגם החילוק שביקש לחלק בין שהוא התנה ובין התנית היא כפי חילוק הב"ש לא נהירא ג"כ דא"כ ה"ל להפוסקים לחלק שאם אמרה אתקדש לך במנה שאז נתינה בע"כ הוי ספיקא. אלא נראה דדוקא בהתנה ע"מ שתתן לי או אתן לך בהא איכא לספוקי דשמא בע"כ לאו נתינה הוא אבל פשוט שאם התנה ע"מ שתתן המנה אפילו לא רצה לקבל פשיטא דהוי קיום תנאי אפילו אינו רוצה א"כ בהתקדשי לי במנה סתם אמרינן דהתנאי הוא שלא יהיה מניעה מצידו וכשיש לה המנה הרי קיום תנאו אפילו אינו רוצה לקבל וברמב"ם פ"א לא נזכר ע"מ שאתן לך רק ע"מ שאשלים לך וי"ל שהתנאי מתחלתו ע"ז האופן משא"כ (אם) אמר בפירוש ע"מ שאתן לך מנה תליא בפלוגתא אם נתן לה בע"כ אי הוה קיום התנאי. ואין לדייק איך נלמוד מתקנתו של הילל דנתינה בע"כ הוי נתינה מדהוצרך לתקן שלא בפניו הרי שם לא נזכר כלל לשון נתינה די"ל ודאי הא בהא תליא דהא דנתינה בע"כ שמה נתינה תליא אם בא לרשות מקבל ע"י נתינה בע"כ ואי לא שמה נתינה הרי לא נפדה הבית שהרי לא החזיר המעות ואי אמרינן שמה נתינה הרי פדה הבית וממילא כיון שנפדה הבית מסתמא תתרצה הלוקח ליקח מעותיו שאינו עושה אלא כדי שיוחלט לו ומוטל על המוכר חיוב החזרה ללוקח לכן מדמי ליה לנתינה בע"כ לחד לישנא אבל באמרה התקדשי לי במנה הוי כאומר ע"ח שאשלים אפילו לא תרצי לקבל לכן לא חילקו הפוסקים בכך ועמ"ש לקמן סי' כ"ט ס"ק טוב. ואף דבש"ע המחבר הזכיר ע"מ שאתן לך מנה המחבר לא דייק בלישניה דלשיטתיה אויל דבסימן קמ"ג נמשך אחר שיטת הרמב"ם דגם בגט אינו אלא פסול אלמא ס"ל נתינה בע"כ שמה נתינה. רק בגט מחמרינן עכ"פ באמר התקדשי לי במנה י"ל לכ"ע אפילו בע"כ מקיים תנאו כן נלע"ד ברור עוד כתב הב"ש דלכאורה מוכח מדברי הרא"ש דאפילו בש"כ הוי נתינה בע"כ דהא כתב הרא"ש באיצטלא דאם מתרצה בדמים הוי גט וע"כ פליגי רבנן ורשב"ג בע"כ ובגט דוקא משום לצעורי לא מהני דמים אבל בעלמא מהני א"כ מוכח אפילו בע"כ ש"כ כ"כ. ובק"א כתב לכאורה דבריו תמוהין דהא מחולין לא מהני לרבנן אלמא היכא דשייך לצעורי ע"כ לא מהני ריצוי וא"כ כיון שכתב הרא"ש דריצוי מהני ע"כ טעמא דרבנן דבהא נתינה בע"כ לא שמה נתינה כיון דש"כ ותימא גדולה איך עלה בדעתו לפרש כן דאי טעמא דרבנן לאו משום לצעורי א"כ אמאי במחולין לך אינה מגורשת הא טעמייהו דרבנן משום דנתינה בע"כ לא מהני בש"כ ואין לומר דמחולין ס"ל מכח סברא לא מהני דלכ"ע מכוין לצעורי רק לרשב"ג סגי בצער דמים ולרבנן בעינן גוף החפץ א"כ כ"ש דקשה על הרא"ש איך ס"ל דסגי בנתנה דמים אם מרוצה. ועוד פלא בעיני איך לא השגיח לראות הש"ס במקומה בפלוגתא דרבה ור"י באתא מיטרא דאמרינן ר' יוסף כרבנן ומסיק דרבה אפילו כרבנן והיינו משום דלצעורה קמכוין הרי מפורש בש"ס טעמא דרבנן משום לצעורי. גם מה שדייק בסברת הרא"ש וביקש עצות מרחוק לא נהירא אלא נראה דלא אמרינן רק לצעורה קמכוין אבל לא לצער עצמו וכשהתנה מתחלה על האיצטלית תולה הדבר ברצונו מאחר שמרוצה בכך אבל לא נתכוין שאם אז יהיה ניחא ליה בדמים לא יוכל לקבל דמים דא"כ נפסיד ע"י תנאי האיצטלית שהרי אפשר שיזדמן לו איצטלית או שיצטרך לדמים גם מאי פסקא שיהיה לה צער יותר מן האיצטלית ממה שתתן הדמים לא אמרינן