טיב קידושין יח

בתקפה בפנינו דאמרינן בשתיק אודוי' אודי לה דלקדושין יהיב מעיקרא והוה שלה אלא דהספק מ"מ שמא נתן לשם מחנה ואינו מפסיד ע"י דיבורה לכן שתיק דלא איכפת ליה וא"כ בנתנה היא אף שהוא אדם חשוב ע"כ אינה מקודשת רק בהנאה שקיבל ממנה מתנה והיינו שזה נחשב אצלה כאלו קבלה ממנו וא"כ אין גילוי דעת ממנו ממה שמקבל ממנה שרובה בקדושין והיינו כיון שהיא נתנה לו ע"ד קדושין לא היה לו לקבל די"ל שחפץ במתנה ולא בקדושין שהרי היא חפיצה ג"כ במתנה דמתנתו הוא אצלו כאלו קיבלה ממנו א"כ אין גילוי דעת ממנו על קדושין

עוד אפ"ל דבלא"ה אם תתקדש בהנאה שקיבל ממנה מתנה באדם חשוב למה לא תתקדש אפילו בשאר ב"א בהנאה שמקדשה ונעשית אשתו דזה הנאה יותר מהנאת קבלת אדם חשוב וכ"ש באדם חשוב עצתו שהנאת קדושין עצמה חשוב יותר שנעשית אשת אדם חשוב. וצ"ל כמ"ש התוס' דף ז' דאשה ילפינן קיחה קיחה משדה עפרון ואם אין שדה נקנה מהיכא תיתי באשה וא"כ בשדה לא שייך בההיא הנאה שקונה ממנו וצ"ל הנאה אחרת חוץ מן הקנין שע"י הנאה האחרת יקנה לכן לא סגי בהך הנאה מגוף הקנין. והשתא נראה באמרה הילך מנה ואתקדש לך ליכא לפרושי דלא נתנה לו רק על דעת קדושין ואם יקבל ויאמר במתנה אני רוצה ולא בקידושין יצטרך להחזיר לה מה שקיבל מחנה דא"כ אין כאן הנאת מתנה רק הנאת קידושין עצמן וע"כ אמרה הילך דינר במתנה בכל אופן אפי' לא תרצה בקדושין ואתקדש לך בההיא הנאה שתקבל ממני ולהכי הוסיף הרמב"ם הילך מנה במתנה שלא נזכר בגמרא והיינו משום דבעינן הנאה חוץ מן הקידושין והשתא שפיר דלא דמי כלל דבשלמא נתן הוא ואמרה היא כיון שאמר' ק דם שגמר הנתינה ונתן לה ע"ד דיבורה א"כ ידים מוכיחות דכיון ששמע שרוצה לקבל ע"ד קדושין לא הי' לו ליתן לכן אמרינן מסתמא מדשתיק אודי לה שנתן לקידושין כמאמרה דאל"כ לא הי' לו ליתן שהרי לא קיבלה רק ע"פ דיבורה אבל כאן שמסתעף מדיבורה שני דברים א' הילך מנה במתנה אפי' לא תרצה לקדש וגם אני רוצה להתקדש בההיא הנאה א"כ קבלתו ממנה אינו מורה על הודאה של קדושין רק הודאה של מתנה שרובה לקבל ממנה מתנה ואין כאן ענין הודאת קידושין דאף שקיבל לדעת' הא גם היא לא נתנה לו בבירור לקידושין שהרי הזכירה שני דברים מתנה וקידושין משא"כ בנתן הוא ואמרה היא שלא נזכר רק דיבור של קדושין ממנה י"ל שתיקתו ונתינתו כהודאה דאל"כ לא ה' לו ליתן אבל כאן ל"ש לומר דע"כ מה שקיבל הוה הודאה דאם לא רצה בקדושין לא הי' לו לקבל ממנה דאם נימא דדוקא בשביל קידושין קיבל ולא זולת א"כ בטלה הנאת קבלת אדם חשוב שהרי לא רצה לקבל רק בשביל קדושין וע"כ צריך הוא לקבל במתנה אלא שיגלה דעתו שלא הי' לוקח ממנה המתנה ולא הי' עושה לה הנאה זו רק כדי שתתקדש בהנאה זו שקיבל מחנה וע"ו אין שום גילוי דעת במה שמקבל בסתם דשמא לא קיבל רק למתנה או שקיבל דוקא ע"ד קדושין ואין כאן הנאת קבלת מתנה באדם חשוב לכן צריך שיאמר התקדשי לי בהנאת קבלת מתנה שקבלתי ממך למתנה ובההיא הנאה תתקדש שבזה מסכים לדברי' בפירוש שרובה במתנה ושתתקדש בהנא' זו אבל בסתמא לא שייך שתיקה כהודאה שהרי היא עצמה לא נתנה לו לקדושין בבירור ואין רק גילוי דעת ממנה שאם יאמר התקדשי לי בהנאת מחנה מרוצה הוא בכך וזה דבר ברור ועמוק לענ"ד

וממוצא דבר אתה למד דלית' למ"ש רמ"א דבלא אפרה ואתקדש נמי תהיה מקודשת דקשי' טובי איך נימא בנתנה בסתם שתהיה מקודשת הא י"ל שלא נתנה רק ע"ד קדושין ולא למתנה ואין כאן הנאת קבלת מתנה אף שהוא אומר התקדשי לי בהנאת מתנה שקבלתי ממך מנ"ל שהיא מרוצה במתנה שאין כל א' חפץ ליתן אפילו באדם חשוב שהרי לכך הוסיף הרמב"ם על לשון הש"ס הילך מתנה שלא נזכר בש"ס. וי"ל דהרמ"א לשיטתיה שפסק כהרשב"א דנתינה בסתם הוה מתנה לכן י"ל אע"פ שלא אמרה כלום והרמב"ם שהוסיף הילך מנה במתנה היינו שאמרה בפירוש ואתקדש אני לך ואי אמרה הילך מנה ואתקדש אני לך י"ל דדוקא לקדושין נתנה ואין כאן הנאת קבלת מתנה מאדם חשוב וכבר כתבתי לעיל ס"ק י"ח שדברי הרשב"א צ"ע

מיהו ליישב דעת החמ"ח שהקשה עליו מלשון התוס' נראה דהתוס' שכתבו כ"כ בס"ד שלכך אינו מדייק מנתנה היא ובס"ד ודאי כיון דס"ד דאפילו בנתן הוא אינה מקודשת כשאמרה היא וא"כ א"ש דגם באדם חשוב אינה מקודשת באמרה היא ולא תקשי רק למסקנא דמסיק בנתן הוא ואמרה היא ספיקא הוא וא"כ קשה הך בבבא דנתנה היא ואמרה היא ממנ"פ אי באדם שאינו חשוב אפי' אמר הוא אינה מקודשת ובאדם חשוב אפילו נתנה היא ואמרה היא הוה ספק ואיך תני אינה מקודשת

ונראה ליישב דהא בלא"ה יש לדייק מאי קאמר ספיקא וחיישינן מדרבנן הא ספיקא דאורייתא כמ"ש הר"ן גם מה שהקשה על הרי"ף למה דוקא כאן קאמר חיישינן מדרבנן וגם רש"י שפירש אם קיבלה קדושין מאחר שהוא שפת יתר ומנ"ל דאיירי בזה רק שצריכה גט עמ"ש לעיל בזה. לכן נראה אדרבה לסייע לחמ"ח דהא יש להבין כיון דבאדם חשוב חשבינן נתינתה כקבלה א"כ אשה חשובה במה תתקדש שהרי מה שנותן לה הוה כנתנה לו וצ"ל דמ"מ מקרי נתן הוא ג"כ וא"כ מה שמתקדשת בנתנה היא באדם חשוב היינו משום דמקרי נתן הוא ג"כ. אבל מ"מ לא נתנה היא ג"כ והשתא המשך לשון הש"ס כך הוא דבלא"ה יש לדייק בלשון הש"ס דקאמר אב"א נתן הוא ואמר הוא מקודשת נתנה היא ואמרה היא אינה מקודשת נתן הוא ואמרה ספיקא וחיישינן מדרבנן וכ"ו כשפת יתר והל"ל בקיצור אב"א נתן הוא ואמרה היא חיישינן מדרבנן אלא נראה דוה בעצמה מה שרצה בש"ס דעיקר הדיוק מהך דנתנה היא ואמרה הוא אינה מקודשת ורצה בזה דדוקא היכי דמקרי רק נתנה היא והיינו באדם שאינו חשוב אינה מקודשת וא"כ לדיוקא אתי היינו היכי דמקרי נמי נתן הוא והיינו באדם חשוב עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וכדברי החמ"ח וא"כ אדרבא עיקר דיוקא מתנה היא ואמר' היא דאינה מקודשת והיינו דוקא היכא דמקרי רק נתנה היא לאפוקי היכא דמקרי נתן הוא ג"כ דספיקא היינו וא"כ הורה לנו התנא דברייתא באצבע הדיוק דדוקא בשביל שמקרי נתנה היא הוא שאינה מקודשת באמרה והיינו אע"ג דאמרה היא אין הקדושין בטלין רק בשביל דמקרי נתנה היא לחוד ונשמע מזה היכי דנתינתה מקרי נמי נתן הוא שעכ"פ ספיקא היא. ויבא לנו מזה חומרא אחריתי והיינו אפילו בנתן הוא ואמרה היא אחר קדושין של נתנה היא שנקרא גם נתן הוא ר"ל באדם חשוב ובא אחר וקידשה ע"י נתן הוא ממש ואמרה היא אע"ג דע"פ הדין ודאי קידושי בתראי ממנפ"ש אינם כלום אי חשיב נתן הוא קדושין א"כ קידושי קמאי דהוה באדם חשוב שהוא כמו נתן הוא קדושין ולא תפסי קדושי בתראי ואי קמאי לאו קדושין משום דלא אמר הוא גם בתראי לאו קדושין. אלא מיהת כיון דלא דמי קדושין קמאי לקדושי בתראי דאחר שנתן הוא ממש הוה בכל אדם ונתנה היא אונו רק באדם חשוב דמקרי נתנה היא וגם הוא וקדושין בתראי מסתמא נתן