טיב קידושין קעז

שטר כתובה באתרא דמקדשי והדר כתבי שכתבו התוס' דלא שייך שקידשה בכתובה ולפמ"ש לא נפלאת היא ולא רחוקה די"ל שפיר דבלא"ה קשה למה אינה מקודשת אפי' בלא נתן לה כלום ע"י חיובי' שתתחייב הבעל לאשתו שהם שוים כמה אלא דהא ליתא דאם קדושין אין כאן חיוב אין כאן וא"כ לפמ"ש לעיל סי' ך"ט בחמ"ח וב"ש דבנתן לה שטר חוב על עצמו מקודשת להחולקין על רמב"ן דס"ל דכסף קדושין דאגיד גבי בעל. עמש"ש בסקט"ו וא"כ בנתן לה הכתובה שפיר יכולה להתקדש באותן חיובים עצמם והוה ממש פירושו כרו בסבלונות כשמסרו לה הכתובה שפיר הוה כאלו אמרו בפירוש שע"י זה תהיה בחזקת מקודשת כסתם נשים שהכתובה היא למתקדשת וכאמור בסבלונות. כן נ"ל נכון בישוב פרש"י ונכון פירושו למבין: אלא דלישנא דהוחזק שטר כתובה בשוק משמע אפי' לא הגיע לידה. ואפשר לומר דמ"מ דילמא שליח שוי' ועמ"ש בסוף הסימן. והתוס' פירשו דחוששין שקדמו להם קדושין וכתב הב"ש לפ"ז אפי' בלא עדים חיישינן וקשה ניחא שיהיו נאמנין שלא שלחו לשם קדושין במיגו דאי בעי אחרו שלא שלח כלום. ובחמ"ח ביקש לומר דהוה מיגו במקום חזקה או תמורת המנהג לא מהני מיגו. ודברי תימא הם דהא רמ"א פסק לקמן דאינו רק לכתחילה א"כ ע"כ לאו חזקה אלימתא שנתקדשה מכבר וא"כ מהיכא תיתי לא מהימן במיגו דלא קבלתי כלום. לכן נראה דהר"ן לא קאמר אלא דלפי' התוס' א"צ עדי מסורת הסבלונות רק כשראו אחר זמן יוצאין מת"י ואמרה שזהו סבלונות ששלח לי פלוני חיישינן שנתקדשה ולא מהני מיגו דהוי מיגו למפרע ולגבי החתן לא הוי מיגו דלא שלחתי די"ל שאינו רוצה להפסיד הסבלונות משא"כ לפרש"י כל שלא נחסרו לה בעדים ליכא קדושין אבל בליכא עדים כלל ויכולה לומר לא קבלתי נאמנת לומר נתקדשתי במיגו וכן נראה כיון דליכא רק חששא דרבנן א"כ כיון דלפרש"י אין לחוש וכאן י"ל דהתוס' וסייעתם מודים במקום דאיכא מיגו והמדקדק בתה"ד יראה דלא כתב כן דהוי מיגו תמורת מנהג רק להנך גדולים דמחשבי להמנהג חזקה גמורה אבל למסקנא דמסיק דאינו אלא חששא שפיר יש לומר דנאמנת במיגו

ולדידי קשי' לסברת התוס' וסייעתם דמוכח ממעשה שנעשה עכשיו שקידשה מקודם א"כ לקמן סקמ"ח וקמ"ט בנתייחד עמה בעינן דוקא שראו העדים וכתוב הטעם בב"י וב"ש ס"ס קמ"ח דמשום דחיישינן שקידשה בזה ולכן צריך לראיית העדים גם צריך שני עדים כאחד כמבואר והיינו משום דבלא"ה אינם קדושין וקשה כיון דהכל מוכחינן מחזקה דאין אדם עושה בעילתו ב"ז א"כ אפי' לא ראו העדים או שלא היו כאחד נימא מכח חזקה וו דמסתמא אין אדם עבב"ז וקידשה מעיקרא וי"ל דדוקא היכא שבידו לעשות בהיתר הוא דשייך חזקה דלא שביק היתרא ואכיל איסורא אבל כשאין בידו לעשותה בהיתר א אמרינן יצרו תוקפו

