טיב קידושין קצג

לצעורה קא מכוין לעגנה. והשתא איכא רבותא בגירשה דלא תימא בגירשה הדרי דגיטה מוכיח עלי' כסברת רב אשי בגמרא קמ"ל דמ"מ לא הדרי דאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא כדאיתא בגמרא דף קמ"ה. והשתא הוה כולה לא זו אף זו לא מבעי בחזרה ומת דליכא גט כלל ואפי' חזר הוא וגירש מ"מ לא הדרי קדושין ולא תימא משום דחזר הוא אלא אפי' נגרשה מחמת חזרה דידה לא הדרי מטעם שמא יאחרו אין קדושין תופסין באחותה

ב) או שגירשה בגמ' אמרי' דחיישי' שיאמרו אין קדושין תופסין באח תה. וקשה לפמ"ש הב"ש לעיל ר"ס ל"ז דכסף לא נחשב אלא פרוטה והמותר מתנה. א"כ ה"ל לחלק שהמותר מפרוטה תחזור ופרוטה תשאר בידה דאו נדע שקדושין גמורין. ודוחק לומר דיחשבו שהחזירה הכל דאם הדין כן שאין כסף קדושין רק פרוטה א"כ אטו אם תחזור מתנה יאמרו אין קדושין תופסין. וכבר כתבתי שם דליתי' לדברי הב"ש גם כאן כתב סברא זו

(ג) אין הקדושין חוזרין לעולם כו' מתנה גמורה כו' והוא מלשון הרמב"ם בפ"ו תהל' זכיה דין י"ח ופשט הלשון משמע דאפי' בנשואין אין קדושין חוזרין ודלא כהרמ"א. ובב"ש סק"א כתב בשם תשובת מהר"מ לובלין דאמימר ס"ל דקדושין לא לטיבועין ניתנו רק משום שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה לכן בנשואין הדרי. ואין דבריו מוכרחים דרב פפא יחלוק עם אמימר דהא ר"פ ס"ל במתה נמי לא הדרי אע"ג דלא ס"ל הך גזירה מהיכא תיתי לומר דאמימר פליג בהא. ובעיני יפלא למאוד מאין הרגלים לומר למ"ד קדושין לאו לטבועין ניתנו היינו אפי' נשאת דכולה סוגיא איירי התם בארוסה אבל בנשואין פשיטא שהם שלה לגמרי לטבועין וראי' לזה דשמואל אמר לא שנו אלא שמתה היא אבל מת הוא יכולה לומר תנו לי בעלי ואשמח ופרשב"ם אני מזומנת להשלים תנאי קדושין וכיון דס"ל במתה היא חוזרין ס"ל קדושין לאו לטיבועין ניתנו דלמ"ד לטיבועין ניתנו אפי' מתה היא אין חוזרין כמפורש בסוגיא שם וכמו שאמר ר"פ בין שתת הוא בין שמתה היא קדושו לא הדרי א"כ ע"כ לאו לטיבועין ניתנו א"כ מה זו טענה תנו לי בעלי אפי' שמחה עמו כבר תחזיר הקדושין. אלא הדבר ברור דפלוגתא דלטבועין ניתנו לא שייך אלא באירוסין וכמו שפרשב"ם שם ד"ה לטבועין ניתנו שאם תמות ולא יזכה לישאנה יהיו אבודין ולא יוחזרו לו. ומה שמדייק הב"ש מרי"ו יתבאר לקמן ס"ק דאין דיוק כלל

(ד) וכן אם היו קדושי ספק. הח"מח תמה על

המחבר דכיון דצריכה גט מספק א"כ יש חשש שיאמרו קדושין תופסין באחותה. ואין זו קושיא לענ"ד דודאי על מי שידע שהיתה צריכה גט אין חשש כיון שצריכה גט ודאי נאסרו הקרובות ואין חשש רק למי שידע הקדושין וידע שהוחזר הכסף קדושין יאמר שלא נתגרשה רק קדושי טעות היו וזו אינה קושיא דאם ידע מן הקדושין ידע מסתמא שאינם רק ספק ובספק דינא שתחזיר הקדושין ואין לחוש שיסבור על קדושי ספק שהם קדושין ודאין דא"כ איך מתירין בלא גט כשאינן קדושין ע"פ הדין ולא חיישי' שיאמרו אשת איש. יוצאה בלא גט דמסתמא יהא נודע מהות הקדושין ומי שידע שנתגרשה בגט ג"כ אין תשש

ועוד נראה די"ל ודאי דחכמים תיקנו כך שלא יחזירו הקדושין א"כ ממילא בתחלה נותן הקדושין לטבועין דכל דמקדש אדעתא דרבנן. א"כ קידשה ע"מ שלא להחזיר הקדושין כלל דהכי תקינו רבנן שיתן הקדושין לחלוטין. וזהו דוקא בקדושי ודאי דאמרינן שבתחלה ע"ד כך נתן אבל בספק דשמא אינם קדושין כלל לא שייך אדעתא דרבנן תקדש אם אין קדושין כללי גם י"ל בקדושי ספק א"כ מן התורה בחזקת היתר הוא ובאחת קדושין תופסין באחותה ואם יאמרו שלא להחזיר אדרבה איכא למיחש איפכא שיאמרו שודאי קדושין גמורין הן ואין קדושין תופסין באחותה ובאמת מן התורה תופסין א"כ הא עדיף. ולק"מ ודברי המחבר עיקר:

