טיב קידושין קפט

אמת כי כבר נהגו לעשות פומבי ופרסום לקדושין כמ"ש נרות דולקות כו' וכן נהגו בדורות הללו שנועדים יחד קרובי כו' ואינו מצוי שאדם נכבד ואשה נכבדת יעשו במחשך מעשיהם ומראש בסתר ידברו עכ"ל וא"כ י"ל בזמן הזה הוה כדין מרומה וצריך דרישה וחקירה. והא דאמר בגמרא דעביד דמקדשי בצנעא י"ל דשכיח לפעמים

(ב) ואם נשאת תצא אע"ג דאיכא לאוקמה אחזקת פנויה קי"ל תרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ותצא ולכאורה נראה דהולד כשר כדלעיל סי' ל"א. ועוד נראה לכאורה דאם זרק לה קדושין כיון שכתבו התו' דמחמירין בע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה מחמירין דאתרע חזקת פנוי' בזרק לה קדושין א"כ בתרי ותרי וזרק לה קדושין נמי הוה ספיקא דאורייתא ובזו אפשר ליישב מה שהק' התו' ד"ה מ"ש נימא דרישא אוקמה בחוקת פנויה וסיפא בחזקת אשת איש. ולפ"ז י"ל דאי משום חזקות א"כ קשה אדמפליג בין קדושין לגירושין לפלוג בקדושין גופייהו דאם מכחישין עצמן על קרוב לה או קרוב לו דאיתרע חזקת פנויה תצא אלא ודאי ברישא בכל גווני לא תצא אפי' בזריקה לכן פריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא דבזריקה ליכא חזקת פנוי' ולק"מ. מיהו נראה דליתא דביבמות דף ל"א מוכח דאפי' בזריקה מן התורה אוקמה אחזקה וא"כ מ"ש התוס' בע"א איתרע חוקת פנוי' היינו מדרבנן ועי' בסמוך

(ג) ואם נשאת לא מעדי' ואומרת ברי לי כו'. אבל נשאת לאחר לא מהני ברי דידה כיון דהוא אינו יודע ובכה"ג בגירושין הבא אלי' באשם תלוי גם בקדושין ספיקא דרבנן הוא. מיהו קשה לי הא לעיל ס"ס ו' באם אומרת ברי אפי' ברוב פסולים לא תצא אע"פ שהוא אינו יודע ברי למי נבעלה אלמא דאלים לה ברי דידה לו ג"כ שא"צ להוציא. מיהו הא איכא לאקשויי נמי אגירושין או שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דפריך בגמרא הבא אלי' באשם תלוי קאי ולא מהני ברי דידה וברוב פסולין אע"ג דרובא וחזקה רובא עדיף מ"מ מהני ברי דידה, וצ"ל דברוב פסולים שפיר מהני ברי דידה דנהי דאמרינן כל דפריש מרובא פריש מ"ת כיון שהנפרש רק אחד י"ל שנאמנת שאותו אחד הוא מן המיעוט והכשרים ראוים להצטרף עם הפסולים לרוב הכחות משא"כ היכא דאיכא חזקה דאשת איש או ספיקא דאשם תלוי מחמת ספיקא דגופא לא מהימנא. וצ"ע

(ד) ע"א אומר נתקדשה כו'. לשון הרמב"ם ספ"ט מאישות אמר ע"א מקודשת היא זו והיא אומרת לא נתקדשתי הרי זו מוסרת א' אומר מקודשת וא' אומר אינה מקודשת לא תנשא ואם נשאת לא תצא שהרי אומרת לא נתקדשתי ע"כ והוא תמוה דבהיא מכחשת לחוד תנשא ובע"א מסייעה לא תנשא וכ' במ"מ דבע"א מסייעה גרע דיכולה להעיז ודוחק גדול הוא ויותר תמוה שסיים הרמב"ם שהרי אומרת לא נתקדשתי משמע באינה טוענת ברי אפי' נשאת תצא ולמה תאסר ע"י ע"א. ומדברי המ"מ נראה באמת דדוקא לכתחילה לא תנשא דלא מסתבר לומר דתצא ע"פ ע"א. ועוד ק' מאי פריך בקדושין דף ס"ו ע"ב בעובדא דחבילה ותיסברא ע"א בהכחשה מי נאמן נימא דשם צריכה גט שתנשא לכתחילה שהרי גם שם יכולה להעיז שנגד כל א' העד השני מסייע שלא נתקדשה שהרי השני עכ"פ מסייעה שלא נתקדשה להראשון ועד הראשון מסייע לה שלא נתקדשה להשני: לכן לענ"ד נראה יותר לפרש בלשון הרמב"ם דדייק לכתוב' גבי העדים מקודשת והיא אומרת לא נתקדשתי ולא קאמר שהיא אומרת שאינה מקודשת. לכן נראה דה"ק הרמב"ם עא"א מקודשת היינו שנעשה בה מעשה קדושין כגון שזרק לה קדושין או שנתן כסף משקל פרוטה והשני אומר אינה מקודשת והיינו אף שעשה בה מעשה קדושין מ"מ אינה מקודשת שלא היה פרוטה וא"כ לא אהנו מעשיו כלום ואינה מקודשת והאשה אומרת לא נתקדשתי מעולם ושניהם משקרין ולא נעשה בה תעשה קדושין כלל נמצא שמוכחשת משני העדים וכעין שכתב רמ"א לעיל סי' מ"ב ס"ג בשם תשובת מהר"ם פדוואה במכחשת שלא קיבלה כלום לכן לכתחילה לא תנשא כיון דחזינן דמכחשת שני העדים גרע טפי שהרי ה מודה שנעשה בה מעשה קדושין והיא מכחישתו לגמרי. וזה שאמר שהרי אומרת לא נתקדשתי ר"ל אע"פ שמוכחשת משני העדים מ"מ אין להחמיר עליה שהרי מ"מ אינה מודה באיסור שמ"מ אומרת לא נתקדשתי. א"כ לפ"ז אם גם היא אומרת כדברי העד השני מודה הרמב"ם דתנשא לכתחילה וכן עיקר כמ"ש דעת הרמב"ן ורשב"א וראב"ד דבכה"ג תנשא לכתחילה וע' בסמוך

