טיב קידושין כא

לגלוי'. ובהכי ניחא מ"ש רמ"א ואינה נאמנת לומר שבתחילה קבלה לשם קדושין ודחק בחמ"ח דקשה הא הוא לא אמר כלום בשעת נתינה ולפ"ז ניחא דקמ"ל כיון דשדיך א"כ י"ל שדעתה הי' שיהי' שלו לקדש וא"כ כבר זכה בו הוא לקדש והוא לא נתכונה לזכות בתורת השבון א"כ הוה כפקדון בידה ומהני אמירת הן אחר מתן מעות שהרי אמרה שנתכונה שיהי' שלו וגם הוא אומר שכיוון לקדושין אלא שאינו מועיל בלא אמירה עכ"פ ס"ד דהוה פקדון בידה ותתקדש באמירת הן קמ"ל דאינה נאמנת ואם שדיך תחילה ונתן לה משלו בשתיקה י"ל אפילו להרשב"א שסובר סתמא למתנה בשדיך תחילה לא אמרינן הכי ואמרינן סתמא לקדושין אלא שאינו מועיל בלא אמירה עכ"פ לא גרע מפקדון ומיקדשא באמירת הן לאחר מתן

מעות

(ד) אע"פ שאמרה הן ויש לעיין אם חטף ממנה דבר ואמרה החזיר לי גזילתי ואתקדש לך ונתן לה בשתיקה דאילו קידשה משלו ה"ל נתן הוא ואמרה היא דספיקא הוא כדלעיל סי' כ"ז ס"ח ואם קידשה בגזל י"ל דבשלמא משלו אמרינן מסתמא בתורת קדושין הוא אבל כאן שהגזל בידו י"ל שלא חש לדברי' ונתן לה בתורת חזרה ואינה מקודשת כלל. ולשון הר"ן שם הבאתיו בסי' כ"ו סקכ"ד דבשלמא בנתן הוא ואמרה היא והוא שתק כיון ששתק בשעת נתינה הוא כמסכים לדברי' כמו שאנו אומרין בנתן הוא ואמר הוא והיא שתקה ע"כ א"כ בגזילה דידה דלא מהני שתיקה דידה גם שתיקה דידיה לא מהני די"ל דלא נתן לה בתורת קדושין רק בתורת השבה או י"ל דמ"מ כיון שהיא אמרה ואתקדש לך הוה כאילו אקניתי' נהלי' וה"ל כמו נתן הוא ואמרה היא דספיקא הוא ואפי' שדיך יש להסתפק די"ל נתן הוא ואמרה היא אינו אלא משום דמהיכי תיתי לתלות במתנה אבל כאן י"ל דמסתמא לחזרת הגזילה כיון שלא פירש וכ"ז בחזרת חוב די"ל דלא הי' דעתו על קדושין כלל וגם מסתמא הי' מחזיר החוב בלא"ה ומה לו לחוש לדברי' או י"ל כיון דאמרה ואתקדש לך הרי נתרצ' שיהי' שלו והוה נתן הוא ממש

ויש קצת סמוכין לזה מהא דפריך בקדושין דף ד' ע"ב רישא לסיפא דברישא נקט נתן הוא ואמר הוא ובסיפא נתנה היא ואמרה היא ומשני דספיקא הוא וקשה הא סתם קדושין היינו בשידוכין דמנגדינן על דמקדש בלא שידוכי א"כ י"ל בנתן הוא ואמר הוא אפילו בגזילה דידה מקודשת משא"כ נתן הוא בגוזל דידה לא מיקדשה ובנתנה היא אינה מקודשת כלל אלא ודאי אין לחלק כלל כיון דנתרצית היא הוה כשלו ולעולם ספיקא הוא

