טיב קידושין קצז

וא"כ י"ל דס"ל להמרדכי דהבעי' היא בפירסה נדה אחר שנכנסה לחופה דלזה י"ל דנהי דכתב לה התוספת בשביל חיבת חופה מ"מ כיון דלא ניחא לי' בסתם בחופה שאינה ראויה א"כ פשעה היא שלא הודיעתו שהוא שעת וסתה ויש לחוש לקלקול שלא תהא ראוי' לבוא אלי' א"כ י"ל דאף דחופת נדה הוה חופה מ"מ י"ל דלא אקני לה התוספת כתובה בחיבת חופה זו כיון דאיגלאי מילתא שלא היתה ראוי' והיא פשעה במה שלא הודיעתו ויוכל לותר שאילו ידע לא היה כונסה לחופה כלל דהי' חושש לוסתה. משא"כ שלא בשפת וסתה דלא הי' לה להודיעו א"כ אין כאן חופה בטעות דמה ה"ל למיעבד וכיון שלא הוטעה בחופה ממילא גמר ואקני לה בשביל חיבת חופה וזה דוקא לענין תוספת דתלי' בדעתו באיזו אופן שיעבד עצמו להקנות לה דאמרינן כשהפשיעה מצידה לא אקני לה אבל לשאר דברים פשיטא דחופת נדה חופה לכל מילי לדעת המרדכי ואפי' נימא דהמרדכי איירי אפי' הודיעתו שהיא שעת וסתה י"ל דמ"מ לא סמכה דעתי' ומקני רק לפי מחשבתו שיש עוד שהות בטרם יבא האורח כדאמרי' בריש שבועות שתים. ולא סמכה דעתי' לאקנוי' שחושב שמא יהי' באופן שיוכל לבוא אלי'. אבל שלא בשעת וסתה לא עדיף משאר מום שנולד אחר נשואין דלא נימא דאדעתא דהכי לא אקני דנכנס לספק זה בתחלה וגמר ומקני ואם יארע סיבה לא גרע משאר אונס שלא הי' יכול לבוא אליה ולא תפסיד התוספת בשביל כך כיון שבכל חופה נכנס לספק זה שמא תפרוס נדה וכיון שהיא שלא בשעת וסתה אלא עדיף מכל חופות ולא דמי להא דריש מכילתין כיון דאיכא נשים דמשניין וסתן דשם כיון שכבר בא האונס אינו מחויב ליכנוס אבל להכניס לחופה כשהיא טהורה א"כ חופה מעלייתא הוא ואין זה רק כשאר אונס שלא הי' ראוי' לבוא אלי' ע"י אונס ושפיר יש לה התוספת. כנ"ל ברור ונכון בדעת המרדכי

(ב) אבל אם היתה נדה ה"ה כארוסה. וזהו דעת הרמב"ם דחופת נדה אינה קונה לשום דבר והרא"ש הקשה עליו דלמה מבעי' לי' הכא לענין תוספת ה"ל למבעי אמשנה דאין אשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה וכן בכל דוכתי אי חופת נדה הוה חופה. וכבר בררתי מה שנ"ל בס' יעלת חן שחברתי בילדותי בקונטרס ב"ח ע"ש שאלה ז' ועכשיו אשר הגיעני ת"ל לימי העצה אמרתי לשות עצות בנפשי בישוב דברי הרמב"ם כמו שאגיד והוא דהחמ"ח תמה ג"כ עליו דהא בעי' ראשונה דנכנסה לחופה ולא בא אלי' ע"כ אינה לענין ירושה דאפי' במסירה יורשה וא"כ מנ"ל דבעי' שני' לענין ירושה דילמא דוקא לענין תוספת כמו שהיא בעי' ראשונה. לכן נראה דבלא"ה הקשה הב"ש איך יקנה אותה בחופה דאיסורא ותירץ דנתייחדה כשהיא טהורה וכבר השגתי עליו בזה שם דא"כ איך השמיט הרמב"ם עיקר האבעי' שהיא אי פסקה חיבת חופה עמ"ש שם. ועתה אני אומר דבלא"ה יש לדייק כיון דהרמב"ם מפרש בתחילת כניסה לחופה כשהיא נדה א"כ איך אמר רב אשי נכנסה לחופה ופירסה נדה הל"ל פירסה נדה ונכנסה לחופה ע"כ נראה דלשון הרמב"ם בפי' הוא כך אבל אם היתה נדה אע"פ שנכנסה לחופה לא גמרו הנשואין והרי היא כארוסה עדיין ע"כ. והך לא גמרו הנשואין הוא כשפת יתר. וידוע שדעת שפתי הרמב"ם ברור מללו. לכן אומר הנלע"ד דודאי פשיטא לן כיון דעיקר הכניסה היא לקירוב האישות ובנדות אין כאן לא כניסה ולא שום דבר לכן בכל דוכתי חשיב קודם חופה בדיקת חוץ וחופה בדיקת פנים וכמ"ש בקונט' ב"ח סי' י"ב אלא דהרמב"ם כ' דחופה היא שיביא אותה לתוך ביתו ויתייחד עתה ויפרישנה לו א"כ בסתמא ההבאה לתוך ביתו קודמת לחופה וא"כ כבר נקראת נשואה לכל מילי והיינו לירושתה כמ"ש הרמב"ם בפכ"ב דיורשה במסירה רק בתרומה לא אכלה מדרבנן. והשתא נראה דבעי' דרב אשי דנקט נכנסה לחופה ופירסה נדה היינו בתחילת כניסה מיד כמו שהעתיק הרמב"ם אבל אם היתה נדה אע"פ שנכנסה לחופה מבואר דמפרש דאיירי בתחילת כניסה דאם בתחלת כניסה טהורה כבר חל קנין החופה ולא תופקע כמ"ש בס"ק הקדום והשתא כיון דכבר היא ברשות הבעל פשיטא דלענין ירושה כבר זכה בה משבאה לביתו וזהו ספיקו של רב אשי כיון דכבר היא נשואה בלא"ה מצד שכבר היא בביתו רק לענין התוספת בעינן אפשר כיון דהכניסה לחופה כשהיא נדה איכא עליה חיבת חופה אף בנדתה וקנתה התוספת או לאו כיון דלא חזי' לא אקני להי וזה דוקא בחופה שאחר מסירה לביתו דאינה ארוסה רק חסר גמר הנשואין אבל אם לא הכניסה לביתו רק הכניסה לחופה כשהיא נדה פשיטא דלאו כלום היא דארוסה אין לה תוספת אבל זו שכבר יש בה דיני נשואה לכמה ענינים י"ל דכיון דכבר נתקרבו דעתם אקני לה התוספת כיון דבלא"ה יש לה דין נשואה לשאר דברים אבל בליכא מסירה קודם פשיטא דחופה לאו כלום הוא

