טיב קידושין קעט

בתר רובא ואינו רק דברים שבלב אפי' כיוון באמת לקדושין אין כאן רק דברים שבלב דאיך יסמוך ע"ז שיהיה סתם לקדושין מה שהוא נגד הרוב וקדושין בנא עדים חינם כלום כן נ"ל ני עיקר בדעת רש"י

(ה) אבל אם פירש בהדיא לשם סבלונות כבר כתבת בסק"א אדרבא שזה עיקר החשש לרש"י ואע"פ שחינני כדאי לחטט אחר דברי ראשונים האמת יורה דרכו דלפירש"י אפי' אמר לשם סבלונות נמי חיישי' ובשלח סתם אפשר דלא חיישי' כלל שהרי נתן בשתיקה לאחר הפסק הענין. והב"ש כתב דמשמע מדברי מהרי"ק סי' ק"ע דווקא באמר בשביל אהבה וחיבה חוששין לקדושין וקשה לפ"ז מאי אחר רבה ומותבינן אשמעתין אע"פ ששלח סבלונות אין חוששין נימא דאיירי ששלח סתם. וכן קשה להמפרשים בפרש"י דבשלח בפירוש לשם סבלונות נמי לא חיישי' א"כ נימא דאיירי שאמר בפירוש לשם סבלונוות מיהו לזה י"ל דא"כ פשיטא דלשון סבלונות אינו לשין קדושין אבל אם אתרי' בשלח סתם נמי לא חיישי' נימא דמתני' איירי בשלח סתם דאילו פירש בשביל אהבה וחיבה י"ל דאפי' בלא קדמו קדושי פחות מש"פ נמי חיישי' לסבלונות. ועיינתי בתשו' מהרי"ק סק"ע ובתחילה ביקש לומר דבסתם חיישי' לסבלונות ולפי ראייתו מדברי הר"י מאוירא שכתב הואיל ולא הזכיר הסבלונות בפירוש מקודשת ע"כ א"כ משמע בהזכיר לשם סבלונות אינה מקודשת וכדברי הר"ן לעיל ושוב הביא ראיה מתשובת ר"ח מרוטנבורג דהא דבעינן עסוקין בענין היינו בסתם אבל הכא שאמר מאהבה וחבה יש בלשון הזה ל' סבלונות וקיי"ל חוששין לסבלונות ע"כ ודייק מזה מדלא קאמר אבל הכא שדיבר ולא שתק משמע דבעינן דוקא דיבור של חיבה וא"כ משמע מדברי מהר"מ דלשון סבלונות נמי חיישי' לקדושין ושלא כדברי בהר"י מאוירא והר"ן בדעת רש"י וזה מסייע למ"ש ובשתיקה ס"ל להקל. ותימא על הב"ש שסותר עצמו דכאן כתב דמשמע מדברי מהר"מ דבשתיקה לא חיישי' לסבלונות ובסי' ך"ו סקי"ב כתב דאפי' בשתיקה חיישינן לסבלונות כיון ששדך עמ"ש לעיל סי' ך"ו סקט"ו וסקי"ו ביאור תשובת מהר"מ הלזו. ונראה דאפי' ניתן מקום לדיוקו של מהרי"ק דבעינן דוקא שיאמר לשם אהבה וחיבה וכן לשם סבלונות כדמוכח תש תשובת מהר"מ וכן נראה מדיוק לשון מהרי"ק דאם איתא שכל הקולות כשרים בסבלונות כו' ולא סגי כשאומר בלשון דורון ומתנה עי' במהרי"ק משמע דסבלונות מקרי ל' חבה רק לשון דורון לא מהני וזהו היפך דברי רמ"א שנמשך אחר דברי הר"ן דבפירש לשם סבלונות לא חיישי' לפרש"י וא"כ י"ל דמהר"מ תודה אם שלח לשם סבלונות אע"פ שנתן לאשה בסתם שפיר חי שי' לקדושין כגון דגילה דעתו מקורם ששולח לשם סבלונות והאשה גם היא אמרה שקיבלה בסתם חיישי' דמסתמא נתרצית בכל אופן ששלח וא"כ ל"ק מה שהקשיתי נימא מתני איירי ששלח סבלונות ונתנו לה סתם ולפ"ז לק"מ דלשון אע"פ ששלח סבלונות משמע עכ"פ שהוא שלחן לשם סבלונות וגילה בזאת בעדים וסבלונות הוי לשון חבה מאחר שנקרא מתנות חתן לכלה ביחוד משא"כ דורון שדרך ליקרא אפי' מאנשים דעלמא וא"כ בשלח סתם ולא אמר כלל לשם סבלונות אפשר להקל וצ"ע