(טו) אם החזיר לה חוב כו' והרי את מקודשת לי בו זהו לשון הרמב"ם ומשמע דאין כאן חזרה רק שמקדשה בחזרת החוב. בק"א הביא דברי הרשב"א בגיטין דף כ' גבי כתב לה גט על טס של זהב ואמר לה התקבלי גיטך והתקבלי כתובתיך נתקבלה גיטה ונתקבלה כתובתה וכ' הרשב"א שם תמי' לי כיון דנותן לה הטס לכתובתה ה"ל הגט פורח באויר ותירץ הרשב"א כיון דאמר לה הכי והיא קיבלתו דה"ל כאומר התקבלי גיטך ומחלי כתובתיך וכענין שאמרו בקדושין כנסי סלע כו' דמחלה חובה ע"כ ובמשנה למלך פ"ה מאישות דין יוד כ' דלפ"ז דכ"ש גבי גזל דידה דא"צ לשלם לה בגזילתה ע"כ והב"ש בסי' קכ"ד מייתי דברי הרשב"א וקשה לפמ"ש רמ"א כאן דצריך לשלם לה גזילתה א"כ ע"כ לתרץ תירוץ אחר על קושית הרשב"א. והנה לתירוץ הרשב"א משמע דוקא בנתרצית למחול הכתובה אבל אם אינה רוצה למחול לא יוכל להכריחה למחול וע"כ איירי מדעתה וא"כ קשה איך הביאו האחרוני' לקחן דברי רשב"א דלשיטת רמ"א שצריך להחזיר הגזילה א"כ ממילא אפילו בע"כ אפשר דמיגרשא כמו בכל גט דהא צריך לתרץ קושות רשב"א בע"א. מיהו למ"ש לעיל סקי"ב ח"ש לכ"ע דכשמפרש שמקדשה בחזרת גזילה לכ"ע אמרינן דמחלה ומיקדשה וה"נ כיון שק בלה בסתם הרי מחלה על כתובתה ולק"מ. ומזה ראי' למ"ש שם: ובק"א הקשה לפי דברי רשב"א מאי פריך מהשאר לכתובתיך דילמא שם אפילו בע"כ איירי ודחק. ולי נראה דרבא נמי לא פליג ארב נחמן רק על חלק ואותיות שהגט כתוב עליו דזה מסתמא שלה כיון שנותן לה הגט אבל בין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה י"ל דבכל (בכלל) שאר הוא אלא דרבא ס"ל דהחלק שהגט כתוב עליו אינו בכלל קבלה על הכתובה ואע"פ שמחלה וקיבלה בסתם י"ל שאין בכלל אלא המותר שאין אותיות הגט עליו א"כ גם רבא ע"כ ס"ל סברא זו דמחלה כנגד המותר עכ"פ דאל"כ קשה הא ה"ל שני ספרים כדמקשינן בתר הכי על בעי' דבין שיטה לשיטה ומשמע לי' דאפילו באינה מעורה איירי או דס"ל דבעי' דבין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה נמי לא מהני א"כ גם הך דהשאר ע"כ מדעתה איירי ופריך שפיר דבליכא שאר לא נתקבלה נגד מה שאותיות הגט כתובות עליו ובין שוטה לשיטה ובין תיבה לתיבה באמת בכלל שאר הוא. ומה שהקשה להך דעה דבשטר לא מהני תחילה איך מהני לקבלת כתובה ודחק. ולק"מ דאנן אמרינן לא מהני מחילה בחנם עד דמהדר ליה שטרא אבל פרעון מהני על השטר וכאן שבא לידה דמי כתובתה אף שצריך להיות בדרך מחילה מ"מ הרי קיבלה שלה ולכ"ע מהני בכה"ג בלא חזרת שטר דמ"ל פרעון מה לי מחילה. עוד הקשה בק"א הא שם לא אמרה הן וכאן בעינן שתאמר הן וכתב לתרץ דשם לא הגיע זמן הכתובה והוה כחוב שלא הגיע זמן ובחנם דחק וא"צ לזה כלל דהא בחייב לה חוב ונתן לה חפץ פשיטא דמקודשת רק בסלע שחייב לה ונתן לה יכולה למימר דידי שקלי וא"כ שם שנתן לה טס של זהב וקיבלתו בסתמא ל"ש לומר דידי שקלי דהא אין מחויב לסלקה בטס של זהב ודמי לחייב לה חוב ונתן לה חפץ שאפילו בסתמא אין יכולה לותר תפסתי על החוב

אלא דמ"מ דברי הרשב"א צ"ע דהפוסקים לא חילקו בהך דטס של זהב בין שקיבלה מדעתה או בע"כ וגם השמיטו הך דהשאר לכתובתה והיינו ע"כ משום דס"ל דליכא נ"מ כיון דאפילו נתן כולה לכתובתה מיגרשא כ"ש בשאר ואם איתא כסברת הרשב"א דדוקא משום שמוחלת א"כ אם אינה רוצה בזה לא קנתה הטס והוא לא נתן לה בחנם הטס והוה כמו ה"ז גיטך והנייר שלי דאינה מגורשת

ובאמת נראה לעיקר קושית הרשב"א שתתה דה"ל הגט פורח באויר ונראה לפמ"ש בספרי גט מקושר דף ס"ז ליישב קושית רשב"א נילף מגט דנתינה בע"כ שמה נתינה וע"ז כתבתי שם דעיקר טעמא דלא שמה נתינה משום שאין מזכין לאדם בע"כ ולא קנה וא"כ בגט דגלי קרא שמגרש בע"כ נכנס הדבר לרשותה אפילו בע"כ וממילא הוה נתינה ע"ש וא"כ גם קושי' זו ל"ק דהיינו דקמ"ל כיון שמזכה לו בע"כ ועל הגט יש לו כח לזכות בע"כ והגט א"צ שיהי' שוה ממון דאפילו כתבו על איסורי הנאה כשר וא"כ ממילא שהגט נכנס לרשותה ופרעון הכתובה נמי בע"כ הוא והשתא תו לא קשי' קושית הרשב"א דהגט פורח באויר דלאו קושי' הוא כלל שהרי נותן לה הכל ואינה יכולה להכריחו שתרויח הגט לעצמה דאפי' על איה"נ כשר והרי גם הנייר שלה אף שנתקבלה כתיבתה בכך לא איכפת לן לענין הגט כלל סוף סוף הגט עם האותיות באו לרשותה כנ"ל ברור. ולכך לא חילקו הפוסקים בין מדעתה לבע"כ בטס של זהב ונתקבלה גיטה וכתובתה