טיב קידושין קסז

מתנה במקדש אחותו. א"כ י"ל ג"כ אדם יודע שאין קדושין תופסין בשתי אחיות ונתן לשם מתנה א"כ ספיר קנו כולן. והנה הרמב"ם פסק בהך דפליגי רב ושמואל בב"מ דף ט"ו פ"ב כרב. ובקדושין במקדש א אחותו פסק מעות תתנה. וכ' האחרונים דס"ל בצריכותא דש"ס דמתנה לנו נראה לא יהיב. וא"כ הכא נמי לענין קדושין בקידש שתי אחיות לא אמרינן מעות מתנה וא"כ אפי' לדידן ליכא לאוקמה בכולכם דא"כ לא קנתה בתורת שליחות מה שנתן בשביל האחיות והיא נתכונה לזכות לכולן א"כ הוה לי' כחרש ופקח דמתוך שלא קנה חרש לא קנה פקח ולא קנו כלום. וא"כ הקושיא שפיר לכ"ע דבכה"ג לא קנו אפי' למ"ד קני את וחמור קנה מחצה כאן לא קנו כלום כיון שגם האחיות לא קנו. וא"ש דברי הרמב"ם לשיטתי' דס"ל בנוכראה מעות פקדון א"כ י"ל דלא קנו וממילא לא הוי קדושין וא"ש

והרא"ש כתב לחלק בין קני את וחמור שהם שני דיבורים. אש קנה מחצה שהוא יכול לקנות אע"פ שאין החמור קונה משא"כ בכולכם שהכל דיבור אחד. ויש ראי' לדבריו מהא דבדף נ"א רבא מתרץ לטעמי' כו' מעשה כו' ואמר כולכם ואחת מב' אחיות מקודשות לי בכלכלה זו ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות וקשה אכתי ה"ל כקני את וחמור שהרי אין האחיות מקודשות אע"כ כדברי הרא"ש כיון שהוא בשני דיבורים לא הוה קני את וחמור דהא לרבא קדושין שאמ"ל לא הוו קדושין. ובפרש"י כתב ליישב זה דאחיות לא תקרי את וחמור כיון דבת תפיסת קדושין היא אלא דלא נודע איזו היא המקודשת. אבל להרא"ש ניחא טפי. גם קשה לסברת הר"ן דלא ביקש רק לקנות הכל כפי דבריו א"כ אין דברי רש"י מספיקין דמ"מ ה"ל את וחמור שהרי אין שום אחי' מקודשת והוא לא ביקש רק שתהי' האחי' ג"כ מקודשת. מיהו מ"ש לעיל לדעת הרמב"ם י"ל שפיר דבכה"ג שפירט כל אחד בפני עצמו כיון שלא יזכה רק לכל אחת בפני עצמה ולא נתכוונה לזכות רק בשביל אותן שהקדושין תופסין בהם כיון שפירש כולכם בפני עצמן משמע שהם יקנו לפי ערך. וכיון דחילק הדיבור לא נתכונה רק לזכות בשביל כולן המחצה ובשביל אחת מן האחיות המחצה שלם כיון שהנפרטים רבים לכן נתכונה לזכות המחצה לחוד בשביל הראויות להתקדש משא"כ בדיבור אחד כולכן מקודשת הרי נתכונה לזכות לכולן כאחד וצ"ע

ויש ללמוד מהך שלעולם הנפרטים אין להם רק מחצה. א"כ בכולכם ואחת משתי אחיות אף לדידן דקי"ל קדושין שאמ"ל הוו קדושין אם אין במחצה ש"פ לכל אחת אינן מקודשות דהשתי אחיות יש להם מחצה א"כ צריך שיהי' שיעור פרוטה לכל אחת מהנכללים. וכן הדין אם אמר הרי כולכם ופלונית מקודשת בדבר זה שצריך שיהי' שוה פרוטה במחצה לפום הך דינא וצ"ע. ועי' בסמוך

(ה) או אחותו. לפמ"ש לעיל בישוב דברי הרמב"ם אינו מתיישב באחותו דהמעות מתנה וקנו כולן. לכן אפשר ליישב בע"א והוא ע"פ מה דאמרינן בגמרא דפליגי במקדש אחותו לרב מתנה ולשמואל פקדון ופריך ולימא לה ומשני או כסופא ליה תלתא או דלא מקבלא מיני'. וא"כ אפשר לומר דבסתמא קדושין לא תלינן במתנה ופקדון. א"כ י"ל דזה דוקא בסתם קדושין משא"כ בהך דאחת אינה ראוי' לקדושין וע"כ כיון לשם פקדון א"כ אפשר דבכולהו לשם פקדון קאמר כיון שכללן כאחד ולא הוה ידים מוכיחות שנתכוין לקדושין. וא"כ י"ל דהא דמקשי מקני את וחמור היינו לאביי לשיטתי' דס"ל ידים שאינן מוכיחות הויין ידים צריך לאתוי' עלי' מטעם קני את וחמור. אבל לדידן דקי"ל כרבא י"ל משום ידים שאין מוכיחות. ובהכי ניחא הא דמוקי רבא כולכם ואחת משתי אחיות וקשה הא נמי ה"ל קני את וחמור. ולפ"ז י"ל דבכה"ג שפיר מקרי ידים מוכיחות מדלא כללן בכלל אחד. וא"ש ליישב דברי הרמב"ם מ"מ לא נמנעתי מלכתוב דברים הנ"ל שניתנו ליאמר. ולדינא ודאי מידי ספיקא לא נפקא עי' בסמוך