(ו) אבל בלא שידוכין ליכא למיחש. לכאורה קשה לפ"ז מאי פריך ממתני' בשלח סבלונות נימא דמתני' בלא שדיך וצ"ל דקדושי פחות מש"פ לא גרע משדיך ומזה ראיה לדברי הרשב"א שמביא ראיה דשתיקה לאחר מתן מעות אפי' שדיך לא מהני מציפתא דאסא דאמרה דלית בה ש"פ ואחר הא אית בי' ד' זוזי ומשם אינו מוכרח כ"כ די"ל דמעיקרא נמי ידעה דאין קדושין בפחות ומיהו ממ"ש מוכח שפיר דמשה נימא מתני' בלא שדיך אלא ודאי פחות מש"פ לא גרע משדיך. מיהו אפשר נותר דבלא"ה קשה מאי פריך ממתני' הא ע"כ מתני' לא קאמר דאינה מקודשת ודאי דספק קדושין עכ"פ איכא דשמא ש"פ במדי. וא"כ ע"כ נא קאמר במתני' רק דאינה מקודשת ודאי וא"כ מאי קשיא מסבלונות הא סבלונות נמי לא הוה ודאי קדושין דחוששין קאמר וקיל מספק קדושין דעלמא לכן י"ל דמתני' שפיר קאמרה דאינה מקודשת כלל ואי קשיא שמא ש"פ במדי י"ל דמתני' דאיירי בקידשה בגזל דידה דבשדיך מקודשת כדלעיל סי' כ"ח אלא די"נ הא דמתרצית להתקדש בגזל דידה היינו משום דצריך לשלם גזלותי' כמ"ש רמ"א שם א"כ נשאר עכ"פ חוב עליו לכן מתרצית להתקדש ולא יכלה למימר דידי שקלי משא"כ בכחות מש"פ י"ל דמ"מ יכולה לומר דידי שקלי דאי תימא דמקודשת א"כ לא יהיה נה תביעה עליו דבפחות מש"פ אין נזקקין וא"כ יכולה לותר דידי שקלי אפי' בשדיך וא"כ פריך שפיר ממתני' דע"כ בשדיך איירי דבלא שדיך ממאי תני אינה מקודשת משמע דא"צ גט הא שייך ש"פ במדי וע"כ איירי בגזל דידה א"כ אפי' בפרוסה אינה מקודשת לכן ע"כ איירי בגזל דידה ושדיך א"כ מוכח אפילו בשדיך אין חוששים לסבלונות ופריך שפיר

ולפ"ז נראה דאם שדיך ושלח סבלונות מיד באופן שודאי שנא קידשה אחר שידוכין אין לחוש לפי' התוס' דקודם שידוכין לא חיישי' שנתקדשה ואמר שידוכין בודאי לא קידש והסבלונות עצמן אינם קדושין לפי' התוס'. מיהו י"ל בלא"ה בשדיך ושלח סבלונות מיד אין לחוש שקידשה קודם שדוכין שא"כ למה שדיך אח"כ וכן נראה מדברי מהרי"ק סי' ק"ע דאין דרך לקדש ואח"כ לשדך וא"כ להתוס' אם שדיך ואחר שידוכין שלח סבלונות והוא באופן שאין לספק שקידש אחר שידוכין לא חייש' כלל. אנא דיש לעי' בראיית הרשב"א שכתב דאל"כ כל מי שיתן לאשה פנויה שום מתנה בפני עדים ניחוש לקדושין ויש לדקדק בזה דלמא ודאי בניתן סתם לא חיישי' אבל אם אמר בל' סבלונות שהם מתנות שהחתן משלח להכלה ובאתרא דמקדשי והדר חסולי י"ל דחיישי' ומי שנותן מתנה אין דרך שיקרא אותם סבלונות. ולפ"ז היה אפשר לצדד וגם לשיטת התוס' דוקא באמר שיהיו לסבלונות שזה מתנה מורה על דרך קירבות וחתנות בזה יש לחוש שכבר נתקדשה שאלמלא שנתקדשה ומתנה בעלמא יהיב לה אין דרך לכנותו בשם סבלונות דפעמים יהיב מתנה בלא קדושין ולא יחויב שקידשה בשביל כן. אלא דבמהרי"ק סימן קע"א הורה בפשיטות לאיש ריבו דלשיטת התוס' אפי' דורון בעלמא חיישי'. וכן מוכח מלשון רמ"א לעיל דרורונות לא הוה אלא לפרש"י. הגם שרש"י פירש דורונות על סבלונות וכן בב"ב דף קמ"ו השולח סבלונות לבית חמיו. מ"מ לא מצינו להון סבלונות כי אם מה שנשלח דרך חיבת נישואין למיועדת לו או לבית חמיו ומי יודע איזו לשון הוא שמורה דוקא על מתנות שנשלחים בדרך חתנות וכן דרך לכתוב בתנאים לסבלונות ונא בשום שטר. ובב"ב דף קמ"ה מוהרי הדרי פירש רשב"ם סבלונות. אלמא שהם מלשון מוהר. וזה מצינו ג"כ בדרך אישות מוהר הבתולות וכן בשכם הרבו עלי מוהר וחתן אלמא שם מוהר מיוחס לענין חתנות. וא"כ אפשר שגם לשיטת התוס' דוקא באמר בלשון סבלונות אבל אמר לשון דורן או לא אמר כלום אין כאן הוראה על כוונת קדושין ועי' פ' הזורק דף ע"ג ע"ב אמר רב נחמן נתן לה כספים פי' פירש"י דאמר' באתננה נתן לה כו' ועי' תשובת מהר"ם לובלין סי' פ"ב משמע דגם בשני עדי' חייש לסבלונות ופי' מ"א ס"פ תרצ"ה משמע ג"כ דבמעות לא חיישי' לסבלונות וצ"ע.