טיב קידושין כב

וכן נראה מדברי התוס' בד"ה קבלי גיטך. אע"ג דכתבו על איה"נ כשר כו' משמע דקשיא להו איפכא מה בכך שנותן לה בתורת פירעון סוף סוף הגט בא לרשותה וקנתה הגט ומה איכפת לן במה שנפרעה הכתובה ג"כ ולא שייך אותיות פורחות באויר שהרי הכל שלה וז"ב לענ"ד ודברי רשב"א צ"ע. אח"ז ראיתי שגם הפר"ח השיג על הרשב"א ועמ"ש בחידושי גיטין

(טו) וכל זה כו' כנסי סלע זו סתמא כו' מסידור לשון רמ"א משמע דבכנסי סלע וו סתמא אפילו לאחר מתן מעות אי אמרה הן מקודשת'. ובאמת אין זה מוכרח כלל דהר"ן לא כ"כ רק אברייתא דכנסי סלע זו שאני חייב לכי ודייק הר"ן דדוקא באמר בפירוש שאני חיוב ליכי אבל אמר כנסי סלע זו סתם מקודשת והיינו בשתיקה בשעת מ"מ דבברייתא איתא לא רצתה אינה מקודשת ומוקמינן לה באישתיקא אבל לאחר מ"מ י"ל כיון דנתן לה סתם והוא חייב לה באמת כבר זכתה בתורת פירעון ואפילו אמרה הן אינה מקודשת וכ"ש לדברי רמ"א לעיל סי' כ"ז סוף סעיף ג' דבמקום דלא הוה קדושין צריך לחזור וליטול ממנה והטעם כ' הרשב"א דלשם מתנה א"כ כ"ש כאן די"ל דמסתמא לשם חוב נתן וא"כ נראה דהגה"ה זו צ"ל קודם אבל שכתב המחבר וקאי על שתיקה דשעת מ"מ ולא שדיך ועיין בסמוך

(יז) וחזר ואמר התקדשי כו' מקודשת הר"ן דייק כן מלשון הברייתא דנקט כנסי סלע זו שאני חייב ליכי דבסתמא מקודשת. ובאמת נראה דלפי פירוש הרמב"ם שלא הי' כאן חזרה שפיר י"ל בלא הזכיר חוב הרי מסתמא קדושין הם אבל לפי הפירוש שכתב הר"ן בתחילה דחזר היינו חזרה ממש שאמר לא לשם פרעון רק לקדושין וכיון שהזכיר פירעון מה סברא יש בהזכיר תחילה שאני חייב ליכי הרי חזר מדיבורא קמא ואינו רוצה ליתנו על חובו וע"כ כיון שהזכיר פירעון איכא למימר דאסקה אדעתה דלפירעון א"כ יכולה לומר לפרעון שקלתה וא"כ מה בכך שאמר כנסי סלע זו סתם כיון שאמר לא לשם פירעון מ"מ כיון שהזכיר פירעון איכא למימר אדרבה דכיון שהוא לא רצה ליתנו לפירעון קיבלתו בשתיקה על פירעון ועיקר הדיוק אינו מוכרח כלל די"ל דקמ"ל דברצתה ואמרה הן מקודשת אע"פ שהזכיר פירעון החוב תחילה אינה יכולה לומר שעשתה כדי למשכנו כדאמרינן במכר לו שדה ומצד הסברא קשה לחלק בכך דלאו בדידי' תליא מילתא אם רוצית תוכל לקבל על החוב ומה לי שהזכיר החוב בתחילה או בסוף ענין שיעלה על דעתה לקבל החוב שהרי דיבורא קמא כמאן דליתי'

מיהו כאן הוציא הרשב"א כן מהך דחזר ואמר לא לשם פירעון אלא לשם קדושין דלא מהני שתיקה וא"כ לפי פירוש הרמב"ם אדרבה כתבו דבחזר ממש לעולם מקודשת וכי"א שהביא הרשב"א וא"כ אין ראי' לדין זה מיהו בב"י הביא בשם תשובת רשב"א עוד ראיות ואין להאריך כאן בזה

ומ"מ לא קשי' דלפי הי"א דבכה"ג לא יכולה לומר שתפסה על החוב לא תיקשי מפירעון דבשתיקה יכול לומר קבלת על חוב שלי דבקדושין טפי י"ל שרוצה להתקדש כמ"ש הרשב"א בחידושיו דהא לכ"ע בחייב לה חוב וקידשה סתם אינה יכולה לומר על חוב תפסתי

אלא דצ"ע אם מיד שבא לידה תוך כדי דיבור אמרה על חובי תפסתי אף דבקדושין לא תהני חזרה תוכ"ד הכא ליכא רק גילוי מילתא כיון דבאמת חייב לה ואפשר דבאמרה בפירוש מיד שקיבלה על חובי תפסתי וכן בגזילה בשדיך או באמרה הן וחזרה מיד שבא לידה דאיכא למימר הוכיח סופו על תחילתו שבודאי מסתמא לכך כיוונה מתחילה עמש"ל סקי"א וצ"ע

