טיב קידושין כ

גם חלקן וזהו דוקא בשאר שני שבוע דיכולין לומר דידן שקלא. משא"כ בשביעית כיון ששמעו שרובה ליתן ע"ד קדושין נעשו שליח לקבל שפיר הוה שליח לקדושין דאם אמר לאשה התקדשי לי בדינר זה ואמרה לחברתה קבלי בשבילי ודאי הוה קדושין. משא"כ בגזל דידה ואמרה לחברתה התקבלי בשבילי ולא שדיך אין במשמעותו לשם

קדושין

(יב) וצריך לשלם לה גזיצלתיה כ"כ הר"ן בשם הירושלמי וזה דלא כפירש"י שפירש בדף נ"ב דאחילתיה גבי' וצ"ע דהירושלמי פריך במה תתקדש ומשני רוצה היא שתתקדש וישאר המעות חוב עליו וא"כ פ"כ דעת הרמב"ם בסמוך דמפרש כנסי סלע זו שאני חיוב לכי בלא חזר מדבריו רק שקידשה בחזרת חוב א"כ תקשי קושית הירושלמי במה תתקדש וע"כ לומר שמחלה החוב ומתרצה להתקדש בחזרת החוב א"כ מנ"ל כאן שצריך לשלם הא כאן י"ל ג"כ שמחלה הגז לה כדי שתתקדש כמו בחוב וכמו שפרש"י באמת. וצ"ל דהרמ"א מחלק בין שם שאמר בהדיא שמקדשה בתורת חוב דנשמע שפטור מן החוב. אבל בגזל תמנה ואמר לה התקדשי לי בזה לא נתרצית בהדיא שיפטר מתשלומין רק שתתקדש ומ"מ לא מחלה דמי הגזילה שהרי בתורת קדושין נתן לה ולא בתורת חזרה והירושלמי דפריך במה תתקדש אינו בדרך קושיא רק בדרך בעי' אי אמרינן דמחלה לו לגמרי מחמת שחפיצה בקדושין וע"ו אמר הירושלמי דלא יחויב מזה שמחלה לגמרי רק בתורת מכירה נתנה לו וישאר המעות חוב עליו. אלא דקשה קצת מנ"ל לומר שנתרצה הוא לשלם הגזילה דלמא לא נתרצה רק לקדשה בחזרת גזילה אבל לא שישלם משלו וצ"ל כיון דניחא ליה בקדושין מסתמא נתרצה בתשלומי הגזילה ג"כ ויש להביא ראיה לזה מקדושין דף נ"ב ע"ב דבקידש בשוגג בהקדש דאמרינן בגמרא איהו מי לא ניחא ליה דליקני איתתא ממילא ופרש"י אע"פ שעליו לשלם להקדש. השתא מיהו ניחא ליה שמא אין לו משלו עכשיו וכן פסק הרמב"ם באמת בפ"ה דבשוגג קידש והרי בהקדש צריך לשלם קרן וחומש ואשם בכסף שקלים ונימא דאדעתא דהכי לא קידש א"ו משום הכי לא הוי קדושי טעות וכ"ש בזה שבשביל שיתחייב לשלם הגזילה לא ימנע מלקדש. ונראה דגם לדברי רמ"א שצריך להשיב גזילותיה אם אינה רוצה לשלם אח"כ לא בטלי קדושין משום הכי שהיא נתרצית בחוב ואף אם לא תוכל להוציא ממנו מ"מ קדושי מעלי' הווין דלעולם דעתה שתתקדש לכן לא הביא רמ"א דעת רש"י לחוש באיסור א"א שלדעת רש"י מחלה לגמרי ואם נימא להר"ן בלא רצה ליתן דמים אינה מקודשת היה לו להביא דעת רש"י א"ו לענין קדושין ליכא נ"מ

ובהכי ניחא דקשה איך נסמוך ע"ז שתתקדש קדושין גמורין אטו נשי דיני גמירי דשמא היא סבורה להתקדש בחזרת גזילה ולא נתכוונה למחול לו כלל ולפ"ז נימא דכיון דדעתה להתקדש דעתה שיהיה הקדושין באופן המועיל וכיון דאינה מפסדת בזה כלום דעתה שתהיה מכורה אצלו וכעין שכתב הרא"ש במשאיל טבעת לחבירו לקדש בו אשה וכאן י"ל כ"ע מודו שאינה מפסדת כלום שעכ"פ נשאר חוב עליו ומחזיר לו את שלה

