טיב קידושין קסו

שייך לאוקמה בחזקת היתר למקדש ואין לומר משום דהוה תרתי דסתרי דגם על שני' נאמר שתהא בחזקת היתר והיא נתקדשה לכן לא אזלינן לקולא דא"כ ה"ל למימר דדמי לשני שבילין שכל אחד מותר בטהרות ותולה בשני וכאן משמע דמן התורה אסורה והוולד ספק ממזר מכל אחת ואפי' לדעת הרמב"ם דספיקא דאורייתא מן התורה לקולא. י"ל כאן דמי לאתחזק איסורא דנתפסו קדושין באחת מהן והוה כחתיכה אחת משתי חתיכות דגם להרמ"ם ספיקא מן התורה אסור

ועיין פרש"י שפירש קדושין שאין מסורין כו' דמפרש רבא מדכתיב ובעלה דבעינן שתהא ראוי' כו' והתו' הקשו עליו דהא קדושין תופסין בחייבי לאוין לכן פירשו דהיינו שבא האיסור מחמת הקדושין. וקשה לדעת הרמב"ם דחייבי לאוין בלא קדושין אינו לוקה. א"כ בכל חייבי לאוין האיסור מחמת הקדושין. ואפשר לומר בחייבי לאוין ע"כ כיון דליכא לאו בלא קדושין א"כ ע"כ לומר דתפסי הקדושין. שאם תימצי לומר שלא יתפסו הקדושין א"כ אין כאן חייבי לאוין כלל. משא"כ בחיובי כריתות הוו חייבי כריתות אף בלא קדושין. ובזו יש לפרש דברי רבא בר אהינא אסברא לי לשון לי דייקא דאביי לשיטתיה דהיו לוקין בלא קדושין כדאיתא בגמרא קדושין דף ע"ח דמשם מקור דברי הרמב"ם. ואביי דס"ל בלא קדושין הוי לוקה א"כ בכל חייבי לאוין סגי גם בלא קדושין. א"כ מוכח מדתפסי קדושין בחייבי לאוין וכקושית התוס' על פרש"י. ע"כ קדושין שאמ"ל הוו קדושין. אבל לי לפום שיטתי דידי דס"ל דאין מלקות בחיובי לאוין בלא קדושין א"כ לא מוכח מחייבי לאוין דע"כ הוה קדושין דאל"כ אין כאן לאו דחייבי לאוין כפי שיטתו של הרמב"ם. לכן צריך קרא אחרינא ולכן אמר אסברא לי דייקא

(ג) הרי כולן מקודשות. כן דעת הרי"ף והקשו המפרשים הא סתמא דגמ' פריך ולטעמיך אי דאמר כולכם קני את וחמור הוא הרי סתמא דש"ס ס"ל דכולכם לא מהני. וכתבו דהסוגיא קאי דלא כהלכתא ואנן קיי"ל קנה מחצה. מיהו דוחק לומר דסתמא דש"ס מקשי דלא כהלכתא. ואפשר לומר דבלא"ה הקשה הרשב"א לאביי תיקשי מתני' למה במקדש אשה ובתה אינה מקודשת הא אביי לא ס"ל כל שאינו בזה אחר זה אפי בבת אחת אינו. לכן נראה דבלא"ה קשה מאי פריך מנא הני מילי נימא להכי אינה מקודשת משום דלא תפסי קדושין בתרווייהו דהוה קני את וחמור. לכן י"ל דבאמת הסוגיא לדידן דקיי"ל קנה מחצה וא"כ י"ל אביי באמת ס"ל לא קנה כלום והוה טעמא דמתני' משום קני את וחמור. וא"כ פריך שפיר ולטעמיך לאביי גופי' דלא ס"ל כל שאינו בזה אח"ז ע"כ טעמא דמתני' משום קני את וחמור וא"כ לא מצי איירי בכלכם. והשתא לדידן דקיי"ל קנה מחצה שפיר נכריות מקודשת והא דפריך אביי ממעשר ומשמע דלדידי' ניחא לא קשי' נימא גם במעשר חשוב קני את וחמור י"ל דקני את ואמור היינו משום שבא להקנות בקנין אמרי' כיון דבטל מקצתן בטל כולו אבל במעשר שהחיוב מצד עצמו להפריש המעשר א"כ מה שמרבה אינו מתבטל מצד קני את וחמור שעכ"פ החיוב בתוכו ולא פריך רק משום דלישנא לא מהני' משום כל שאינו בזא"ז ולא מהני הפרשתו ובאמת הקושיא לרבא לשיטתי' דס"ל במתני' משום כל שאינו בזא"ז. א"כ ע"כ לא ס"ל סברא דקני את וחמור מתוך שלא קנה מקצתו לא קנה כלום להכי פריך לי' ממעשר וא"כ פריך שפיר לאביי לשיטתי' דס"ל קני את וחמור לא קנה כלום דליכא טעמא אחרינא במתני' לדידן וא"כ י"ל לדידן שפיר דקיי"ל קנה מחצה א"כ אין תפיסת הקדושין של הראויות בטל