(ו) הראוי' לנשואין כו' יש לדקדק דלפי שיטת הרמב"ם דלא מהני קני את וחמור א"כ באחת מהן שפחה או כותית שאינה ראוי לקדושין והשליח נתרצה לקבל בשליחות כולן נימא על השליחות מתוך שאין שליחות השליח על השפחה וכותית יתבטל ג"כ השליחות בשביל הראו ות. וי"ל דמ"מ לא נעשה שליח רק כפי רצון המקדש והמקדש לא נתרצה רק על הראויות א"כ נסתלק ממילא שליחות הבלתי ראויות שאין לשליח לקבל רק לפי דעת הנותן

סימן

מב

(א) והמקדש אשה בע"כ כו'. בגמרא ב"ב אמרינן דמדינא מקודשת רק דאפקעינהו לקדושין ועשה שלא כהוגן. וראיתי בשם ספר עצמות יוסף וכ"כ בחדושי זמן רב בריש קדושין אהא דאמרינן אי תני האיש קונה ה"א בע"כ הכונה משום הך דאמרי' דמדינא קדושיו קדושין דאגב אונסי' גמרה ומקני' קמ"ל דאפקעינהו לקדושין. אלא שאין זה מדוקדק דכיון דטעמא דגמרה ומקני' א"כ גם אי תני נקנית מדעתה היינו נמי מדעתה כיון דגמרה ומקני'. לכן נראה כפשטה דבע"כ היינו כשזרק לה קדושין אנא די"ל דפשיטא שלא הוה מקודשת בכה"ג שהרי לא באו הקדושין לרשותה כיון שאינה חפיצה לזכות אלא דאיכא למימר ס"ד שיקנה בעל כרחה כמו ביבמה אבל בקדושי כסף י"ל דפשיטא לן שהרי לא זכתה בכסף. ובזה מיושב קושית התוס' שהקשו איך נקט האיש מקדש בו ובשלוחו דמשמע בע"כ. ולפ"ז ניחא דשם ליכא למטעי דבע"כ קאמר כיון דנקט בו ובשלוחו. ובשלוחו ע"כ בקדושי כסף איירי. ובכסף פשיטא דלא שייך בע"כ שהרי לא נתן לה כלום וא"ש

וצ"ע אם אח"כ נתרצית בקדושין שבתחלה קדשה בעל כרחה ואחר שעבר האונס חפיצה בקדושין אם נימא שכבר נתבטלו מכי אפקעינהו לקדושין וצריך נתינה חדשה לפי פרש"י. א"כ אינה יכולה להתקדש עוד בכסף זה אפי' הוא בעין. או דתליא בדעתה אם גם אחר האונס נתרצית להתקדש מדעתה בכה"ג לא אפקעינהו לקדושין מיהו אם חזרה בפירוש אחר האונס נראה דודאי כבר נתבטלו הקדושין ושוב אין להם מציאות לחול. אלא אם נאנסה ותלאה וקדשה ואח"כ נתרצית קודם שחזרה בזה צ"ע

(ד) קדשיני. בתשובת מהר"ם מחלק אע"ג דבנטלתו וזרקתו לאור אינה מקודשת כדלעיל סי' ל' ס"ז הכא שאמרה תחלה קדשיני אמרינן דמסתמא נתרצית. והא דאיתא לעיל סי' כ"ח סעיף ה' בהתקדשי לי בחפץ ואמרו הרי אינו ש"פ ואמר תקדש בד' זוזי והוא עובדא דציפתא דאסא בגמרא דמבואר דאם זרקה ודאי לא הוי קדושין אע"ג דנתרצית בתחלה לההקדש מ"מ בזרקה לכ"ע לא הוי קדושין. כבר כתבתי לעיל סי' למ"ד ס"ק ד' דשם נתבטל מעשה הראשון. אבל כאן שאמרה קדשיני ועשה ע"פ דבריה וזרק לה הקדושין. שפיר י"ל דנתרצית ואפי' זרקה תוך כדי דבור לא מהני: