טיב קידושין קפג

כתבי מעיקרא שאין לעדים לכתוב הכתובה באופן שיכנס אח"כ לבית הספק שיהיה ספק קדושין אח"כ שהרי על כולן יהיה ספק זה כשתהיה הכחשה ביניהם

(כב) ואם דרך כל אנשי העיר כו שכותבין כתיבה כו'. קשה איך כותבין הכתובה קודם קדושין סמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי שמא לא יקדשנה באותו יום רק אחר זמן וה"ל כתובה מוקדם וכדחיישי' בכה"ג בב"מ בכחה שטרות וצ"ל דאיירי בשטר שיש בו קנין כנהוג בכתובות וא"כ אם אין כתוב קנין בכתובה אין רשאים העדים לכתוב קודם קדושין, א"כ ודאי נכתבה אחר קדושין וחיישינן בכל גווני

סימן

מו

(א) שנתקדשה היום בעיר זו לפלוני. עח"מ וב"ש שצ"ל ד' דברים היום ב' לפלוני ג' שאומרים נתקדשה לשון עבר ד' בע ר זו. מיהו ברמב"ם פ"ט לא הזכיר לא לפלוני וגם הא דבעיר אחרת וכבר תמה בזה בכ"מ וכתב בשם הריב"ש משמע שגרם לפלוני. ומה שלא כתב כאן הוא משום דממילא משמע שנתקדשה במקום שנרות דולקות. מיהו צ"ע דהרי"ף השמיט ג"כ הך דשלא לפלוני אין חוששין והרא"ש העתיקו א"כ אפשר שבכוונה השמיטו הרב והוא דמשמע לי' הא דאחר עולא לא ש שמעו קול הברה משמע לי' דאברייתא קאי. לכן אפשר לומר דודאי עולא שלא הזכיר לפלוני משמע דס"ל דא"צ לומר לפלוני. אלא די"ל דבלא"ה איתא פלוגתא קודם ביצא לה שם מזונה בעיר אין חוששין לה ומסיק הש"ס כתנאי אכלה בשוק כו' אמר ר"י בן נורי א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו ופרש"י שיש אויבים שמוציאים קול ברמז מועט. א"כ משמע דפליגי תנאי אי אסורה בקלא בעלמא. א"כ י"ל דהברייתא אתי' כמ"ד דבקלא בעלמא אסורה ולהכי בעינן לפלוני. אבל עולא דמוקי לא שישמעו קיל הברה רק שישמעו קול שיש בו ממשות כגון נרות דולקות א"כ בכה"ג דמוכת א"צ לומר לפלוני דבכה"ג לעולם חיישינן. כן נ"ל ליישב הרי"ף והרמב"ם. וראיתי ברי"ף הגירסא שלא כתוב שלא לפלוני אין חוששין וברא"ש הגירסא כחו בספרים דידן ובודאי גירסת הרמב"ם כמו גירסת הרי"ף לכן לא העתיק לפלוני ובודאי גם גירסת הרמב"ם כן

ומדברי הב"ח והחמ"ח נראה דמפ' דברי הרמב"ם דהקול יוצא שנתקדשה לפלוני אבל העדים א"צ לותר רק ענין הקול ששמעו סתם נתקדשה פלונית וקשה לפ"ז מאי פריך בגמרא מתקדשת דלמא לא איקדשא נימא נמי דמהני הקול שכבר נתקדשה בצירוף מה שאמרו שמוכנת היתה להתקדש כי היכא דמהני הקול לפלוני אף שאין הנשים אומרות לפלוני אלא ע"כ בעינן הקול שיצא מעיקרו כן וא"כ משמע דדוקא צריכות לומר לפלוני וצ"ע. עיין בסק"ג. ובחידושי רשב"א כתב בהדיא שא"צ לומר לפלוני וכן כתבו בתו' ע"ש ותימא על שנעלם מן הכ"מ ואחרונים

(כ) ב' כתב הב"ש דאילו שנים צריכים להיות כשרים וקשה לפ"ז מאי קשי' להתוס' ד"ה עד תהא דלעיל דנשים אומרות נימא דהכא נמי קאמר עד שישמעו מפי כשרים שהנשים אמרו כן. ויש ליישב דודאי הא דדייק בגמרא מדאמר שישמעו מפי כשרים ש"מ מבטלין קלא ואי קאי על אותן שמעידין עכשיו י"ל בפשיטות למה יהיו נאמנים להוציאה מחזקתה דבשלמא כשהם כשרים אף ששמעו מפי נשים י"ל דלאו עדות הוא רק כענין רגלים לדבר שהרי הנשים לא נתכוונו להעיד אבל אותן שבאים לפנינו להעיד אם הם פסולין לא עדיף מאילו העידו על קדושי גמורין דפסולין לא מהימני לא מתחזק הקול על ידם ועיין בסמוך