ועוד נראה דודאי אביי לשיטתו דס"ל בגיטין דף ט' בעבד שהביא גיטו דלא פלגינן דיבורא וא"כ לאביי ע"כ קני את וחמור לא קני דהא ס"ל דלא פלגינן דיבורא וא"כ י"ל דהיינו טעמא דאביי במתני' ג"כ. ובמעשר לא שייך לא פלגינן דיבורא דכולו ראוי לעשר על מקום אחר. אבל באשה שאי אפשר שיתפוס דיבורו ב' אחיות לכן פריך שפיר לאביי ולטעמיך קני את וחמור והיינו לפום שיטתי' ראביי וכאמור

ועוד נראה ליישב דברי הרי"ף. דודאי קשה מאי פריך מנא ה"מ הא י"ל משום קני את וחמור לכן י"ל דאינו מדמה הקדושין עצמן לקני את וחמור דקדושין לא דמי לקנין ואם קידש שתיהן בשטר והאחת נעשית שליח לחברתה. וכיון דהשטר א"צ שיהי' ש"פ ולא קפיד על גוף השטר שפיר י"ל דאחת תהא מקודשת אי לאו טעם המפורש בגמרא. והא דפריך מכולכם קני את וחמור היינו משום הכלכלה עצמה שקיבלה אחת בשביל כולן. וכיון דהוא נתנה לקדושין א"כ לא קנו האחיות חלקן א"כ שפיר דמי לקני את וחמור מתוך שלא קנו האחיות גם נכריות לא קנו א"כ אין כאן כסף קדושין. אלא די"ל דהך מילתא תליא במקדש אחותו אי אמרי' מעות פקדון שפיר יש לדחות לקני את וחמור דהא אדם יודע שאין קדושין תופסים בשתי אחיות א"כ לא היה דעתו להקנות בשביל האחיות וא"כ מתוך שאחיות לא קנו גם נכריות לא קנו ודמי לקני את וחמור. וא"כ י"ל הרי"ף לשיטתו דפסק כשמואל דמעות מתנה א"כ שפיר קנו כולם האחיות לשם מתנה ונכריות לקדושין ולא חשיב קני את וחמור וסוגית הש"ס דמדמי לקני את וחמור היינו לרב לשיטתו דאמרי' התם בדף נ"ב דקדושין שאין מסורין כו' מספקא לי' ולרב לשיטתי' דס"ל שאין כוונתו לשם מתנה מדמי שפיר לקני את וחמור. והרי"ף פוסק כשמואל דמעות מתנה שפיר קנו כולם ולא דמי לקני את וחמור כיון דקני כולם למאי דקיי"ל מעות מתנה כדלקמן סי' נ' ס"ב

גם י"ל בפשיטות להרי"ף דבגמרא דף נ"ב אמר רב ש"מ ממתני' ארבע ונקט בידי' תלת ואידך מה הוא קדושין שאין מסורין כוש ופריך ונחשבי' ומשני מספקא לי' אי כאביי אי כרבא. והשתא י"ל דפריך אי דאמר כולכם קני את וחמור הוא אע"ג דקיי"ל קנה מחצה וכיון דמוכח ממתני' קנה מחצה א"כ ה"לל ש"ח ד' דקני את וחמור קנה מחצה ולהכי הרי"ף לא הביא הך דהראוי' כו' ועי' בסמוך

(ד) וי"א שאף נכריות אינן מקודשות. זו דעת הרמב"ם. וכתב הר"ן ליישב אף דקי"ל בקני את וחמור קנה מחצה דכאן דרך הלוקח לקנות רע ויפה כאחת ואם בטל באחת בטל בכולן משא"כ בקני את וחמור אף שהחמור אינו בר קנין מ"מ האדם יכול לקנות. ולי נראה ליישב דברי הרמב"ם דלשיטתו אזיל. דודאי קשה לומר דהסוגיא אזלא דלא כהלכתא דקיי"ל קנה מחצה. לכן אפשר לומר ע"פ מאי דאיתא בב"מ דף ח' מתוך שלא קנה חרש לא קנה פקח. וא"כ י"ל במתני' שקיבלה אחת ע"י כולן (היינו שקיבלה אחת ע"י כולן) א"כ הוה מטעם שליחות א"כ כיון שקיבלה א' ע"י כולן הוי כקיבלו בעצמן. וא"כ כיון דלא קנו האחיות חלקן א"כ הוה כאלו הגביהו חרש ופקח מתוך שלא קנה חרש לא קנה פקח וכאן נמי שנתן לאחיות בתורת קדושין ואין הקדושין תופסין בהם, א"כ מתוך שלא קנו האחיות גם הנכריות לא קנו וממילא אין כאן קדושין: אך זה אינו אלא אם נאמר דהמעות פקדון א"כ לא קנו האחיות כיון שאין קדושין תופסין בהם שעכ"פ אחת מהנה אינה מקודשת. אך אם נאמר מעות