טיב קידושין קצא

וגרשתני הוה העזה טפי א"כ אין זו מיגו דאין הטענות שקולות

אמנם עיקר סברת הרא"ה אינה מחוורת לענ"ד דלמה לא תהא נאמנת באמתלא להפקיע עצמה ממנו. וכן יש להוכיח מלשון המשנה האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהיתה אשת איש אינה נאמנת א"כ משמע דמסתמא העדים יודעין שהיא אשת פלוני וא"כ ליתני רבותא טפי ואם אמרה אשת פלוני אני אינה נאמנת אלא ודאי גם בהא מהני הפה שאסר מיהו לאחר כדי דיבור אין ראיה מן המשנה דאפשר דאחר כדי דיבור דבעינן אמתלא אפשר דלא מהני באמרה לפלוני נתקדשתי וצ"ע

מיהו אפשר דהך אמתלא שלא יקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים אפשר דלא מהני באמרה לפלוני נתקדשתי דלמה לה לומר לפלוני תימא מקודשת אני סתם אבל אם נתנה אמתלא על זה גופי' שאמרה לפלוני שפיר י"ל דנאמנת בפרט בהכחישתו בפניו

שוב עיינתי בחדושי הרא"ה בעצמו שכתב וז"ל ואפשר באומרת מקודשת אני לפלוני לא סמכינן באמתלא שכבר הודית לו ולאו כל כמינה לחוב לו עכ"ל. נלמד בהדיא דאחר כדי דיבור מיירי א"כ תכ"ד ודאי נאמנת וגם לא החליט הדבר ומסתברא כמ"ש דלעולם אמתלא מהני כמו שהוכחתי כיון דהרא"ה גופיה לא החליט: סימן מח (א) קדשתיך בטור כתב בפני פלוני ופלוני ודייק בחמ"ח דאם לא אמר בפירוש בפני. פו"פ יוכל לומר שקדשה בלא עדים ולא נאסרו עליו הקרובות אף דלעיל סימן ט"ו בפילגש שאמרה קדשני יכולה לומר בלא עדים אפשר לחלק בין פילגש לאיש דאדם יודע שאין קדושין בלא עדים. ולכאורה בהך עובדא דס"ס הקודם שאמרה מקודשת אני ונזכרה אמתלא שלא יקפצו עליה בני אדם שאינם מהוגנים ואמאי לא קאמר אמתלא זו שתוכל לומר מקודשת אני בלא עדים דהא אשה יכולה לומר כן ואפשר דבאמת מהני. ומיושב ג"כ מה שהקשו המפרשים על מה שנסתפק באמרה טמאת אני אי מהני אמתלא. ולפ"ז י"ל באשה נאמנת במיגו דנתקדשתי בלא עדים וע"ד שכתבתי לעיל סימן מ"ז ואם אמרה נתקדשתי בפני פו"פ אפשר דלא מהני אמתלא שיקפצו עליה דל"ל לומר בפני פו"פ. מיהו נראה דכ"ש דעדיף שסבורה שיבואו פו"פ ויסייעו לה לאמת דבריה

אלא דיש לעיין דאפי' נימא אדם יודע שאין קדושין בלא עדים מ"מ בע"א דס"ד בגמרא דחוששין לקדושין א"כ באמר קדשתיך סתם י"ל דבע"א קאמר דלא שייך אדם יודע דמי איכא מידי דאנן לא ידעינן והוא יודע לכן דייק בש"ס שצ"ל קדשתיך בפני פו"פ כו' וא"כ תליא אי הלכה רווחת שאין קדושין בלא שני עדים שייך אדם יודע כו' אבל אם אינה הלכה ברורה לא שייך אדם יודע וא"כ יוכל לומר שבע"א קידש

(ב) קדשתי את בתך כו'. בגמרא אמרינן דהך נקט איידי וא"כ קשה למה העתיקו הרמב"ם והט"ו בבא זו. ונראה דקשה מאי פריך בגמ' מאי קמ"ל הא י"ל דטובי קמ"ל והיינו כשאמר קדשתי את בתך משמע דהיא קיבלה הקדושין בעד הבת וע"כ שהבת עשתה לאם שליח וא"כ קשה לפמ"ש לעיל סימן ל"ה סעיף ט"ו בהוחזק השליח בעדים חזקה לראשון ואמאי תהא הבת מותרת בקרוביו וצ"ל דלא הוחזקה השליחות בעדים וקשה הא שליחות קבלה צריך עדים אף לדעת הרמב"ם כדלעיל סימן ל"ה וע"כ הוחזקה בעדים לשליח ואמאי תהא מותרת בקרוביו וצ"ל שעשתה שליח לקדש סתם ולא יחדה לפלוני לכן שפיר יכולה לומר שקיבלה קדושין בשביל עצמה לא בשביל בתה והוה רבותא טובי וצ"ל דבס"ד דקדושין בלא עדים מהני י"ל גם שליחות קבלה א"צ עדים ולא קאמר הרמב"ם דשליחות קבלה צריך עדים רק לפום מסקנא דקדושין בלא עדים לא מהני גם שליחות הקבלה צריך עדים וא"כ י"ל באמת דקמ"ל דבסתמא לא אמרינן שעשתה שליחותה כיון דלא עשתה שליח לקדש מפלוני ושפיר הוה רבותא למסקנא דאף שעשתה הבת לאם שליח והוא אומר קדשתי לבתך אפ"ה הבת מותרת בקרוביו וא"ש. ויצא לנו מזה דאם עשתה הבת לאם שליח להתקדש מפלוני כיון דפסקינן לעיל חזקה לראשון א"כ הבת אסורה בקרוביו

