טיב קידושין קעא

בעיר אין לקבל כלל שלא בפניה ולא שייך בזה תיקון עולם. שאף אם ילכו העדים אין לחוש שתכחיש

והנה בזמן הוה שאין רגילין לקדש בלא חופה והכנת נשואין ורוב קדושין כאלה הם בעקיפין שאם קידשה בתמים א"כ אין צורך לו לחפש עדים ושיקובלו נראין הדברים שאין הדברים כי אם להכרחה שתנשא לו ורובא דרובא העדים הם קלי הדעת אף שאין בידינו לפוסלן עכ"פ יש לדונו לדין מרומה. מצורף לזה דרוב פעמים יש שאר אומדנות שנראה רמאות כגון שהיה קטטה ביניהם או שלא היו שידוכין כלל וגם לפי ענין המשפחות והאשה כופרת. ובדין מרומה צריכין דו"ח. ואף שהריב"ש שכתבתי לעיל סבור שלענין אם אתר איני יודע אין עדותן בטילה כבר כתבתי בתשובה שדברי הריב"ש דחוקים למאד

(טו) מצאו כתוב בשטר. כ' הב"ש בודאי אם הם מודים הוו קדושין רק מיירי שאחד מהם אומר מזויף מ"ה לא דמי לדלעיל בסי' י"ו במצאו כתוב איש פלוני מת דמתירין את אשתו וס"ל להג"מ דצריך קיום מדאורייתא כשטוען א' מזויף כ"כ ב"ש. ולפ"ז אם מצאו כתוב על קטנה שקידשה אביה ואביה אין כאן או שמת א"כ אין כאן מכחיש והוה מקודשת מדאורייתא. מיהו עיקר הדמיון לדלעיל נראה לענ"ד דלא דמי כלל. דשם מתירין אפי' ע"פ בת קול וע"א ואשה וקרוב ופסול מתירין עגונה דאקילו רבנן משום דדייקא ומינסבא. אבל לענין קדושין אינה נאסרת בלא עדות ברורה. ובאמת י"ל הכא בנפל איתרע ואמרינן דמסתמא מזוייף הוא ומש"ה לא נזהר בו ומכ"ש אם האשה מכחשת די"ל נגד חזקה דלא חציף לזיופא איכא חזקה דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה להכחישו אם קידשה. ובלא"ה דעת הרמב"ם דכל שטר דרבנן. וא"כ אפשר דבכה"ג לא מהני שטר כלל דלמה יתקנו שטר בכה"ג ואפי' למה שהשיג הרמב"ן על דברי הרמב"ם וס"ל דשטר דאורייתא היינו ע"כ מטעם הלכה למ"מ. י"ל שאין שטר מועיל רק היכא דניתן ליכתב כגון שטר קדושין עצמו דבהא שקלי' וטרי' ביבמות דף ל"א אי נכתוב זמן בקדושין אבל שטר אחר שלא ניתן ליכתב הוה מפי כתבם. דהא עיקר השגת הרמב"ן על הרמב"ם דכתיב וכתוב בספר וחתום מוכח שהוא מן התורה. וכן מהא דאמרי' עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי י"ל דבקרא גופי' טעמא כדכתיב וכתוב למען יעמדו ימים רבים. א"כ י"ל דטעמא מן התורה שיועיל שטר כדי שיהי' תיקון עולם ודרכיה דרכי נועם. וזהו בדבר שצריך לימים רבים אבל שטר ראיית קדושין אינו מועיל כלום שאם תודה א"צ לשטר ואם תכפור לא יאנסנה לישא אותה בע"כ. א"כ לענין זה לא ניתן ליכתב כלל וי"ל לכ"ע הוי מפי כתבם. וסברא זו מוזכרת ג"כ בדברי רבינו אביגדור בהגהת מרדכי שם

