טיב קידושין כה

דין שיכולין להחזיר הפקדון וכמ"ש הר"ן וכיון דחששא דרבנן היא לא חשו כולה האי שמא יודעות דין זה שאין חייבין באחריותן ואין יודעות שאינה מקודשת בשתיקה דלאחר מ"מ דכולה האי לא גזרינן לכן אפי' באב המקבל קדושין לבתו אמרינן דלא מיקדשא דאדרבה דיש לומר דגמר דינא שא"צ לזרוק

וממוצא דבר אתה למד דמ"ש הב"ש בפקדון שהתנה שלא קיבלה עליה אחריות י"ל דתשדינהו כמ"ש מהר"ם פדוא"ה דלא נהירא כלל דא"כ למה לא הביא הרמב"ם דברי רב הונא דבזו גם רב אחאי מודה דה"ל למשדינהו אלא ודאי כיון דלא שכיח ברוב נשים לא גרע מאיכא איתתא שידעה הדין דאפ"ה לרב אחאי אינה מקודשת דמסתמא לא נמסרו גופי תורה ואיסור אשת איש לדעת הנשים אלא דבסתמא ליכא חששא אי אתרמי דידעה לא גזרו בה שאין כאן רק משום מראית עין בעלמא זה נ"ל ברור ולמעשה קשה עלי להכריע

(כה) וביקש שתחזירם לו ולא רצתה משמע בחטפה מעות ואמר האמ"ל ושתקה הוו קדושין וצ"ע למה דמ"מ הרי לא חטפה ע"ד קדושין ומסתמא ע"ד גזולה חטפה דהא הריטב"א בדף נ"ב כתב דקמ"ל ממתני' דדוקא בשביעית אבל בשאר שני שבוע אינה מקודשת דלא אמרינן סתם גזילה יאוש בעלים משמע אף ע"ג דקידשה מיד לא אמרינן שלא נתכוין לגזול רק לקדש וכ"ש שאין לומר שחטפה ע"ד קדושין שלא עלה על דעתה ואין בידה וכיון שנתכוונה לגזול ה"ל נמי שתיקה דלאחר מ"מ וק"ו מפקדון דהא בפקדון לא הוחזקה בגזלנות א"כ מרוחת הפקדון ואפ"ה לא הוו קדושין כ"ש בגזילה שחשבה לגזול בלא קדושין דשתיקה לאו כלום הוא

(כז) ודוקא שאינה יודעת סכום הפקדון כ"כ הרא"ש לתרץ הברייתא דהתקדשי לי בפקדון דלמה בנשתייר מקודשת שמא לא היה דעתה להתקדש רק בכל הפקדון והב"ש הביא בשם ב"ח ופרישה דבפקדון שקיבלה עלה אחריות אפילו ידעה מקודשת אם נשתייר ש"פ דהוה מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה והט"ז חולק דמלוה ופרוטה ידעה שהוא מלוה. ולכאורה נראה ראיה לדבריהם דבש"ס דף מ"ח ע"ב מבואר דאפילו אמר התקדשי לי בדינר כסף ונמצא זהב אינה מקודשת ועי' בב"ש סימן ל"ח סכ"ד וא"כ כ"ש בעלה בדעתה להתקדש בפקדון שאינה מקודשת במה שמתחייבת דמיו דהא ע"כ לשיטת הרא"ש לא אמרינן שדעתה על מה שנשאר מן הפקדון א"כ ממילא כשהיא סבורה שהוא החפץ ונמצא שפטורה ממעות שאינה מקודשת ואפילו היה הפקדון מעות עכ"פ יש בו הטעאה שסבורה ליקח מעות ואין נוטלת כלום

