טיב קידושין לה

דהא יש לדקדק למה לא תתקדש בשכר מלאכה כמו בהנאת מלוה שמלוה לה מעות עכשיו דבההיא הנאת מלוה מקודשת לכ"ע א"כ כאן שנוטל ממנה הכסף ומלוה לה המלאכה שעושה אפילו בהלואה בכה"ג היתה מקודשת כ"ש כאן שנותן לה לגמרי השכר מלאכה שלא תתחייב בו כלל. מיהו להתוס' רי"ד י"ל כיון דאמיר' ראשונה לא אהני מידי וצ"ל לה אחר שיגמור המלאכה א"כ לא דמי למלוה לה לכתחילה שמקודשת מיד אלא דהא גופה קשי' למה יצטרך אמיר' אחרת ולמה לא סגי באמיר' ראשונה שתתקדש לאחר שיגמור המלאכה כמו במקדש לאחר ל' יום דאם לא חזרו בהן מקודשת ממילא כשיגיע זמן ל' יום מיהו לריש לקיש דס"ל ר"פ האומר דאין יכולה לחזור דמיחשב לנתינת הכסף כמעשה א"כ לא דמי למקדש לאחר שלשי' יום דשם כבר נתן הקידושין והוה מעשה משא"כ כאן שעדיין לא נתן כסף הקידושין מיהו לר' יוחנן דס"ל דמקרי רק דיבור ודיבור א"כ למה לא מהני כאן הדיבור על אחר שנגמר המלאכה וצ"ל דכיון שעדיין לא עשה המלאכה מקרי דשלב"ל כיון שעדיין לא עשה המלאכה א"כ מקרי דשלכ"ל לכן לא מהני דיבור הראשון והשתא י"ל שפיר מה שהקשו התוס' אמאי ס"ל לר"מ כאן דמקודשת הא לעיל אמר מלוה ה"ה כפקדון ולפ"ז י"ל דר"מ לשיטתי' דס"ל אדם מקנה דשלב"ל א"כ שפיר י"ל דהיא מקודשת בדיבורא קמא ועשה המלאכה ע"ד כן הוה כמו בהנאת מלוה ושפיר אהני דיבור הראשון כמו מקדש לאחר ל' יום דהוי נמי רק דיבור ומעיקרא דס"ל לר"מ נמי דהוה מקדש במלוה י"ל דס"ד כר"ל דנתינת הכסף חשיב מעשה א"כ לא דמי למקדש לאחר ל' יום וי"ל דלא אהני הדיבור קודם מעשה אפילו לר"מ ולאידך תירוצא תפס הש"ס סברת ר' יוחנן דאפילו דיבורא בעלמא חייל לאחר זמן אלא דתלי' באדם מקנה דשלב"ל לכן לא קשי' דר"מ אדר"מ דר"ת לשיטתי' דס"ל אדם מקנה דשלב"ל חיילו הקדושין לדיבורא קמא וא"ש קושית התוס' דר"מ לטעמי' שפיר מיקדשא בהנאת מלוה במה שמחל לה המלאכה שיעשה בשבילה

והא דחשיב בס"ד גם לר"מ מלוה לאידך שינויא י"ל דבהך שינויא ס"ל דגם לר"מ לא מהני לאחר זמן כיון דליכא מעשה וכר"ל דחשיב נתינת מעות למעשה מיהו נראה לשאר פוסקי' דלא ס"ל כתו' רי"ד דלא קשיא אמאי לא תתקדש בהנאה זו שלא תצטרך לשלם כמו בהנאת מלוה דיש חילוק בין נותן לה מעות בעין משא"כ הכא שכירות החפץ אינו דבר בעין אף שמוחל לה כיון שאינו אומר בהנאת מחילה מלוה אינה מקודשת. וממוצא דבר אתה למד לפ"ז מ"ש רמ"א נתן משלו פרוטה לצורך המלאכה מקודשת לכ"ע דהוה כמלוה ופרוטה ודייק הב"ש בס"ק מ"א דאם נתן מעות נעשה ג"כ מלוה כמו השכירות ולפ"ז נראה דאפי' נתן מעות שפיר מקודשת דהא כיון שהלוה לה לכתחילה לא גרע מהנאת מלוה שהרי נותן לה בעין א"כ י"ל כיון דאין אומן קונה בשבח כלי ומוסיף לה מעות וקונה בשבילה לצורך המלאכה דמיקדשא שפיר בהנאה שהוציא פרוטה בשבילה לא גרע מהנאת מלוה שהרי זכתה בפרוטה שנותן משלו שקונה בו דבר ומוסיפו במלאכה דאי לא מיקדשא הוה שלו כמו כן במוסיף פרוטה לשכיר א' שיעשה מלאכה זו בשבילה כיון שנותן מעות לא גרע מהנאת מלוה ומיקדשא שפיר שהרי ע"י שציותה לתקן מה שצריך דאילו אמרה הלוה מעות בשבילי ותן אותם לתקן כלי שלי ובמעות אלו אתקדש דלא גרע מאמר התקדשי לי בככר ואמרה תנוהו לכלב דאם הי' כלב שלה מתקדשת עיין מ"ש בתשובתי לחלק יו"ד וצ"ע