עוד אפשר לומר בדרך זה דקשה הא קמ"ל דלא אמרינן שעשתה שליחותה לכן י"ל דבמשנה דאיתא הוא אסור בקרובות קטנה משמע דאיירי בלא שליחות רק לפי שהיא קטנה ביד האם להשיאה וא"כ אין חדוש כלל מה שהקטנה מותרת בקרוביו דלא יהא אלא מיאון שיכולה לעקור הקדושין לגמרי וא"כ פריך שפיר הא תו ל"ל דע"ז שקטנה מותרת בקרוביו אין חידוש רק דהוא אסור בקרובות קטנה אם לא מיאנה וזה אינו חידוש וא"כ הרמב"ם והטוש"ע שהעתיקו סתמא אפי' בנערה שפיר הוה רבותא דהבת מותרת בקרוביו אע"פ שעשתה לאם שליח לקדש כיון דלא עשתה שליח לקדש מפלוני וא"ש

ועוד נ"ל ליישב דבגמרא אמרינן צריכה דאי אשמועינן גבי דידי' ה"א דגברא לא איכפת לי' ומיקרי ואמר אבל איהי אי לאו דקים לה לא הוה אמרה ופרש"י דכיון דא סרה נפשה בלא גט א"כ אי לאו דקים לה ל"ל לאסור נפשה קמ"ל וא"כ ק' מאי פריך בסיפא הא תו ל"ל הא י"ל דמרישא לא נשמע דאע"ג דאסרה נפשה י"ל דאינו איסור בהחלט דיכולה ליתן אמתלא לדבריה שלא אמרה רק כדי שיכנסנה והיא חפצה בו א"כ כיון דקיי"ל בנתנה אמתלא לדבריה נאמנת א"כ גם בזו י"ל שסמכה על אמתלא שתתן שלא אמרה רק שהיתה סבורה שיצטרך לכונסה וכשלא ירצה תוכל לומר דבאמת להד"מ אבל בסיפא דאמר קדשתי את בתך והיא אומרת לא קדשת אלא אותי ליכא אמתלא זו דאף אם קדש בתה אסורה עליו א"כ כיון שכבר אמר קדשתי את בתך שוב לא תוכל ליתן אמתלא זו שבאמת לא קידש רק בתה ואמרה שקידש אותה כדי שיכנסנה דגם אם קידש בתה היא אסורה עליו וא"כ ס"ד דמסתמא לא אסר נפשה קמ"ל וצ"ל דלא בעי למיפשט ממתני' דמועיל אמתלא כיון דבכתובות דף כ"ג לא פשיטא לן רק מברייתא וקאמר בש"ס די"ל איידי וליכא למיפשט ממתני' אבל לפום מאי דקיי"ל דאמתלא תהני שפיר י"ל רבותא גם בהך

(ג) כל אלו שטוענין כו' שהיו שם עדים. לכאורה בהך דסעיף ג' ד' בעינן דוקא שהעדים אינם כאן אבל אם העדים בפנינו וראו שקידש ואין יודעין אם קידש הבת או האם נמי מקרי קדושין בלא עדים כיון שבשעת שמיעה לא בינו למי שקידש לבת או לאם אין כאן קדושין רק ע"פ הודאת בע"ד אלא דק' לפ"ז בס"ד דבעי לפרושי מתני' בע"א והוא בפנינו וא"כ קשה איך יפרנס הך בבא דקדשתי את בתך וכו' דנחזי מאי קאמר העד ואי לא ידע הוה כאלו אין כאן עד כלל ואפשר דאיירי שהעד ראה ושכח אבל בשעת קידושין הוה קים לי' למי קידש וא"כ לדידן אם העדים בפנינו ואמרו שידעו שקידש אבל לא שמעו אם קידש לאם או לבת הוה