אלא דקשה לי איך מוקי הרא"ש באינה יודעת סכום הפקדון דתקשי לרב יוסף בדף ח' דשיראי צריכי שומא וא"כ בלא ידעה סכום הפקדון איך תתקדש וללישנא דבכל דהו לא פליגי צ"ל דאמר התקדשי לי בכל דהו וא"כ א"צ לאוקמי באינה יודעת סכום הפקדון דלמא אפילו באינם יודעת י"ל מ"מ חשבה ששוה יותר רק דא"ל בפירוש בכל דהו וללישנא דש"כ בעינן דקייץ א"כ ע"כ לומר שנישום הפקדון תחילה א"כ יודעת סכום הפקדון ולדברי הב"ח ופרישה ניחא די"ל דלר"י מיירי שפיר שנישום הפקדון וקיבלה אחריות דכן איירי למסקנא כפרש"י והרא"ש קמ"ל דגם בלא קיבלה אחריות אם לא ידעה סכום הפקדון מקודשת ומוכח לה מקושי' דרבא דאמר אי דלא קביל עלה אחריות משמע דמצי איירי בלא קיבל ומכאן הוכיח הרא"ש דבלא ידעה סכום הפקדון מקודשת ובחנם כתב הב"ש דהרא"ש חולק עם רש"י דהרא"ש לא כתב רק הדין העולה מס"ד דש"ס דמשמע דמצי איירי בלא קיבלה אחריות אבל אם נימא דגם קבלת אחריות לא מהני רק בלא ידעה סכום הפקדון תקשי לרב יוסף דס"ל דבעינן ש"כ דקייץ ואפשר דהפקדון הי' כסף עצמו ולא ידעה סכום הפקדון אם הוא כסף או עופרת שאינו שוה אלא פרוטה לכן מיקדשא שפיר וצ"ע. גם קשה לי על הרא"ש דניהי דלא ידעה סכום הפקדון ונתרצית להתקדש בו הן רב הן מעט ניהי דנחתה לספיקא הן שיהי' מעט או הרבה כפי מה שהוא אבל על חיסרון י"ל שלא נתרצית ודרך מו"מ לקנות דבר שהוא ספק אף ביותר משוי' לפי האמת לפי שאפשר שיהי' בו ריוח או הפסד אבל על חיסרון י"ל שלא נתרצית כלל וכ"ש דקשה על הריטב"א שכ' דבסתמא נתרצית במה שהוא מן הפקדון דמהיכי תיתי לומר כן דהא מבואר פ"ק דף י"א למ"ד אשה מקפדת ואינה רוצה להתקדש בפחות מדינר וקאמר פשטה ידה לא קאמינא כי קאמינא בקידשה בלילה אלמא דלא אמרינן מדקיבלה ולא השגיחה לראות בכמה מקדש אותה סבר' וקיבלה א"כ כ"ש כשיודעת סכום הפקדון וסבורה שהוא הרבה דלמה נימא דאסקא אדעתה שנאבד ממנו מדלא פירשה והריטב"א כ' דפקדון שיש לי בידך משמע במה שיש מהפקדון בידה הן רב או מעט ולא ידעתי איזו משמעות שיש בזה שהרי ידעה שיש פקדון בידה ששוה כך וכך. ונראה שגם הריטב"א מפרש שאינה יודעת סכום הפקדון והיינו שהופקד אצלה דבר ואמר הנח במקום פלוני ולא ראתה מה היא באופן שיש לחשוב על הטעאה באומדן הדעת דאפשר שמעיקרא נמי לא הי' בו אלא ש"פ לכן בנשתייר מקודשת שהרי נתרצית אפילו שלא יהי' כל הפקדון יותר ממה שנשתייר ומ"מ אם אמר בכל מה שהפקדתי אינה מקודשת שהרי לא נתקיים התנאי כמו בהתקדשי לי במנה זו ונמצא בו דינר נחושת אע"ג דאפשר שהיתה מתרצית בפחות דינר ת"מ לא נתקיימו דבריו וא"כ אין כאן מחלוקת בין הרא"ש והריטב"א ובקיבלה בעצמה הפקדון דיש לחוש שהרגישה מה שבתוכו שהוא יותר מפרוטה י"ל לכ"ע לא מיקדשא דמסתמא לא אסקא אדעתה שיחסר ממנו

ובאמת לא ידעתי בעניותי שום הכרח מלשון הברייתא דהא ע"כ הברייתא כפשטה אינו דהא שתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום הוא וצ"ל שאמרה הן כמו"ש הריטב"א א"כ י"ל שאמר' הן אחר שמצאתו שנגנב ונאבד וסבר' וקיבלה במה שנשתייר ממנו ונתרצית בפירוש להתקדש במה שנשתייר וקמ"ל דאם לא נשתייר ש"פ אינה מקודשת ואע"פ שחייבת באחריות ואפילו בלא קיבלה עלה אחריות אין קשי' פשיטא די"ל לפי הס"ד קמ"ל אע"ג דעכ"פ הי' לו שבועה עלי' שלא פשעה ולא שלחה יד בו מ"מ אינה מקודשת ולמסקנא דאיירי בקיבלה אחריות שפיר קמ"ל דהוה תלוה ואינה מקודשת והא דאיתא בירושלמי באמר בכל מה שהפקדתי בידך אינה מקודשת י"ל דמ"מ מאחר שהוא הזכיר בכל הפקדון אפשר דהוה קפידא גבי' שאינו רוצה לקדשה בדבר מועט מאחר שהקדושין עכ"פ ישארו בידה ויהי' נכסי מלוג י עכ"ם לכן צ"ע בכל זה. ויש לדקדק למה בלא נשתייר מן הפקדון אינה מקודשת הא בריש המפקיד איתא בשילם ולא רצה לישבע מקנה לי' כפילא ומפרש דנעשה כאומר לכשתגנב ותרצה ותשלמיני פרתי קנוי' לך מעכשיו וכן הדין בנאבד וא"כ כי קידשה בפקדון הוה כאילו שילמה את הפקדון וא"כ נקנה לה הפקדון בכ"מ שהוא וא"כ זכתה ע"י הקדושין בפקדון כל היכא דאיתא ואם למחר ימצא ה"ה שלה וא"כ הי' לנו לחוש לקדושין אפי' לא נשתייר ממנו ש"פ דמ"מ שוה לה פרוטה זה הספק שמא ימצא אח"כ ויהי' שלה ואפילו בפקדון שלא קיבלה עליה אחריות מ"מ מקנה לה כששלמה א"כ יש לנו לחוש לקדושין אם נתרצית להתקדש וצ"ע: