טיב קידושין לט

אמר הני לבני מחוזא דבר מועט ננהו אלמא בקפידא דבעל תלי' ובכה"ג לשאול לפי שעה דבר מועט הוא ויכולין לקבל בלא רשות בעלה מיהו לדינא מידי ספיקא לא נפקא בכל ענין ואין לעשות כן לכתחילה ואפי' בטבעת שאולה מבעלים אין לקדש לכתתילה וטוב יותר לקדש במטבע ובשביל שלא לשנות המנהג יש ליקח גם מטבע עם הודעת טבעת שאולה ויקדשה במטבע ובהנאת הטבעת לפי שעה דלא גרע ממלוה ופרוטה ועיין בסמוך

(נח) הנותן מתנה עמ"ל כו' המחבר סתם הדברים ויש לעיין בכמה חילוקי דינים בזה כי אם הודיע לאשה שהוא מתנה עמ"ל א"כ ע"כ ע"ד כן קיבלה א"כ מי עדיף מקידשה משלו במתנה ע"מ להחזיר שאינה מקודשת כדלקמן ר"ס כ"ט ומ"ש הרא"ש בטבעת שהשאיל לקדושין אסרינן לפחות נתן לו במתנה ע"מ להחזיר הרי סיים הרא"ש ויקנהו מהאשה או יחזיר לו דמיו משמע דדוקא בקידשה שיהי' שלה אבל בקידש גם האשה ע"מ להחזיר מי עדיף משלו וצריך לפרש גם דברי המחבר כן שקידשה בסתם ולא הודיע לה שאינו שלו ת"מ אם יתן דמים הוא מקודשת שהרי לא הטעתה וכן אם קונה ממנה וכמ"ש הרא"ש וא"כ אם קידשה בסתם ואין רוצה רק שתחזיר בלא דמים ודאי אינה מקודשת שהרי דעתה על גוף החפץ וכמו כן אם אינה רוצה האשה רק בגוף החפץ ולא בדמיו אינה מקודשת דיכולה לומר שדעתה דוקא על גוף החפץ אלא שאם רוצה ליתן הדמים יכול להחזירם לנותן וישאר החפץ ביד האשה מ"מ נ"מ אם התנה הנותן שיחזיר לו דוקא גוף החפץ. ומ"מ גם בזה צ"ע כיון שקידשה בסתם י"ל דלא סמכה דעתה דלמא לא ירצה להחזיר הדמים ויוחזר לנותן שהרי נתבטל התנאי ואין לומר דקדושין באמת מיתלי תליין בתנאי אם יקיים התנאי דא"כ קשה איך אמרינן בגמרא בקידשה בשט"ח דאינה מקודשת משום דלא סמכה דעתה שמא ימחול ונימא דתתקדש על תנאי אם לא ימחול תהי' מקודשת וע"כ כיון שלא התנה ולא סמכה דעתה אינה מקודשת כלל אפילו בטל חשש שלה שהי' יראה ממנו א"כ גם כאן אם נתקדשה בגוף הכלי והודיעה שהוא ע"מ להחזיר ורוצה ליתן דפים מ"מ אפשר דלא סמכה דעתה דשמא לא יתן הדמים ותצטרך להחזיר החפץ וכ"ש אם קידשה סתם ונודע לה אח"כ שאינו שלו רק במחנה ע"מ להחזיר דלא סמכה דעתה שיפצה ממנה את הנותן או שיחזיר הדמים. והב"ש ס"ק מ"ט מחלק בין שנתן לה כל מה שיש לו בחפץ לא דתי למתנה עמ"ל ועיין לקמן סימן כ"ט כתבתי דמלשון הרמב"ם לא משמע כן. שוב ראיתי בפרישה אות נ"ד פירש ג"כ שהוא קידשה סתם ולא אמר לה עמ"ל מקודשת רק שיקיים תבאו ע"י שיפייס האשה או שיחזיר לו דמים ולא הבנתי דאם לא ידעה האשה הרי הטעה אותה דשמא יתבע ממנה בעל החפץ שתחזיר לו החפץ והמקדש לא ירצה ליתן הדמים ותתבטל המתנה ואם ידעה מזה א"כ ע"כ מחוייבת להחזיר גם היא דהוה כידע הדבר שהוא גנוב וצריכה להחזיר לנותן א"כ ע"כ נתקדשה ע"ד כן והדר ה"ל מתנה ע"מ להחזיר דגזרינן אטו חליפין וצ"ע דקדושין תלויין ועומדין אם מפייס לה נותן בדמים באופן שא"צ להחזיר הוי קדושין ואי לא לא

עוד י"ל דידעה האשה שהוא מתנה ע"מ להחזיר רק כיון שהוא קדשה סתמא י"ל דהיא מרוצה באחר ע"מ להחזיר לנותן מ"מ אם אח"כ מפייס הנותן שישאר בידה שפיר מיקדשא דטעמא דמתנה עמ"ל לא מהני בקדושין הוא דגזרינן אטו חליפין א"כ כיון שנשאר החפץ בידה והיא נתרצית להתקדש אפי' שתצטרך להחזיר וכיון שעושה בענין שישאר בידה ממילא מיקדשא מעיקרא כיון דבאמת היא נתרצית אפי' ע"מ להחזיר ובנה"ג שמפצה ממנה את הנותן ממילא נשאר שלה לגמרי ולא הוטעית כלל שהיא נתרצית בכל אופן רק דבצריכה להחזיר הפקיעו הקדושין אבל כיון שהוא קידשה בלא תנאי א"כ כשימחול הנותן התנאי ממילא נשאר בידה. ולא דמי לחליפין