(י"ח) והגיע זמן הפירעון עב"ש שהביא תשובת רשב"א (והוא בסי' אלף רכ"ז) דאם לא הגיע זמן המלוה אפילו אמר כנסי חוב זה וחזר ואמר התקדשי לי מ"מ מקודשת. ולכאורה י"ל דהרשב"א לא כ"כ רק לפי הפירוש שמפרש תחילה דחזר ואמר לא לשם פירעון רק לשם קדושין נמצא שנשאר החוב כמקדם י"ל דניהי דבהגיע הזמן יכולה לומר איני מפץ בקדושין רק בפירעון מ"מ בלא הגיע זמן הרי לא פרע החוב כלל רק לקדושין אבל לפירוש הרמב"ם שמקדשה בחזרת החוב דאמרינן בלא שדיך אינה מקודשת דלא ניחא לה למחול החוב ולאקדושי בכדי א"כ אפילו בלא הגיע זמן החוב י"ל בלא שדיך לא ניחא לה לאקדושי בכדי דמ"מ דידה שקלי ולא נימא שמחלה החוב בחנם כדי להתקדש בו דאין זו מוכיח כ"כ דנאמר שמיקדשא בכדי וצ"ע

וצ"ע ג"כ בסתם הלואה תוך שלשים יום אי דיינינן לי' כתוך זמנו

ונראה דה"ה בהגיע זמנו ונתן לה חפץ בפירעון חוב ואמר הילך חפץ זה בפירעון חובך והתקדשי לי בו דכ"ש שאינה יכולה לומר על חובי שקלתי' דהא אינו מחויב ליתן לה חפץ על חוב ולדינא צ"ע בכ"ז כי יש סברות לכאן ולכאן

(כ) נתן לה פקדון כו' ונטלתו אע"פ ששתקה כן הוא לשון הרמב"ם בפ"ה ולכאורה אין הלשון מדוקדק דאיפכא ה"ל למימר ושתקה ונטלתו דאחר שנטלתו אפי' צווחה אח"כ שאינה רוצה להתקדש הא קיי"ל לענין קדושין לא תהני חזרה תוכ"ד כדלקמן סי' ל"ח סל"ד ובסי' מ"ט ס"ב

ובהך דינא דלעיל סעיף בהחזיר לו חוב אפשר לותר דדוקא בשתקה אח"כ אבל אם חזרה ואמרה על חובי לקחתי תוכ"ד י"ל באמת דמהני חזרה דמסתמא קושטא קאמרה שלא הי' דעתה לקדושין רק להוציא שלה וכ"ש בגזילה שאם נטלתו ואמר' מיד שלהציל את שלה נתכונה די"ל דנאמנת שאין כאן חזר' רק פירוש על מה שנטלה אבל בפקדון אם שתקה בשעת נטילה אפילו תאמר לאחר נטילה לפקדון לקחתי דיינינן לה כחזרה שאין לה אמתלא למה נטלה בתחילה לפקדון אחר שכבר שמעה שחזר ונתן לה בתורת קדושין וכן פירש"י בגמרא בשעת מ"מ אם קודם שקיבלתן א"ל התקדשי לי בו מקודשת דכי קבילתי' אדעתא דהכי קבילתי' ע"כ וכן מה ששנו בברייתא לאחר מ"מ רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת ומוקמינן לא רצתה דאישתיקא והיינו ודאי אפי' תכ"ד לנתינה דמ"מ שתיקה דאחר מ"מ הוא די"ל דלא ניחא לה ולא שדתינהו מטעם דסברה דחייבת באחריות דהא בפקדון לעולם יכולה לומר טול את שלך כמו"ש הר"ן וא"כ אין לחלק בין תוכ"ד לאחר כ"ד וכן בברייתא דכנסי סלע נמי יש לפרש בשעת מתן מעות קודם שקיבלתו דאחר קבלה כבר שקלא דידה ומה אהני תוך כדי דיבור אבל בשדיך ושתקה בשעת מתן מעות בהא אפשר לומר דמהני חזרה תכ"ד דיכולה ליתן טעם דביקשה להוציא את שלה ולא נדון בי' דין חזרה וכה"ג מבואר בש"ס דף ח' ע"ב התקדשי לי במנה נטלתו וזרקתו לתוך הים כו' וכן הוא לקמן סי' למ"ד ס"ז דאינה מקודשת ולא דיינינן שמא חזרה תוכ"ד כיון דיש לפרש כוונתה מתחילה לכך וכן בקידשה בגזל דידה ושתקה בשעת נטילה וצוחה מיד אין לדון בו חזרה רק שביקשה לקבל חובה

ובהכי ניחא בש"ס דף נ"ב דמוקמינן הברייתא דקידשה בגזל דידה מקודשת בדשדיך ודרב בלא שדיך וקשה הא מתניתין שעשתן לשליח היינו שדיך ודוחק לומר דמן המקבלת לחוד מייתי ראי' עמש"ל סק"י ולפמ"ש כאן א"ש טפי דרב דייק דבגזל דידה אינה מקודשת בסתמא והשתא ממילא כיון דיכולה לומר דידי שקלי בלא שדיך א"כ אפילו בשדיך מהני עכ"פ תוכ"ד אם אמרה בקשתי להציל שלי דלאו חזרה הוא רק פירוש