ואפשר לותר שגם רש"י ס"ל כהירושלמי דהא בפ"ק דקדושין דף י"ג ד"ה בדשדיך פירש מדשתקה ש"מ ניחה לה ובדף נ"ב פירש דאחולי' אחילתיה לגביה ולפמ"ש י"ל דודאי כיון דרצונה להתקדש דעתה שיהיה קדושין דאורייתא. והנה לפי דעת רבינו ירוחם דבמעמד שלשתן שהוא קנין דרבנן אינם אלא קדושין דרבנן א"כ כשתמצי לומר שיהיה קדושין לשלם לה גזלותיה א"כ למ"ד מעות קונות מן התורה א"כ כיון דדעתה אמכירה לא הוו רק קדושין דרבנן וכיון דמסתמא חפיצה בקדושין גמורין אמרינן אחילתיה א"כ הוה כמו מתנה ובמתנה דליכא מעות הוו מן התורה קנין משיכה ושפיר הוו קדושין דאורייתא א"כ י"ל דרש"י לא פירש כן רק לר' יוחנן לשיטתיה דקאי שם לר' יוחנן דס"ל ד"ת מעות קונות ולא משכחת לה קדושי תורה רק אי אחילתיה לגמרי שאילו ע"י חזרת דמים ה"ל מכירה ובמכירה משינה אינו אלא קנין דרבנן ובפ"ק פירש כן לרבא ורש"י לשיטתיה דהתוס' פרק בתרא דע"ג הביאו דפסק דמשיכה קונה מן התורה א"כ א"צ להקנות במתנה דסגי כשישארו המעות חוב עליו א"כ אין הוכחה דמחלה לגמרי וא"ש וא"כ לדידן דלא קיי"ל כרי"ו שפיר י"ל דאינו רק מכירה דבקדושין אפילו קנין דרבנן הוי קידושי תורה לכן סתם רמ"א כהר"ן וירושלמי

ועפ"ז אפשר לפרש הירושלמי הנ"ל במה תתקדש דרב חגי אמר רוצה שתתקדש ויהיה חייב לה מעות א"ר יוסי אילו היו כלי יאות אבל סלע עביד דליחליף ולפ"ז י"ל כפי דעת רבינו ירוחם דבקנין דרבנן לא הוו קידושי תורה א"כ רב חגי אי ס"ל מעות קונות ואמרינן רוצה שיתחייב לה ע"כ לא הוה רק קדושין דרבנן וע"ז א"ר יוסי אילו הוה כלי יאות כשיתחייב המעות הוה משיכה בלא מעות שאינו אלא קנין דרבנן אבל סלע עביד דליחליף והוה כמו הלואה ובהלואה קנה המצוה קנין דאורייתא במשיכה דלא שייך בה קנין מעות שאינו רק חוב עליו א"כ בסלע י"ל שהם קדושי תורה וא"ש סעד לרי"ו מיהו כבר כתבתי שאין נראה דעת הפוסקים כן

ובהכי ניחא מה שהקשה בעל המקנה בק"א דמאי פריך מכנסי סלע זו נימא דוקא שם אינה מקודשת בשתיק' מאחר שפורש שאינו נותן לה כלום רק חזרת חוב אבל הך דקידשה בגזל י"ל בשתיקה נמי מקודשת כיון דחייב לה דמי הגזילה. ולפמ"ש לק"מ דודאי נשי לאו דיני גמירי ולא מסקי אדעתייהו כלל אם יתחייב בחזרת דמי הגזילה אלא דאי הוה מהני שתיקה ה"א שנתרצתה להתקדש באופן המועיל אבל אין דעתה כלל אחזרת החוב שיתחייב לה אלא דלא דיינינן רק שנתרצית בקידושין ושיהיו באופן המועיל וכיון דס"ל לברייתא דשתיקה אינו רצון דיכולה לומר דידה שקלה ממילא גם התם מהיכי תיתי לומר שנתרצית ע"י שישאר לה החוב על הגזלן שטפי י"ל שלא נתרצית כלל ודידה שקלה כיון דחזינן, דלא רמיא עלה לגלות שאינה חפיצה בקידושין ולק"מ. ולפ"ז נראה דבקידשה בגזל דידה ושדיך אם אמר בפירוש התקדשי לי בחזרת גזילה זו ושלא תתבע מתני דמים נמי מיקדשא כיון דנתרצתה אמרינן דאחילתי' לגמרי כיון דלא סגי לקידושין בלא"ה דעתה שיהי' קידושין באופן המועיל ולא תליא באומד דעתה על חיוב הדמים רק דאמר דתתקדש באופן המועיל ונסתלקו תלונות בעל המקנה מכל וכל ודוק היטב

(יג) אבל אם לאחר שבא לידה כו' אע"פ ששידך תחילה וקשה הא חזינן דשדיך מהני אפי' שתקה ולא אמרה כלום פ"כ ברור לן ע"י שדיך שרצונה להתקדש עד שאנו אומרים דאקנויי אקני לה גזל דידה כדי להתקדש וא"כ אמאי לא. נימא לגבי דידי' נמי דמסתמא ע"ד קדושין יהב לה שהרי הוא אינו מפסיד משלו כלום אלא דבלא אמירה לא מיקדשא באין עסוקין באותו ענין כדאיתא לעיל סי' כ"ז וא"כ נימא שכוונתה ג"כ לקדושין ואקניתה נהלי' א"כ הוא פקדון בידה ויועיל מה שאמר אח"כ התקדשי לי בו באמרה הן כדלקמן סעיף ד' בפקדון עב"ש לקמן סקי"ג. וצ"ל דשדיך לא מהני רק ע"י שתיקותה אמרינן כיון דשדיך בתחילה עלה דידה רמיא לגלוי' שאינה מקבלת רק לשם גזל דידה וזה דוקא באמר התקדשי לי בו אבל בלא אמר כלום אע"ג דשדיך מסתמא דידה שקלה כיון דהוא לא אמר כלום ולא רמיא עלי'