(מח) הוה כמלוה ביד אחרים בק"א הקשה כיון דע"כ איירי במעמד שלשתן עיי"ש ולזה י"ל דשם איירי בחפץ דשכירות החפץ ס"ל דאינו משתלם עד שיחזיר לו החפץ משא"כ כאן איירי בפועל כל זמן שחוזר מיקרי הגיע זמנו כמו"ש התוס' ב"ק שם דיה כו' ועוד הארכתי בסוגיא ואין רצוני להאריך כאן יותר

(חט) והה"ד אם קידש בפחות מפרוטה ובעל חמ"ח הקשה דלקמן סי' ל"א ס"ט פסק דפחות מש"פ צריכה גט דהוי ודאי קידושין שודאי בא אלי לשם קידושין ובק"א תירץ דמ"מ יש ספק שמא לא' ידע שאין קדושין תופסין בפחות מש"פ ודחק בלשון שודאי ובאמת על דברי רמ"א ודאי קשה דהא משמע שם דא"צ קדושין אחרים ואי ס"ל לרמ"א דספיקא הוא ה"ל להצריך קידושין אחרים א"ו ס"ל דפחות מש"פ הוה ודאי קדושין ונראה דרמ"א מיירי שלא ידע שאינו ש"פ והיינו בקדשה בפחות מחצי שעורה כסף דאיכא למיטעי בה דבכה"ג אין לפוטרה בלא גט דהא חזינן אפילו בקידש על תנאי וכנסה סתם קיי"ל דצריכה חתנו גט כדלקמן סי' ל"ת סעי' ל"ה וא"כ י"ל בהך דאיכא למיטעי מ"מ שמא ידע ולא טעה ובא אלי' לשם קדושין לכן צריכה גט מספק

(נ) כדי שלא להתבייש כ' הב"ש בשם הריטב"א אפילו אמר בלשון ניחותא אמרינן משום כיסופא אבל אי הוה גילוי דעת דניחא לי' ולא נתאכלו המעות זכי בי' אידך למקדש בי' משמע מהשתא חלו הקדושין אם הם בעין דאם יש חשש שאמר מחמת כיסופא לא הוה קדושין אפילו מהשתא עכ"ל ותימא דהא בתרומה פרכינן בב"מ דף כ"ב לאביי דס"ל יאוש של"מ לא הוה יאוש אמאי אם נמצאו יפות תרומתו תרומה הא בעידנא דתרם לא הוה ידע ע"כ הרי אפילו לענין תרומה לא אמרינן דחל מהשתא וע"כ כיון שהתרומה ראשונ' בטל' לא חיילא עוד וכ"ש לענין קדושין דבשע' שקידש' הוה דבר שאינו שלו והב"ש גופי' לעיל סק"ה כ' דאפילו אמר תתתקדש אחר יאוש אינה מקודשת דבשעה שקידש הי' דבר שאינו שלו כ"ש כשלא דיבר כלום מחדש ועוד דה"ל שתיקה לאחר מתן מעות ואפילו דיבר בפירוש שתתקדש דמי לציפתא דאסא. לכן נראה דכוונת הריטב"א אם חזר וקידשה ואמרה הן דבכה"ג אם הוא בעין זכתה בשבילו שהרי היא לא זכתה בו רק מחל למקדש והאשה זוכה לו, דדמי לפקדון דלא כפיר"י דיוכל להקדישו והוה פקדון ביד האשה לכן באמרה הן מקודשת ומה שפירשה רש"י והר"ן אבל למפרע לא ניחא לי' ודייק הב"ש דמהשתא מיקדשא ומסיק דאיירי בסרסור כגירסת הרי"ף לא נהירא דרש"י פירש סרסיא עושה שכר (וכה"ג בפרק המפקיד דף) ב"פ גם מה שמסיק הסוגי' מיירי אי חלו קדושין מהשתא לא נהירא כמו"ש ומה שדייק ל"ל הטעם משום כיסופא הא ה"ל יאוש של"מ לא ידעתי מי סני לי' דמ"ש התוס' דאיירי בשליח ואי משום דלא פירש"י כן הרי גם על סרסור לא פירש"י שהי' סרסור גם לא ידעתי מאי חילוק ביש לה חלק כיון דאמרינן מחמת כיסופא אפילו בעל בית חזי י"ל כן ומה שנדחקו בלשון רש"י והר"ן שכתבו אבל למפרע לא ניחא לי' משמע דמהשתא ניחא לי' נראה דלענין קידושין ודאי לא מהני עד שיקדשנה מחדש אלא כוונתם דודאי הא דתלינן מחמת כיסופא וכן בתרומה אם אמר כלך אצל יפות ונמצא יפות מהם אין תרומתו תרומה ודאי אין טעם לומר שדבר ברור הוא שלא נתרצה על היפות דלא מסתברא כלל לחשבו דבר ברור וכי אין אדם עשוי לפעמים לתרום מיפות שביפות

ועוד איך פסק ותני אין תרומתו תרומה הרי הדבר מסור ללב המשלח שאם באמת אינו מקפיד ה"ל להיות תרומה ואיך נחלט עליו איסור טבל לתרום ממנו על החיוב אלא ברור דבב"מ פרכינן מניה לאביי דס"ל