טיב קידושין קפא

דאפי' לפרש"י לא בעינן עדים בשולח סבלונות היכא דהמנהג לעשות קנין אחר השידוכין ונשלוח טבעות דשוב אנן סהדי דשלח לשם קדושין כמו רקדו לפניה כו' עכ"ל וצ"ע דאדרבא בגמרא משמע איפכא דהא במקדש בפחות מש"פ אין חוששין לסבלונות כדאיתא במשנה מטעם דע"ד קדושין ראשונים שנח. וכבר אמרנו בחדושינו דרבה קאמר ומותבינן אשמעתין אע"פ ששלח סבלונות קשה דקארי לי' מאי קארי לה הא פשיטא מפורש במתני' שמ"ד קדושין ראשונים שלא וכתבנו ליישב דקשי' לי' גם בסבלונות אם אמר שלא קידשה יהיה נחמן במיגו דאי בעי אמר שקידשה בפחות מש"פ אנא די"ל אנן סהדי כיון ששלח סבלונות ודאי קדשה אנא די"ל דהוה מיגו במקום עדים כמ"ש הפוסקים דחזקה בתורה היא וא"כ י"נ רבה לשיטתי' דס"ל דאמרי' מיגו במקום עדים כדאיתא בב"מ שפיר אתר ומותבינן אנן משמעתין דלרב הונא לשיטתי' י"ל דלא קשיא שיהי' נאמן במיגו אבל לדידי' קשיא ואביי לשיטתי' דחי לי' דאביי ס"ל דלא אתרי' מיגו במקום עדים א"כ יש סיוע מכאן דחשיב לי' חזקה גמורה ולא מהימן אפי' במיגו. ומ"מ נ"ע דבאמת קי"ל במקדש בפחות מש"פ ובא חלי' צריכה גט כדלעיל סי' נ"א ס"ט אלמא דאמרי' אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות מש"פ וא"כ יודע הוא שאין קדושין כלום ואפ"ה אמרי' אע"פ ששלח סבלונות לא חיישי' שקידשה בסבלונות אלא ע"כ הפירוש במקדשי וה"מ דלא סמכא דעתיה לשלוח הסבלונות בטרם תהיה במאסר הקדושין לכן אין שולחין קודם הקדושין ובפחות מש"פ כיון שכבר קיבלה בתורת קדושין סמכה דעתו טפי שלא תחזור וא"כ בקיבלה בקנין ותנס לא שייך לחששא דרש"י די"ל ע"ד כן שלח שבטח לבו בה שלא תחזור מחמת הקנין וקנס דהא קדשי פחות מש"פ נמי לאו כלים הן ואפ"ה אמרי' דשלח ע"ד קדושין אלו. מיהו להתוס' דחיישי' שנתקדשה כבר אפשר ואין ראיה כ"כ דכיון דמ"מ שם קדושין עלי' אבל לפרש"י משמע דלא חיישי' בכה"ג

שוב עיינתי בתה"ד סי' ר"ז שביקש לותר ג"כ ד"ל דק"ס עדיף מקדושי פחות מש"פ וע"ד הקנין שלח וכתב אמנם יש דההמון לא ידעי ואין בקיאין בשיעורין לכן י"ל פ"ד קדושין ראשונים שלא משא"כ בחלפין ליכא דטעי. ותימא הוא דהא אמרי' אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות מש"פ. אע"ג דבגמרא עביד צריכותא היינו לצריכותא בעלמא דאיכא למיטע דנשם קדושין משדר אבל לפי האחת דנקט כולהו אפי' קים לו דידע בודאי שאין קדושין תופסין בפחות מש"פ מ"מ לא חיישי לסבלונות ותדע לך דאם איתא דבידיעתו תליא מילתא איך נקיל מספיקא שמא ידע שאין קדושין תופסין בפחות מש"פ. ורבה דקאמר התם הוא דטעי נראה לפרש דממה נפשך קאמר אי ידע שאין קדושין תופסים בפחות מש"פ ולא חשש לקדשה בש"פ י"ל גם עכשיו אינו חושש לקדשה ואם לא ידע כ"ש דע"ד קדושין ראשונים שלח משא"כ בסתם סבלונות י"ל דחיישינן דקידשה בהם או שכבר נתקדשה. ולפי האמת דקי"ל אדם יודע שאין קדושין בפחות מש"פ אפ"ה לא חיישי' לסבלונות א"כ י"ל שפיר דנ"ש בק"ס וכס"ד דתה"ד וצ"ע