ועוד נלע"ד לברר יותר ע"פ הסוגיא דיבמות שם דמסיק ננחי' גבי עדים זימנין דחזו בכתבא ומסהדי. והתוס' הקשו הא חזינן דיכולין ליכתב שטרא אחרינא אי ידעי מה כתוב בשטר ונדחקו לחלק ולענ"ד נראה דהוא הדבר אשר אמרתי דפשיטא לן כיון דנזכר בדברי קבלה וכתוב בספר וחתום למען יעמדו ימים רבים פשיטא לן דגם מן התורה לא הוכשר מפי כתבם בשטר רק היכא שיש בו תיקון וראי' על ימים רבים אבל שטר קדושין נהי דקונה היינו שקונה לשעתו אבל לדון מתוכו שקידשה אם אין העדים כאן י"ל דהוה מפי כתבם דבדבר שאין צריך לראי' לא מהני שטר שיהיה כנחקרה עדותם בב"ד ובכה"ג אפי' מן התורה הוה מפי כתבם ולא מועיל כלל להעיד מתוכו אלא דמ"מ אמר בש"ס ננחי' גבי עדים היינו משום דע"י השטר הם נזכרים מעצמם כדאיתא כה"ג בכתובות דף ך' אע"פ שאינו זוכרה מעצמו ופרש"י אלא לאחר שראה השטר נתן אל לבו ונזכר שלא נשתכח ממנו כל כך א"כ ס"ד דלהכי יתקנו ומן שע"י השטר יזכרו להעיד ע"פ. וע"ז משני זימנין דחזו בכתבא ובכה"ג הוי מפי כתבם ואינו מועיל כלום דפשיטא לן דשטר קדושין אינו כשר לראי' שאין עיקרו מועיל לו לראי' לכן הוה מפ"כ ואינו דומה לגט שיש בו תועלת לראי' שנתגרשה להתיר עצמה לעלמא אבל שטר קדושין אין בו תועלת לבעל להכריחה להנשא לו רק לאסרם בכבלי עיגון ולהא פשיטא לן שלא הכשירו בדברי קבלה שטר. ועם זה כל הסוגיות על מקומם יבאו בשלום. דודאי שטר שעומד מצד עצמו לראי' אלו כשרים מן התורה מפי השטר שנעשים לראיה על ימים רבים אבל שטר קדושין איו בו תועלת לראי' על ימים רבים כדפרישית א"כ אין בו ראיה של כלום ולא שייך בזה הקישא דיציאה להוי' רק לענין שקונין לשעתו אבל לראי' לא מהני כלל אם האשה כופרת והכל נכון וברור א"צ לדחוק בדחוקי הראשונים בסוגיא דיבמות. ולפ"ז אפי' השטר ביד המקדש וחתימת עדים ניכרים לא הוה עדות דה"ל מפי הכתב: ונראה ראיה לדברינו מהא דפריך בדף ס"ה גבי חבילה אי דאית לי' סהדי להאי ואית לי' סהדי להאי מי מצי למימר אלו שני עבדי וחבילה שלי ובעי למיפשט דמקדש בע"א חוששין לקדושיו ודחק בש"ס צריכה שני גטין לגבות כתובה מן החבילה וקשה נוקמה שיש להם לכ"א עדים בכתב שכל אחד יש לו שטר שקידשה רק שאינם מקויימים דלענין קדושין צריכה גט דהא מן התורה א"צ קיום אבל על החבילה צריך קיום. וכדפרישית דלענין קדושין לא מהני מפי הכתב ואפי' גט א"צ

ועוד נלפענ"ד בקדושין שעיקר כוונתו לאסרה בכבלי העיגון עד שתוכרח להנשא לו או לפייסו ברני כסף ואין ביד המורים להפקיע מצד האומר להתירה א"כ י"ל דודאי מן התורה אינו כלום דאל"כ לא שבקת חיו שיתנו עיניהם בבנות העשירים לאוסרם בכבלי העיגון או על מי שיתנו עיניהם

ועוד נלע"ד דודאי תמיהת התוס' עצומה דא"כ כ"א יזייף וגם קושית רבינו אביגדור דיוכל לחפות על בת אחותו דמאי איכפת לי' שיכתוב גט ויצייר. עדים שאין ידועים. לכן נראה כי הוא הדבר אשר דברתי דודאי מסתמא לא חיישי' לזיופא דהוי עבידא לגלוי' והיינו כשהוא עביד לאגלויי מצד הענין כגון שחתומים בו עדים ידועים ומפורסמים שמסתמא אפשר לברר ח"י. והא דאמרינן בש"ס קיום שטרות דרבנן גבי גטין אף שהוא בכל העדים היינו לפי האמת שתקנו חכמים קיום ויכול לטעון מזויף גם אנן טענינן מזויף כמ"ש הפוסקים א"כ בכל עדים הוו עבידי לגלוי שאיך יזייף עדים להתגרש ולמחר יבוא הבעל ויטעון מזוייף א"כ אין ריעותא מצד העדים אם נחזיק הגט בחזקת שאינו מזויף דבכל גווני הוה עבידא לאגלוי' לכן בשליח דאמרי' בגמרא מידק דייק ונתבטלה הריעותא וניכרין הדברים לאמת לא מהני ערעור הבעל ובאשה עצמה שמביאה גיטה אם אומרת בפני נכתב דלא מהני נמי ערעור הבעל כדלקמן סי' קמ"ב י"ל דבאשה נמי י"ל מידק דייקא דהא מצינו שאפי' בדיבור בעלמא נאמנת לומר גרשתני

ועם מ"ש מבוררים היטב דברי הרמב"ם והועתקו לקמן סי' קמ"א ס' נ"ג שכתב שאם בא הבעל וערער מזוייף הוא ולא נתקיים ולא נודעו עדיו כלל תצא והוולד ממזר ע"כ. ותמהו עליו דהא מדאורייתא עדים הסתומים כפי שנחקרה עדותן בב"ד דפי. ולפ"ז