טיב קידושין קפו

מכח קול קדושין. והראב"ד מפרש כן המשנה לאוקימתא דרבא דמוקי יצא קול מקודשת ומגורשת ה"ז מקודשת ומגורשת ובלבד שלא תהיה שם אמתלא על גירושין שהיו בתנאי. וק' לי ע"ז דאיך פסק דלא תלינן בגירושין על כתנאי הא בתנאי דשב ואל תעשה הוה בחזקת שלא עברה כדלקמן סי' קמ"ג ולעיל ס"ס ל"ח דבתנאי שבשב ואל תעשה מותרת לינשא לכתחילה ולא חיישי' שמא תעבור וצ"ל תנאי שבקום ועשה וגם ע"ז ק' א"כ איך מתירין בגירש על תנאי שבקום ועשה אם קיימה התנאי דהא מ"מ לאו כ"ע ידעי שקיימה התנאי וע"כ לא מחזקינן שתנשא מבלי שתקיים התנאי וא"כ אמאי ניחוש לקלא בכה"ג דאפי' באשתו גמורה אם קיימה התנאי מותרת לינשא אף דלאו כ"ע ידעי לא חשדי שתנשא מבלי קיום התנאי וא"כ מה"ט גופי' אמאי לא תהא מותרת לינשא כשישנו רק קלא דקדושין דאפי' יהיו קדושין ברורין אם קיימה התנאי באמת שרי' להנשא ולא חיישי' ללעז העולם דמסתמא יאמרו שקיימה א"כ ודאי הוה אמתלא בכה"ג: ולפענ"ד נראה דעיקר מה שדחקו להראב"ד פי' המשנה דמסיק מקודשת ומגורשת ובלבד שלא תהא אמתלא נלפע"ד ריש לפרש כך דקול מקודשת ומגורשת הרי הוא בחזקת מגורשת ואסורה לכהן ובלבד שלא יהי' שם אמתלא דאם גירש על תנאי א"כ אסורה לכהן ממנ"פ אם לא נתקיים אסורה לכ"ע ואם נתקיים הרי אסורה עכ"פ לכהן מ"מ אם מת התקדש מותרת לכהן דתלינן שלא נתקיים ומותרת במיתת המקדש וא"ש לשון (ובלבד כו') דביש אמתלא האמתלא פועל שאין מחזיקין אותה לא במקודשת מפני שיש לתלות שהגט הי' גט שנתקיים התנאי וגם לא במגורשת בהחלט דאפשר שלא נתקיים התנאי ואינה אסורה רק מפני קול קדושין ולאחר מיתה שריא לכהן והכי קאמר דאם יש שם אמתלא אינה לא בחוקת מקודשת ולא מגורשת בהחלט דמקודשת אינה בהחלט דשמא נתגרשה ונתקיים התנאי וגם מגורשת אינה בהחלט שיתלו שלא נתקיים וכשהמקדש חי אסורה לכהן ממנ"פ ובמת מותרת לכהן ג"כ דקלא חשדא בעלמא הוא וכל היכא דאיכא למיתלי תלינן. כן נ"ל נכון. וא"כ נראה שאין לאוסרה לעלמא בכה"ג

ועיין בר"ן שהק' בסוגיא דפריך ואסרינן לה אגברא הא הוה קלא בתר נשואין והקשה הר"ן דלמא קאי לאחר מיתה שאסורה לכהן ותירץ דא"כ מ"ש מגורשת ממקודשת וכבר נשמע ממקודשת. וקשה לי דהא קלא דקדושין שייך בי' רגלים לדבר נרות דולקות וכו' וקלא דגירושין בענין אחר א"כ ע"כ קלא דגירושין בע"א ולא נשמע ממקודשת לכן נראה לע"ד ליישב דודאי מגורשת משמע שמיד מחזיקין אותה במגורשת וא"כ ממילא משמע דאסורה לישב עמו אם הוא כהן ולא קשיא רק דנוקמה בישראל דמחזיק אותה למגורשת לענין שאם ימות אח"כ תיאסר לכהן. ולוה אפשר לומר דלא שייך קלא רק בענין שבאין לאוסרה שאו מדברין בה שהיא אסורה לכהן אבל באשת ישראל אין סומכין על השמועה דאם ישאלו אותן ויאמרו להד"מ ודאי מאמינין השומעין דמה להם לשקר דהיא לא מסקא אדעתה שימות בעלה וא"כ אם היא תחתיו אין משגיחין בקול אחר שיוכל להתברר ע"י הבעל ואשתו כשמותרים לדור נאמנים על עצמם דמה להם לשקר ולא משכחת לה רק כשאסורה עליו דחושדין אותם שלכך כופרים בשביל שרוצים לדור ביחד