(ה) אבל מן הנשואין כו'. כבר כתבתי בסק"ג להוכיח דמן הנשואין לכ"ע אין חוזרין. מיהו מה שהקשה בק"א אכתי ניחוש שיאמרו קדושין תופסין באחותה היינו קדושין שקידש קודם נשואין. דבריו תמוהין דכיון דנשאה אח"כ ממילא מסתמא לא נתקדשה אחותה. מיהו לפמ"ש הב"ש לפרש דברי המרדכי פ' האומר שכתב לא אפסקא הלכתא אם הקדושין לטבועין ניתנו מיהו בקידש בספק לכ"ע לאו לטיבועין ניתנו וחזה מוכיח דס"ל להמרדכי דבנשואין לא שייך חשש דקדושין תופסין באחותה דאל"כ מאי נ"מ הא אין הקדושין חוזרין משום שלא יאמרו קדושין תופסין באחותה. נראה לפרש דבלא"ה קשה מה שנסתפק במרדכי אי קדושין לטבועין ניתנו הא ר' פפא ס"ל בפירוש בין שמת הוא בין שתתה היא קדושי לא הדרי הרי ס"ל בהדיא דלטבועין ניתנו דל"ל משום גזירה דהא בהדרא בה איהו ס"ל דהדרי ולא חשש לגזירה זו א"כ ודאי הלכרתא כר"פ ואמימר נמי לא פליג עלי' רק דמוסיף מטעם גזירה דאפי' הדרא איהי לא הדרי קדושין י לכן נראה דבלא"ה תמוה סברת אמימר דממציא גזירה ואיך פליג אכולהו תנאי דס"ל דהדרי קדושין ולא חיישי להך גזירה ועוד קשה מנ"ל דפליגי תנאי בקדושין לטבועין ניתנו דילמא לכ"ע לאו לטבועין ניתנו אלא דפליגי בגזירה אי גזרינן שיאמרו קדושין תופסין באחותה. לכן נראה ברור דאי קדושין לאו לטיבועין ניתנו דבר ידוע הוא שהדין להחזיר הקדושין וליכא למיגזר מידי. רק כיון דפסק ר"פ דקדושין לטבועין ניתנו בין במת בין במתה ובין הדר איהו ולא משכחת לה חזרה רק בהדרה איהי וזה לא שכיח ב"כ שהיא תחזור אחר שאין בידה להתגרש וטב למיתב טן דו לכן חיישינן כשיראו קדושין חוזרין יאמרו שקדושי טעות היו ולא יתלו בגט ע"י שחזרה היא דלא שכיח שיתן גט בשביל חזרתה דאדרבה לצעורי מכוין לעגנה אבל היכא דידוע שהדין להחזיר קדושין ל"ש הגזירה כלל. מעתה ל"ק על אמימר ממ"ד לאו לטבועין ניתנו אמאי לא גזר שיאמרו קדושין תופסין באחותה דאי מדינא הדרו במת או מתה ליכא גזירה כלל. וא"כ ר"פ דפסק לטבועין ניתנו ס"ל לאמימר דגם בהדרא איהי איכא למיגזר כן. כנ"ל ברור בש"ס:

ועפ"ז מבוארים דברי רבינו ירוחם שהביא הב"ש דבשני' נמי הדרי קדושין כמו שקנסו אותה כתובה. וקשה ניחוש שיאמרו קדושין תופסין באחותה. והב"ש מפרשו בנשואה וכבר כתבתי דליתה אלא הדבר ברור כמ"ש היכא דהדרא מדינא מצד גריעות הקדושין ושקנסו אותה בכך ליכא למגזר כלל דידוע מטעם דפני' היא יש לקונסה אבל בהדרא איהי לא מסקי דעתייהו דמשום דהדרא איהי הדרי קדושין ויתלו בקדושי טעות דלא ידעי מן הגט ומ"מ רואין אותה נשאת לאחר וגם הקדושין חוזרין יתלו בטעות ועוד דהא רב אשי ס"ל גיטה מוכיח עליה א"כ ס"ל כשיודעין שגירש תולין החזרה בגט קלא דאמרינן איכא דשמע בחזרת קדושין ולא שמע בגט א"כ בשני' דידעי כ"ע דבעמוד והוצא קאי א"כ אין לגזור כלל ווה ברור. א"כ מוכח מן הש"ס דמדינא קדושין לטבועין ניתנו:

ודעת המרדכי אפשר דה"פ גופי' דקאמר דלא הדרי איכא למימר מספיקא הוא דאין להוציא מורה דשמא הלכה כמ"ד לטיבועין ניתנו לכן גם בפסיקא דקדושין ס"ל לכ"ע לאו לטבועין נתנו והה"ד דהדרי דידוע שהוא מטעם הגריעות בעצם הקדושין כדפרישית בס"ק הקדום וכל וה ברור ודלא כהרמ"א

ואיכא לספוקי אם קידשה במנה ונתן לה דינר דקיי"ל דישלים כדלעיל סי' כ"ט דהוה כאוסר על