אלא דאכתי קשיא לי לפי מה דאיתא לקמן ר"ס קנ"ב בבעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן וכתבו הטעם אע"ג דבידו לגרשה מ"מ כיון דליכא קלא לא מהימן או לטעם שכתב הרמב"ם פי"ב שמא בגט בטל גירשה וכל וה לא שייך כאן ושפיר יש להאמין במיגו דבידו לגרשה דהאי מיגו מהני אפי' במקום חזקה כדאיתא בסי' קנ"י וכ"ש לחששא דסבלונות. ובתה"ד סי' ר"ו הביא בשם המרדכי דחששא דסבלונות אינו אלא בטוען הבעל קדשתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למד"ה דכיון דאיכא סבלונות יש ראיה לדבריו לכן היא אסורה אע"פ שמכחשת. ומיהו כל הפוסקים לא כתבו כן. גם על זה קשה לי כיון דהיא מכחשת תהא נאמנת מטעם חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה וא"כ בחזקת א"א גמורה סומכין על חזקה זו כ"ש בחששא דסבלונות ואפי' נמצא בזה איזה סברות מ"מ הא חזינן בש"ס דפריך מקדשי והדר מסבלי פשיטא דחיישי' ואמאי פשיטא הא י"ל מהימן משום בידו לגרשה או משום אין אשה מעיזה אם מכחשת ואיך נחשבי' למילתא דפשיטא לכן נלע"ד בזה דבלא"ה קשה על דברי התוס' היכא קאמר ומותבינן אשמעתין ממתני' דמקדש בפחות מש"פ אע"פ ששלח סבלונות אינה מקודשת שמחמת קדושין ראשונים שלח וקשה מאי ס"ד להקשות הא ודאי מפורש כן במתני' וזהו כונת הרא"ש דמכאן משמע כפרש"י לכן נראה לענ"ד לפירוש התוס' דחששא דסבלונות אינו אלא כעין חששא דקלא וכיון דאתרא דמקדשא והדר מסבלי נמצא כל תי שיודע ששלח סבלונות מחזיק אותה במקודשת לכן אי אפשר לפוטרה בלא גט שהרי מוחזקת, בעיני העולם שקידשה קודם ששלח הסבלונות וא"כ א"ש הך דמותבינן אשמעתין דס"ד דנהי דאנן ידעי' שמחמת קדושין ראשונים שלח מ"מ לא גרע מהיכא דלא ידעינן, משום קדושין דמ"מ כשרואין סבלונות יוצא עליה קול מקודשת וה"ל להחמיר דאפשר דלאו כ"ט ידעי שנתקדשה מתחלה בפחות מש"פ וע"ז משני התם כדקתני טעמא שמחמת קדושין ראשונים דאין ודאי גרע היכא דלא, ידעינן כלל יש לתלות בקדושין ברורים אבל הכא איי קיימינן עלי' דמילתא מחמת קדושין ראשונים לכן לא החמירו בזה. כן נלע"ד ברור לפיר"ח והגאונים הקדמוני

ולפ"ז נראה דליתה למ"ש הב"ש בשם תשובת רמ"א דאם הוא טוען שקידש בסבלונות ליכא חשש של התוס' דמסתמא לא קידשה מקודם דלא עדיף מאלו צווח שלא קידשה ויש לו מיגו דבידו לגרשה ומ"מ חיישינן לפי שהוא מוחזקת בעיני העולם למקודשת ועוד דאל"כ לעולם יוכל להפקיעה בלא גט שיצווח שקידשה בסבלונות כדי שלא יחושו שקידשה מעיקרא אלא ודאי לא מפיו אנו חיין ואנן חיישי' בשביל שמוחזקת בעיני העולם למקודשת לכן החמירו להצריכה גט עד דהש"ס פריך פשיטא שיש להחמיר. ולפ"ז י"ל דמ"ש הר"ן דלהתו' חוששין אפי' בלא עדים היינו בהוחזקה בסבלונות אלו שלבשתן ומפורסם שהם מפלוני א"כ שפיר י"ל דדמי להוחזקה נדה בשכנותיה דבעלה היה לוקה עליה משום נדה וכתבו הפוסקים דהיינו שלבשה בגדי נדות א"כ גם כאן כיון שהוחזקה בסבלונות נעשית בחזקת מקודשת בעיני העולם לכן אי אפשר לפוטרה בלא גט. כן נלע"ד ברור ונכון לפי' התוס' ונכון פירושם בש"ס

ואחרי הודיע ה' אותנו את כל זאת ממוצא דבר אתה למד שיש לפקפק בכמה נ"מ שכתב הב"ש לדעת התוס' דמ"ש אם שלח לקטנה אחר מות אביה חיישינן לחשש של התוס' דקידשה אביה ולפרש"י די במיאון ולפמ"ש ליתה דאין כח בסבלונות רק שמוחזקת למקודשת וא"כ אפשר שהיא מקודשת קדושין דרבנן אחרי מות אביה וגם להתוס' סגי במיאון

גם מ"ש בשלחה לו סבלונות חיישינן. לפי' התו' ג"כ אינו מוכרח דבאשה דרך שע"י הסבלונות שמתקשטת בם מוחזקת למקודשת אבל באיש אין שייך זה שיוחזק על ידם שקידש לפלונית ולא נפיק קלא על האשה דבשלמא באשה אם היא הוחזקה למקודשת אינה מותרת בלא גט אפי' יהיה ממי שיהיה אבל באיש אין טעם להצריך האשה גט דמאן לימא לן שבאו מפלונית ולא נפיק קלא על האשה משום הכי שנחזיקה בחזקת מקודשת

וניחא נמי בזה במסבלי והדר מקדשי דלא חיישינן שקידש אותה אח"כ. ובב"ש דחק בזה ולמ"ש לק"מ דבשלמא במקדשי והדר מסבלי דרך לקרות אותה שנשלח לה סבלונות מקודשת לפלוני ובחזקת ארוסה היא