(ה) תנשא לכתחילה כ"כ התוס' משום דאוקמה בחזקת פנוי' אבל המגיד בפ' כ' בשם הראב"ד והרמב"ן והרשב"א דאפי' אם העד אמר לא היו קדושין מעולם לא תנשא כיון שהיא אינה יודעת כלום כי לשיטתם איירי הסוגיא שהיא א"י רק שמכחישין אם אביה קיבל הקדושין ב"ש ואמת שכ"כ המגיד אבל בספרי שחברתי בילדותי כ' שיש לתמוה עליו דבהדי' מבואר באס"ז דברי הרמב"ן והרא"ה ובריטב"א מפורש יותר וז"ל הקשו בתו' ל"ל האי טעמא תיפוק ליה דע"א בקדושין אינו כלום ואפי' אומר שנתקדשה בפני שנים וכדאי' במפ' קדושין גבי חבילה וכיון דכן אפי' ליכא דמכחיש לי' אינו כלום ויש מתרצים דהכא ר"פ לשיטתו דאמר במס' קדושין המקדש בע"א חוששין לקדושיו וכ"ש שחוששין לעד שאמר שנתקדשה בפני שנים עכ"ל ובחדושי הרא"ה מבואר דאיירי בשותקת דאל"כ אפי' למ"ד המקדש בע"א חוששין לקדושיו בהכחשה לא מהימן הרי בהדי' דלא אשכחו פתרי רק דר"פ לטעמי' דס"ל דמקדש בע"א חוששין לקדושיו ובאור דבריהם אף דלא מצינו פלוגתא רק במקדש בע"א ושניהם מודים אבל בע"א שאמר נתקדשה בפני שנים ואין שניהם מודים לא מצינו י"ל ע"פ מה דאיתא גבי האי סמיא בקדושין דף ס"ו דבדבר שבערוה לכ"ע לא מהימן ע"א אפי' שותק אלא די"ל דאי מקדש בע"א חוששין לקדושיו ע"כ לא דמי לדבר שבערוה. לכן י"ל דבשותקת יש לחוש אבל למאן דס"ל דמקדש בע"א אין חוששין לקדושיו משום דהוה דבר שבערוה א"כ בע"א אפי' שותקת אינו נאמן עליה דאין דבר שבערוה פחות משנים כמו באשתך זינתה בע"א (וגירסת ראשונים היה ר' פפא ובחנם נדחק המגי' בהלכות קדושין וגירושין) וא"כ נראה שדעת הרמב"ן והרא"ה וריטב"א דע"א בקדושין לאו כלום הוא למאן דס"ל במקדש בע"א אין חוששין לקדושיו ואפי' לכתחלה תנשא:. גם במה שסיים המגיד ז"ל ולדבריהם אע"פ שהוא מסופקת בדבר כיון שהיא בחזקת פנוי' ואין שם עד שנתקדשה אלא אחד והיא מכחישתו לא תצא עכ"ל תמוה ג"כ דמשמע אילו אין שם רק ע"א המכחישו תבא והא ליתה דהא דוקא לר"פ לשיטתי' כתבו דמהני קדושין בע"א אבל לדידן אפי' אינה מכחישתו לא תצא וכ"ש למ"ש דס"ל אפי' לכתחילה תנשא וגם אפשר דלר"פ נמי אפי' באין עד המכחיש י"ל לא תצא

מיהו הראב"ד כתב שם בע"א אומר אביה קידשה ואי אומר לא קידשה והיא א"י וכו' לכתחילה לא תנשא ואפשר דדוקא לכתחילה קאמר אבל אם נשאת אפי' אין מי שמכחישו לא תצא כדאי' בעובדא דסמיא דאי אין דבר שבערוה פחות משנים לא תצא מיהו אפשר ליישב בלא"ה דלא תקשי לראב"ד מהך דאשתך זינתה בע"א די"ל דשם טענה היא ברי שלא זינתה לכן אינה אסורה אבל היכא שגם היא אינה יודעת ברי י"ל דלא תנשא

גם מדברי הר"ן הוכחתי שם דלרמב"ן דוקא לר"פ לא תנשא דהר"ן הקשה עליו לדבריו למה הביא זה הרי"ף בהלכות מוכח בהדיא דלרמב"ן לדידן לכתחלה נמי תנשא ודלא כהמ"מ וכן נראה דעת המחבר שלא חשש