(יב) רק אחר מקבל להם כו'. בחמ"ח פקפק בזה דהתה"ד כתב אפי' אחר מקבל י"ל מכח כסיפא ובשם א"ז הביא אפי' קיבלה אשה אחרת י"ל שליח שיי' כמ"ש בשם א"ז. ובאמת המעיין בתה"ד יראה כיון דהמנהג שכולם אין מקבלות בעצמן אין לחוש לחששא דרש"י דכיון דידוע דנוהגות כן בלא שוי' שליח אין לחוש לשליח שיי' רק לפיר"ח יש לחוש שמא כבר קידשה וגם זה צ"ע כיון דנוהגות כן קודם החופה או ביום שלפניו הרי מסבלי והדר מקדשי. ובתה"ד כתב אפי' כולם נוהגים כן הרי כולם מסבלי וה"מ שהרי נותנים קודם חופה וצ"ל דמ"מ אי אפשר לעמוד היטב על המנהג ושמא מיעוט מקדשין קודם ואח"כ שולחין סבלונות ובא דנוהגות שלא לקבל בעצמם אילו היינו יודעים שמחשש קדושין בסבלונות נהגו כן לא היה לנו לחוש אפי' לפר"ח. שאינו כבר נתקדשה היתה מקבלת בעצמה וכמו שנראה מדברי מהרי"ק אנא דהתה"ד פקפק בזה דלמא מחמת כסופא עבדי וא"כ מ"מ יש לחוש שמא נתקדשה כבר ויש מיעוט שמקדשים קודם אבל אי הוה ידעינן שעושין כן כדי שלח יהיה חשש סבלונות לקדושין לא היה חשש אפי' לפר"ח. ובאמת י"ל שגם התה"ד לא סרח לחפש סברות להחמיר רק מעיקרא דחשיב לי' לדאורייתא אבל למאי דפסיק רב אשי משמע דחששא בעלמא הוא וי"ל דבריו עיקר י"ל דמודה לסברת מהרי"ק בהא שאילו נוהגת כן אין להחמיר דהא חזינן דמסבלי והדר מקדשי בשעת חופה ולא ניחוש עוד שמא יש מקדשין וה"מ ועוד דמאן נימא לן דאותן המקדשים וה"מ שהיא מקבלת ע"י אחר לכן דברי מהרי"ק ורמ"א שנמשך אחריו נכונים וראוי לסמוך עליהם

(יג) דלא כיש מי שהחמיר הוא הגאון מו"ה ם ז"ל ונ"ל ראיה שאין לחלק בין נתן לה בעצמו או שלח לה דהא ודאי בקידש בפחות מש"פ ליכא דחייש בשום אופן שע"ד קדושין ראשונים שלח כדתנן במתני' וא"כ אפי נתן בעצמו שייך האי טעמא דהא אפי' במקדשי וה"מ אמרי' ע"ד קדושין ראשונים שנח אע"ג דבכה"ג אמר הש"ס פשיטא דחיישינן וא"כ אם איתא דיש לחלק בין ששלח בעצמו לשמועינן רבותא טפי במתני' אע"פ שנתן סבלונות בעצמו אלא ודאי אין חילוק. ולפי דברי מהרי"ק שכתב לתרץ רש"י מדטרח לשלוח שני שלוחים מוכתא מילתא דלקדושין נתכוין דדרך לשלוח ע"י אחר ובזה כ' ליישב קושית התוס' דאין עסוקין באותו ענין א"כ בנתן בעצמו אפי' לרש"י ליכא חשש וא"כ נראה עיקר כדברי רמ"א

אלא שהקשו על רמ"א דהרב מהר"ש לא החמיר רק בהחתן אמר לשם קדושין ובסמוך ס"ב כתב רמ"א הואיל ולא אמר ששלח לשם קדושין. ונלע"ד דבאמר ששלח לשם קדושין צריך ליתן גט למאי דנרגיל שלא לישא אשה על אשתו ואע"ג דכאן היא אינה מורה וא"כ לא קבלה לשם קדושין מ"מ מחמיר שצריך ליתן גט אבל אם אינו רוצה ליתן גט אין לטגנה בשביל וה כיון, שהיא אומרת שלא היה כוונתה לקדושין כלל דהא בלא"ה כתב בת"ה שפי' התו' עיקר דלא חיישי' שקידשה בסבלונות עצמן וא"כ אין להחמיר במקום עיגון שלא ליתן יד לפושעים אם ידעו דין וה והכלה באה בטענה בוראי יטעון כן לכן אם א נו רוצה ליתו גט אין להחמיר כלל בזמן הזה בפרט שנהגו לקדש בחופה בברכת אירוסין

(יד) ששלח בשבת או לפרש"י ש"י אין חשש קדושין דאסור לקדש בשבת. לכאורה קשה שמא קידשה לאחר זמן וא"כ אכתי לא קנה הקנין עדיין רק בכלות בשבת וא"כ אין כאן איסור אין מקדשין בשבת ואפשר דמ"מ כיון דאהני קדושין הללו אסי' נתאכלו המעות דומה לקונה חנין ואין לקדש בשבת אפי' בכה"ג ובהכי ניחא מה שדייק בק"א הא אין נותנים מתנה נ"כ בשבת. ולפ"ז ניחא דבמתנה י"ל דדעתו באמת שתחול המתנה בחול משא"כ לענין קדושין אפי' בכה"ג אסור. מיהו נראה בלא"ה כיון דדרך לשלוח תכשיטין ומתנות שאם צורך שבת ג"כ אין איסור כלל

אלא דצ"ע דלפמ"ש לעיל סי' ל"א שאין לקדש בטבעת שים בה אבן א"כ אם שלח תכשיטין ומרגליות שאין לקדש בהם לכתחלה ע"פ מה שנתבאר לעיל סי' ל"א לא ניחוש ג"כ שקידשה בדברים הללו. ויש לחלק דמ"מ אין כאן איסור: