טיב קידושין כג

הנטילה ושתיקתה בשעת (מ"מ) א"כ שפיר י"ל דלהכי נקט ושביעית היתה להורות דאפילו אמרו אנו נתכונו להציל שלנו מאחר ששלהם היתה לא מהני משא"כ שדיך בעלמא כיון דבלא שדיך אמרינן דעתה שאינה מרוצה להתקדש בגזילה ואמרינן דידה שקלא גם בשדיך יכולה לפרש דברי' עכ"פ מיד שקיבלה דדידה שקלא אבל באמר כנסי סלע זו בפקדון וחזר ואמר התקדשי וקיבלתו בשתיקה ואמרה מיד דלשם פקדון דיינינן לי' כחזרה דאם לא נתרצתה למה קיבלתו בתחילה מאחר שלא הי' שלה וכן הדעת נוטה וצ"ע ועיין לעיל סק"י כתבתי דהך דחמש נשים שקיבלה א' ע"י כולן אי הוה גזילה לא מקרי שדיך כלל די"ל דלא עשאוה שליח רק לקבל שלהם ועמש"ל סקי"א וצ"ע

(כא) וי"א דוקא כו' אבל אם זרק לה קידושין כו' הן דברי רמ"ה בטור ורמ"א קיצר בהעתקת לשון רמ"ה ויש בו נ"מ לדינא לפי מה שביארתי בתשובה דברי רמ"ה ז"ל הטור וכתב רמ"ה דוקא דשקלתינהו ואישתיקא אבל זרק לה קידושין אפילו לתוך חיקה ולא שקלתינהו אלא אישתיקא ואזלא לעלמא שתיקה כה"ג לאו כלום הוא דהא דתנן זרק לה קידושין קרוב לה מקודשת הנ"מ היכא דארצאי מעיקרא לאקדושי לי' אבל סתמא אפילו ס' קדושין לא הוה ע"כ ובב"ח מפרש דמיירי שנערה חיקה כמובא בחמ"ח ולא נהירא דהא אמר ולא שקלתינהו וגם למה אמר אפי' ס' קדושין לא הוה ועוד למה העמיד רמ"ה דבריו כאן דמסתמא הטור העתיקם חן הגמרא דכאן ולא בעיקר דין זריקה דקדושין בגיטין גם הטור לא הביאם לקמן סי' למ"ד. והדבר ברור שכוונת רמ"ה כך הוא דכלפי מה שאמרו בכאן דהיכא דבתורת קדושין באו לידה י"ל אי לא ניחא לה תשדינהו על זה ביאר רמ"ה דדוקא כשהם בידה י"ל דתשדינהו והוה ספק היכא דלא שייך קבלת אחריות אבל כשזרקם לתוך חיקה ולא שקלתינהו היינו שדיך אשה שרוצה להתקדש ליטול הכסף קדושין בידה שחביב לה והיא לא עשתה שם גילוי דעת שחפצה בקדושין גם לא ניערה ואזלא לעלמא אפילו לא נפלו הקידושין מתוך חיקה שנסתבכו באיזו דבר אין כאן גילוי דעת שחפיצה בקדושין כיון דלא נטלתן בידה וזהו שכתב רמ"ה ולא שקלתינהו היינו דוקא כשהם בידה אמרינן ה ל למשדינהו לגלות דעתה שאינה חפיצה אבל בזריקה שלא נתרצית מעיקרא והלכה לדרכה אם ישארו ישארו ואם יפלו יפלו בכה"ג לאו גילוי דעת הוא כלל ואין לחוש דלא עלה רמיא למשדינהו כיון דלא נטלתן בידה מעולם ולפ"ז בזרק לה לתוך חיקה ונטלתן בידה הוה קדושין כדמשמע לשון רמ"ה אלא די"ל גם בזה לא הוה אלא ספק קדושין דאי אמרינן נשי לאו דינא גמירי י"ל שיראה לילך דכשיפלו הקדושין יתבעם ממנה לכן דייק רמ"ה דבאזלא לעלמא לא הוה אפי' ס' קדושין. ובזו ישבתי דעת רמ"א לקמן סי' מ"ב דכשהם בידה י"ל תשדינהו ואיכא ספיקא ע"ש בתשובתי ודברים ברורים הם ולא ירדו האחרונים לדעת רמ"ה ויצא לנו דבלא גילוי דעת ממנה אינם קידושין וכמו"ש הריב"ש בתשובה סי' ת"ע דזה שפושטת ידה ומקבלת זה גילוי דעת שחפיצה בקדושין והארכתי בתשובה על מעשה שהי'

וצ"ע בהך דינא דלעיל סעיף ב' בקידשה בגזל וחוב דידה דמהני בי' שדיך אם זרק לה הגזילה או החוב לתוך חיקה ונטלתו אי אמרינן דמהני בי' שדיך דבשלמא כאן י"ל דספיקא הוא ה"ל למשדינהו אבל התם דדידה שקלא י"ל דלא מהני שדיך רק באומר התקדשי לי בו ושקלא ע"ד קדושין שהיא קיבלה לשם קדושין משא"כ בזרק לתוך חיקה אין כאן גילוי דעת ממנה כלל שעכשיו רוצית להתקדש בהגזילה ומה שנטלה אח"כ אין ראי' דדידה שקלה וצ"ע: (כ) אבל אם אמרה הן כ' ב"ש סקי"ג אבל אם שדיך לא מהני כאן כ"כ הר"ן וצ"ל אע"ג דשדיך אין ראי' על ריצוי שלה רק בשדיך ולקחה בתורת קדושין בתחילה אלא שהי' חייב לה או שגזל מתנה אבל אם בתחילה לשם פקדון לא מהני שדיך ע"כ. ואין לשונו מכוין כראוי דמשמע דוקא משום דקיבלה לשם פקדון בתחילה והא ליתה דעיקר ראיית הר"ן מהך דציפתא דאסא שנזכר בסעיף שאח"ז והתם בתחילה קיבלה לשם קדושין ואפ"ה לא מהני שתיקה דלאחר מ"מ והכי ה"ל למימר דלא מהני שדיך רק בשתיקה בשעת מ"מ אבל היכא דלא תיקדשא ע"י שתיקה דבשעת מתן מעות על אחר מ"מ לא מהני בי' שדיך וכעובדא דציפתא דאסא

(כג) הרי זה ספק מקודשת כתב הב"ש דהיינו משום ק דאי לא ניחא לה תשדינהו אבל משום שמא ש"פ במדי אינה מקודשת כיון דחזר בו ממה שרצה בתחילה לקדש בפחות מש"פ וכתב דלפ"ז אם לא אמר תתקדש בד' זוזי לא מהני מכח לשון קדושין דמעיקרא כיון דקדושין חדשים הם. ודבריו תמוהים איך אפשר לפרש ברא"ש חזרה הא בקדושין לא מהני חזרה אפילו תוך כדי דיבור כדלקמן סימן ל"ח סל"ד וסימן מ"ט וע"כ נראה לפרש דברי הרא"ש דכאן שבציפתא הניח ד' זוזי אמרינן דעתו היה מעיקרא שאם תהיה הציפתא בעצמה ש"פ תתקדש בגוף הציפתא ואם לא תשוה תתקדש בד' זוזי דבה והוה כאילו התנה שאם לא ירצה שתתקדש בציפתא מחמת שאינו ש"ם ולא ניחא ליה בקדושי ספק תתקדש בד' זוזי. מיהו לשון הרא"ש כך הוא שאני הכא שחור בו ממה שרצה לקדשה בפחות מש"פ וגם הוא לא נתרצתה כשאמר לה שאינו ש"פ ע"כ ודבריו צריכים ביאור דהיכא רמיזא ובק"א דחק ג"כ. והנלענ"ד בזה דודאי בכל קדושין אפילו קידשה בככר אם בא ליד אשה ואמרה מיד שאינה רוצה להתקדש רק בחפץ יקר ביותר לא הוה קדושין דלא גרע מהתקדשי במנה ונטלתו וזרקתו לאור דאינה מקודשת ולא דיינינן ליה לחזרה דמסתמא כך הי' דעתה מעיקרא וא"כ דון מינה דהא דבקדשה ב"פ מש"פ הוה ספק שמא שפ' במדי היינו משום דאשה קבלה בסתם מסתמא מרוצה היא והשתא אם עד שלא תספיק האשה להשיב שאינה מרוצה בקדושין אילו אמרו לו אחרים הרי אינה ש"פ בפני האשה לא מוכח שוב דנתרצית האשה בקדושין דאחר ששמעה שאחרים רוצים לומר שאינם קדושין אין כאן הוכחה שמרוצה בקדושין מדלא השיבה ג"כ שאינה רוצה שהרי מיד שאמרו לו אחרים הרי אינו ש"פ חזר מדבריו ורצה שתקדש בד' זוזי נמצא שלפ"ז באם חזר הוא מיד בטרם שתשגיח האשה לראות בחפץ אפילו בש"פ מיד שבא לידה אמר אני חוזר בו מחמת שחפץ פחות ערך הוא א"כ שוב אין כאן גילוי דעת מן האשה שחפצה בקדושין אלו שאילו לא חזר הוא אפשר שהוא ג"כ לא היתה מרוצה בקדושין הללו ועיקר הוכחה מרצון האשה הוא ממה שקיבלה החפץ בסתם ומדלא גליא דעתא שאין רצונה להתקדש בחפץ זה מסתמא הוא מרוצה אפילו בפחות מש"פ מטעם שמא ש"פ במדי והשתא בחזר הוא ואמר תיד שאין זו החפץ חשוב בעינו לקדש תו לא רמיא עלה לגלוי' מאחר שהוא בעצמו חוזר מיד והשהא נראה דבקדשה בחפץ וחזר בו מיד שבא לידה בטרם שהשגיחה לראות מה היא ואמר אינו חפץ לקדש בחפץ זה הפחות אף דמצידו לא מהני חזרה בקדושין מ"מ בטלי הקדושין מחמת שאין לנו גלוי דעת מן האשה שמרוצה על חפץ זה הפחות ויש לנו לומר שאילו לא השיבוהו אחרים האשה בעצמה ג"כ לא היתה מרוצה כשהשגיחה בחפץ ואפילו אמרה שמרובה הוו דברים שבלב וקדושין בלא עדים וזה כוונת הרא"ש מאחר שחזר בו הוא וגם היא לא נתרצית היינו שבעינן רצון בפירוש ובלא אמר רק קיבלה בסתם דיינינן הקבלה כרצון