ודע דנם בעיקר מאי דס"ל להרא"ש במתנה ע"מ להחזיר סגי בחזרת דמים בתשובה הארכתי דראיות הרא"ש מרשב"ג בגיטין דס"ל לרשב"ג תתן לו דמי ואיתא בש"ס דוקא בליתא בעינא אבל באיתא בעינא מי אמר א"כ אין לרא"ש ראיה שיסלקנו חן החפץ בעל כרחו

ועוד הקשתי דא"כ בשור זה נתון לך במתנה ע"מ שתחזירו לו למה לא יהי' הקדש ונכוף אותו לסלק לנותן בדמים והארכתי בזה בתשובה ובסימן כ"ט נכתוב עוד מזה בס"ד לכן קשה להחליט בענינים אלו לקדושי ודאי

(נט) שאין לו עיקר מדאורייתא כתב החמ"ח כגון חולין שנשחטו בעזרה וכן חמץ דרבנן בשעה ששית אבל מדברי המ"מ נראה דאפי' חמץ דרבנן ושעות דרבנן מקרי יש לו עיקר מדאורייתא ולא דמי לחולין שנשחטו בעזרה שאין לו כלל עיקר מדאורייתא וא"כ הי' ראוי לפסוק דגם בזה אינו אלא ספק קדושין ע"ש והנה מ"ש דלא דמי לחולין שנשחטו בעזרה משמע דפסיקא לי' בחולין שנשחטו בעזרה הוו קדושין ואין זו מוכרח דאפשר דהרמב"ם ס"ל כמ"ש התוס' קדושין דף נ"ח שהבינו מדברי רש"י דחפץ דרבנן בשעות דרבנן אינה מקודשת ג"כ וכתבו דלמסקנא לא קיימא הכי א"כ משמע דדמו לחולין שנשחטו בעזרה ולמסקנא אפי' בחולין שנשחטו בעזרה אינה מקודשת א"כ י"ל בכל איסורי דרבנן אינה מקודשת לפי המסקנא

ונבאר הדברים בבירור בקצרה והוא כפי פשט הסוגי' הנה ודאי לפיר"ת דפירש הא דרב גידל המקדש בחמץ משש שעות ולמעלה היינו שעות דאורייתא וחיטי קורדניתא הם נוקשה דרבנן משמע ודאי בחמץ דרבנן ושעות דרבנן מקודשת דאל"כ למה נקט שעות דאורייתא וזה סברת הרא"ש ספ"ב דקדושין אבל לפי מה שהבינו התו' שם מפרש"י אפי' בחמץ דרבנן ושעות דרבנן אינה מקודשת לפרש"י והיינו משום דמשמע להו להתו' מדנקט אפי' בחיטי קורדניתא ומאי רבותא דחיטי קורדניתא וע"כ גם לפרש"י אינו אלא נוקשה ובאמת הוכחת התו' מחולין שנשחטו בעזרה שפיר דתו לה דבמסקנא לא קיימא הכי ולא שייך לאקשוי' אס"ד דלא מתוקם לי' רק בתולין שנשחטו בעזרה הוו קדושין וגם הרא"ש נראה שלא סמך על הוכחה זו של מחולין שנשחטו בעזרה רק דלפי פירש ר"ת מוכח כן מן הש"ס דנקט דוקא משש ולמעלה לכן כתב דלא כפרש"י ע"ש ולא סתר דברי רש"י מחולין שנשחטו בעזרה ודוחק לומר דלפרש"י י"ל חיטי קורדניתא הם חמץ דאורייתא ודלא כמו שהבינו התו' דא"כ אמאי לא סתר דברי רש"י מסוגיא גופי' דמוכח מחולין שנשב"ע דבדרבנן מקודשת אלא ודאי גם הוא ס"ל דחיית התו' דלמסקנא לא קיימא הכי רק כפי פירוש ר"ת מוכרח דבתרי דרבנן מקודשת לכן לא ניחא לי' דלמסקנא לא קיימא הכי דכיון דאשכחן דמקודשת בתרי דרבנן שפיר י"ל דרבנן דומיא דחולין שנשחטו בעזרה מקודשת שפיר דלא כחק יעקב בסימן תמ"ג שביקש חשבונות רבים להוציא דברי התו' מפשטן

ומה שהוקשה לבעל חק יעקב וכתב לראי' ברורה ממה שפרש"י דכ"א דר"ל משש שעות ע"כ מתחילת שש דאי מסוף שש מאי אתא לאשמעינן פשיטא שאין מקדשין באיסורי הנאה ואי חיטי קורדניתא דרבנן טובי קמ"ל אלא ודאי חיטי קורדניתא דאורי'. נראה דלא קשי' כלל ולא על התו' תלונתו שהרי אם עיקר הרבותא לאשמעינן שעות דרבנן למה נקט כלל חיטי קורדניתא לימא חמץ