והן הן דברי רבינו הגדול שרמז בחכמת לשונו לא גמרו הנשואין היינו היכא דאינו חסר רק גמר והיינו שכבר נמסרה לו וקנאה במסירה לענין ירושה ואינו חסר רק לקנין התוספת לא גמרי שהרי היא כארוסה והיינו כמו בארוסה אם נכנסה לרשותו יורשה ואם לא נכנסה לרשותו אינה יורשה כן הדין בזו שהכניסה לחופה כשהיא נדה אם קדמה לה חסירה יורשה מטעם מסירה ואם לא קדמה לה מסירה הוה ארוסה גמורה: והכל נכון וברור ומקים הניחו לי בזה מן השמים להתגדר בו לדעת הרמב"ם: ויצא לנו מזה לדעת הרמב"ם שאם לא קדמה מסירה ליכא ספיקא כלל ואין החופה כלום: לג) ולמ"ד הה"ד אם לא כתב כתובה. כבר כתבתי בקונטרס ב"ח שאלה ט"ו דלכ"ע הוה חופה אף שלא נכתבה הכתובה. וגם י"ל דהרמב"ם מתיר היחוד אפי' בלא כתובה. מיהו הטור לקמן ר"ם ס"ו כתב דאסורה להתייחד בלא כתובה אע"ג דס"ל דמותר לכנוס כשהיא נדה א"כ מה שנוהגין לכתוב הכתובה קודם החופה היינו כדי שיהיו מותרין ביחוד ולא: תלי' בדעת הרמב"ם בחופת נדה. מיהו אם היא חופת נדה חמש א"צ לדקדק לכתוב הכתובה קודם היחוד כיון דאסורין ביחוד רק שצריך לכתוב הכתובה קודם שתטהר ממקור דמיה. ועיין מ"ש ביעלת חן שם שהקשה הרמב"ן מכתובות דף ו' דאיתא רב זביד שרי להתייחד בשבת א"ל הא לא כתיבא כתובתא. ובודאי עשה כתקון חכמים לישא ברביעי אלמא שיכול לישא בלא כתובה ועמש"ש באריכות. וי"ל עוד לפמ"ש ביעלת חן סימן א' דבוגרת א"צ לינשא ברביעי. א"כ י"ל דבוגרת היתה. עוד י"ל דודאי צריך הי' בהכרח לישא ברביעי א"כ אם שכחו לכתוב הכתובה ואין פנאי לכתוב כדי שתנשא ברביעי א"כ טוב שישא בלא כתובה כדי שלא יודחה תקנת רביעי ולהמתין עד רביעי אחר ודאי אין צריך מאחר שטבחו טבוח ואפי' אנינות דחו משום הא וכמ"ש שם בתשובה הנ"ל. ותדע לך דאל"כ איך התיר בשבת דאין ב"ד יושבין אע"כ בדיעבד לא חיישינן להמתין

(ד) לכן אשה חולנית חולת מות כו'. בתשובת הרא"ש היה מעשה שנתן לבתו קרקע ואם תמות קודם נשואין יהי' הקרקע להקדש ונתן הרא"ש שני טעמים ע"ז א' כיון שאינה ראוי' לאישות ועוד נתן טעם, שרצה לעשות נחת רוח לנשמתו לא שירשנה יורשין. ונראה דנ"מ לפי טפם ראשון אפילו נתרפאית אח"כ ולא נתייחדה עמו ברשותו או שלא היתה ברשותו כלל א"כ כיון שחופה ראשונה בטלה ואין כאן חופה חדשה אינו יורשה אח"כ. וכבר העלתי בקונטרס ב"ח סי' י"ג