(ג) שנים והעידו. כתב הב"ש בשם הב"ח שאותן המעידין א"צ להעיד דוקא באותו יום רק ששמעו מנשים שאמרו נתקדשה היום אפי' מעידין אחר זמן וקשה הא כל התנאי דבעי היום היא מחה שמבואר בגמרא אנא כרי שיהי' נרות דולקות ומטות מוצעות כו' אימא פלונית נתקדשה היום והא באם מעידין שראו נשים שמחות וכה"ג אע"פ שלא חתרו הנשים נתקדשה היום ודאי באותו יום קאמרי וכמ"ש בחמ"ח סק"ב וא"כ חיך הזכיר בש"ס היום כלל הא כתהא דמלתא הכי הוא דהשמחה באותו יום וע"כ היום לאו דוקא ח"כ גם על הקול מנ"ל דבעינן שיצא היום דאדרבא בברייתא לא הוזכר כלל היום לכן נלע"ד דודאי אנשים קאי והוא דאם אומרים ראינו שמחת אירוסין והנשים אומרות פלונית נתקדשה ולא אחרו היום י"נ דודאי דאין הנשים מדקדקות ואומרות בדדמי מתוך שכבר הכינו ועשין שתחת נשואין אף שלפעמי' נהרס הענין אין מדקדקות בין עבר לעתיד דאין ירך שיהרס הענין אחר שכבר עשו הכנת שתחת אירוסין העומדת להתקדש כנתקדשה קדשה בעיניהם אבל ודאי לפעמים, נמשך הענין מיום ליום ע"י איזה סככוכים בפסיקה וכדומה א"כ כשאמרו בפירוש נתקדשה היום לא חיישינן שיאמרו על עתיד עבר מתוך אומדן דעתם שבודאי באותו מעמד לא תיפוק בכדי ותתקדש דמ"מ אפשר שימשך מיום ליום. לכן כשאמרו נחקדשה היום מסתמא בדקדוק אחרו שכבר נתקדשה. אבל באומרות נתקדשה סתם י"ל אף שלא ראו שכבר נתקדשה מתוך שנראה שבודאי תתקדש אינן מדקדקות בזה. אבל כשאומרות נתקדשה היום מתוך אומדן של שמחת אירוסין לא יוחזק שנתקדשה היום דשמא למחר תתקדש דשמחת אירוסין נמשכת לפעמים מיום ליום וא"כ עיקר תלו במה ששמעו מפי הנשים היום

ובהכי ניחא השינוי הנזכר בגמרא זה פעמים בדבר עילא פלונית מתקדשת היום ופריך ודלמא לא אוקדשא ומשני אימא נתקדשה וכן בברייתא דלוי ואיך הוזכר שני פעמים בטעות לשון מתקדשת ועוד מאי פריך דלמא לא איקדשה דלמא מסתמא היו קדושין אחר שכבר היה הכל מתוקן לסעודה ושמחת אירוסין. אלא נראה דהוא הדבר אשר דברתי דודאי אי אפשר לומר דהחמיר דמסתמא יהיו קדושין ומתקדשת קאי על העתיד דא"כ היום ל"ל דעל העתיד אין לדייק היום דשמחת נישואין נמשך לפעמים מיום ליום וע"כ לומר היום היינו שדבר ברור שנתקדשה וא"כ דילמא לא איקדשא וע"ז משני נתקדשה והיינו ודאי דפשיטא לי' שצריכים לומר נתקדשה היום אנא שזכרו לשון מתקדשת להורות נתן אף שהים אפשר להעמיד בדברי הנשים שעל מתקדשת אמרו נתקדשה וגם היום לפי אומד דעתם שכבר נפשו הקדושין לזה קמ"ל אף דהך נתקדשה דמי קצת למתקדשת מ"מ כשאמרו גם היום אמרינן מסתמא כבר היו קדושין. כן נ"ל עיקר ודלא כהב"ח וחמ"ח וב"ש. ועיין בסמוך, וכן משמע מלשון הרמב"ם והטור

(ד) והעידו כו'. כתב הב"ש בשם הב"ח אלו השנים א"צ שיעידו באורו יום אלא אפי' לאחר ומן ששמעו מנשים שנתקדשה באותו יום. ונראה דדוקא ביש קול בעיר שפלונית נתקדשה וקול המולה בעיר וכמ"ש ב"ש בשם הב"ח בשם מהר"ל מפראג. ונראה דגם בזה הקול הדין כן שאם אין קול בעיר אף שמעידין מפי נשים לא מהני וכן משמע פשט לשון הרמב"ם ומחבר ולא ידעתי למה לא כתב כן על זה הקול דהא משמע שאין לחלק בין הקולות באיזו ענין הם דין אחד להם. וא"כ י"ל דאם כבר נשתקע הקול אינה נאסרת ע"פ עדות זה ששמעו מנשים. ובזה יש ליישב קושית הר"ן שהקשה דאמרינן קלא דלא אתחזק בבי דינא לאו קלא הוא נחזקי' עכשיו. ולפ"ז ניחא דודאי אם כבר נשתקע הקול