(יג) ולאחר ד' ימים אם נראה לב"ד כו' דע דגרסי' בגמרא אמר רבה אמתלא שאמרו אפי' מכאן ועד עשרה ימים רב וביד אמר במקום אמתלא חיישינן לאמתלא ופריך ממתניתין ובלבד שלא יהיה שם אמתלא ומשני מאי אמתלא מקום אמתלא ופרש"י במקום אמתלא אפי' אין אמתלא אם יש דבר שנוכל ללמוד אמתלא חוששין והקול בטל ולכאורה קשה לפרש"י איך משני מקום אמתלא הא ודאי דמתני' אמתלא ממש הוא דאל"כ איך נפרש מתני' וא"כ איך נפרש מקום אמתלא. ויראה ביאור הדברים על פרש"י דודאי הך דמתני' גירש פלוני על תנאי הוה אמתלא ממש והיינו דקשי' דאמתלא קתני ומשני דמקום אמתלא קאמר דלא איירי באמתלא ממש והיינו שיצא קול שגירש על תנאי רק אם יצא הקול שגירש והי' איזה סכסוך ביניהם תלינן בסתם שגירש על תנאי ובקדושין מובן בפשיטות יותר דהיינו אם זרק לה קדושין אף שלא יצא הקול שהי' ספק בקדושין רק שזרק לה קדושין כיון דבזריקה אפשר שיבא לידי ספק קרוב לו ס' קרוב לה תלינן בקרוב לו. כן נראין ביאור הדברים לפרש"י וא"כ לפרש"י אפי' יצא הקול שזרק לה קדושין אנן תלינן דקרוב לו היה והקול בטל: אבל הרמב"ן. פירש לדעת הרי"ף דרב זביד חולק על רבה לומר שאין תולין באמתלא שפד יו"ד ימים אלא שאם היה במקום אמתלא כגון שאמרו משעה ראשונה ורק לה קדושין חוששין שמא קרוב לו היה לפיכך רואין אם יצתה אמתלא מכאן ועד יו"ד ימים ואומרים כן היה ותולין בה ומתירין אותה לינשא ואם לא יצתה אמתלא לעולם לכתחילה לא תנשא ואם נשאת לא תנא עכ"ד הרמב"ן. ולדבריו צריך לפרש הא דפריך לרב זביד ממתני' דתנן ובלבד שלא יהיה שם אמתלא משמע דלרבה ניחא היינו משום דלרבה אין זמן לאמתלא ואתיא מתניתין כפשטא שאפי' נשמע הקול שמקודשת סתם ולאחר יו"ד ימים יצתה האמתלא מהני לבטל הקול אבל לרב זביד דמפרש דאמתלא מיד בעינן בקול סתם א"כ משנתינו דתנן שלא יהיה שם אמתלא היינו מיד ואם אין אמתלא מיד תו לא מבטלינן הקול א"כ מדקאמר אמתלא משמע דמקום אמתלא לא מהני אפילו תהיה האמתלא לאחר זמן ומשני דמקום אמתלא קאמר והיינו דקאמר דבסתם קול מקודשת הוה מקודשת ולא מהני אמתלא שלאחר זמן אבל אם יש אמתלא שפיר מהני א"כ ממילא אפי' במקום אמתלא כגון שיצא קול שזרק קדושין סתם שפיר מהני אפי' לאחר זמן והיינו דקאמרה מתני' ובלבד שלא יהיה אמתלא לתלות בה לאחר זמן והיינו מקום אמתלא: ומה שהכריח להרמב"ן לותר דבמקום אמתלא אם נשאת לא תצא הוא מהא דאמר רב כהנא ואת לא תסברא ודייק מהא דניסת מותרת לחזור דמהני מקום אמתלא וק' לי' להרמב"ן דהא לרב זביד נמי תקשי דהא אינו מתיר רק באמתלא גמורה לאחר זמן לכן ס"ל לרמב"ן כיון דחוששין לאמתלא אם נשאת לא תצא

מיהו פירושו דחוק לענ"ד דאיך פריך ואת לא תסברא והתנן נתקדשה ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור וקשה מה ענין זה לרב זביד דהא ר"ז מחמיר טפי וקאמר דדוקא במקום אמתלא מהני לאחר יו"ד ימים ורבה מקיל טפי דבכל גווני מהני לאחר י' ימים ומה ענין זה להא דמותרת לחזור ותו קשיא לי תה שנראה מדברי הרמב"ן דבעינן שתהיה אמתלא אח"כ שכן היה (ר"ל קרוב לו) והא זה תליא במבטלין קלא שנתברר שהקול שקר מעיקרו דמה לי באו עדים ששקר היה או בזה שנתברר שקרוב לו היה הרי בטלו קדושין מעיקרא לכן נלע"ד לפרש דרבה אמר אמתלא שאמרו אפי' אחר עשרה ימים והיינו כשיצא קול פלונית נתקדשה סתם ואחר יו"ד ימים נודע שהקדושין ע"י זריקה נקרא אמתלא ולא תליא בביטולי קלא דהא הוה מילתא דמיגליא דמעיקרו הכי הוה ועל זה אמר רב. וביד במקום אמתלא חוששין לאמתלא ר"ל במקום שיש הוכחה לאמתלא תולין באמתלא והיינו כשיצא קול שזרק לה קדושין דאו יש להשיב על אמתלא שהיה קרוב לו בזו חיישינן לאמתלא ומבטלין הקול כיון שיש לנו לחשוב כן מצד עצמינו וא"כ לאחר זמן אם יצא קול נתקדשה סתם לא מהני אמתלא וכמפורש שם בש"ס גבי תנאי דלא אויל לבי חוזאי דקאמר כיון דהוה קלא לא הוה אמתלא לאו כל כמינה דמחזקת אמתלא לכן לא מהני לאחר זמן שאין בידו להחזיק אמתלא אבל במקום אמקלא היינו כשהענין