טיב קידושין קסה

אלא דקשה לגרסת המשנה דהוכר עוברה לרב יוסף דס"ל אפי' באגם וקאמר בש"ס דלמ"ד אפי' באגם לא בעינן הוכר עוברה וקשיא לרב יוסף מתני' דלמה נקט הוכר עוברה. ואין לומר דלראב"י ס"ל לרב יוסף אף בלא הוכר עוברה כחו בתבואה דס"ל אפילו לא גדלה שליש הוה תרומה אבל מתני' כרבנן ובעינן הוכר עוברה דא"כ קשה איך אמרינן דרב חנינא לרב יוסף אפי' בלא הוכר עוברה. וקשי' דלמא רבי חנינא כרבנן ס"ל ולרבנן בעינן דוקא הוכר עוברה. ונראה ליישב דבלא"ה קשה איך אמר לרבה איירי רב חנינא כשהוכר עוברה. וקשה איך אמר רבה חנינא ל"ש אלא שאין אשתו מעוברת ליפלוג במעוברת גופי' ל"ש אלא בלא הוכר עוברה אבל בהוכר עוברה מקודשת. לכן צ"ל דרבה ורב יוסף פליגי באגם דרבה ס"ל דאגם הוה כמו דבר שאינו כלל וכלא היה לכן מודה בו ראב"י דלאו כלום הוא. ורב יוסף ס"ל דאגם נמי חשוב עכ"פ שיהיה עליו שם תרומה כשיגדל כל צרכו ויתלש ולהכי לרבה לא הוכר עוברה הוה ג"כ כלא היה וקרי לי' אין אשתו מעוברת דדמי לאגם וא"כ רב חנינא דמפליג וקרי ללא הוכר עוברה אין אשתו מעוברת א"כ היינו דוקא כרבה דאילו לרב יוסף אי אפשר לומר דלא הוכר עוברה יהיה בכלל אין אשתו מעוברת דעכ"פ לאגם דמי ואגם דמהני בתרומה ע"כ הוה כאלו ישנו קצת בעולם וא"כ ממילא אי אפשר להעמיד בלישנא דרב חנינא דבלא הוכר עוברה יהיה בכלל אין אשתו מעוברת וא"כ משמע דס"ל דבלא הוכר עוברה ג"כ מקודשת היינו לראב"י. ומתני' דבעי הוכר עוברה אתי' כרבנן ולרבה לא פליגי ראב"י ורבנן בקדושין כלל דבהוכר עוברה גם לרבנן מקודשת. כן י"ל בדעת הרמב"ם. וכבר האריכו בזה האחרונים. ואתה תבחר

ולפ"ז יש לחוש לקדושין מיד. ונ"מ שאף אם חזר אח"כ קודם שנולדה מ"מ צריכה גט. ואם הפילה עי' לעיל סי' ל"ו ומ"ש שם אם קדושין תופסים בנפל. ואי אין קדושין תופסים ודאי לאו כלום הוא ועי' בנדה דף כ"ג ומ"ש לעיל סי' ל"ז ס"ק ב'. ובעודה מעוברת אסור באחותה ואם ילדה שתי נקבות הוו קדושיו שאין מסורין לנשואין ושתיהן אסורות לו: סימן

מא

(א) שתי נשים. הטעם מפורש בש"ס כדרבה דאמר כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו. אבל הרמב"ם בפירוש המשנה ונחשך אחריו הר"ב כתב הטעם דאמר קרא אשה אל אחותה לא תקח לצרור בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהיו לך לקוחין אפי' באחת מהן ורבא פריך אי הכי היינו דכתיב ונכרתו הנפשות העושות אם אין לקוחין כרת מי מיחייב. א"כ תמוה איך כתבו הרמב"ם והר"ב דרשא שנדחית. ואפשר ליישב דבלא"ה תמה הרשב"א אביי דס"ל קדושין שאין מסורין לנשואין הוו קדושין ודרבה משמע דלא ס"ל א"כ איך מוקי מתני' דהא אביי אותיב טובא ארבה.. לכן י"ל דודאי יש לתרץ קושית רבא כרת מי מיחייב די"ל דה"ק אם קידש אשה ואחותה לא תקח לצרור ואין כאן ליקוחין דלא תפסי קדושין. וא"כ למאי דקי"ל בקטנה שלא הגדילה והגדילה ובא אלי' דהוו קדושין דאורייתא וא"צ גט משני כדאיתא ביבמות דף ק"י היינו משום דאמרינן אדם יודע שאין קדושין תופסין בקטנה ומכוין לשם קדושין א"כ שפיר י"ל דה"ק קרא אשה אל אחותה לא תקח לצרור שאין הקדושין תופסין וא"כ כשכנס אח"כ לאחת מהן א"כ אדם יודע שאין קדושין תופסין כונס לשם קדושין וא"כ זו שכנס ראשונה נקנית לו לגמרי וממילא חייב כרת על השניה. וצ"ל דקשיא לרבא איך יפרנס שמואל מתני' די"ל צריכה גט משני ולא אמרינן אדם יודע, כו' וכנס לשם קדושין וא"כ צ"ל כדרבה אבל אביי י"ל דס"ל כרב למאי דמותיב דלא אמרינן הך סברא דכל שאינו בזא"ז א"כ ע"כ כרתי בר חמא ס"ל ומפרש כדפרישית דאביי משמע דס"ל כרב כדאמר בשבת דף כ"ב כל מילי דמר עביד כרב. וא"כ א"צ לסברא דכל שאינו בזה אחר זה. ושפיר יש לפרש הטעם מקרא דרמב"ח וא"ש. והיינו משום לא תקח לצרור שחורה שאין קדושין תופסין כלל לאפוקי אילו היו קדושין תופסין לא הוה שייך כרת אפי' בא אל אחותה דעכ"פ ספיקא הוא שמא בזו תפסי קדושין א"כ לא הוה כרת בהחלט משא"כ אי אין קדושין תופסין

ועוד נראה ליישב דברי הרמב"ם בפי' המשנה די"ל קושית רבא דתקשי מדכתיב ונכרתו הנפשות העושות אי קדושין לא תפסי כרת מנין. וי"ל קושיא זו. דודאי למאי דקי"ל קדושין תופסין בחייבי לאוין וא"כ דוקא בחייבי כריתות לא תפסי קדושין. א"כ יתפרש קרא דכתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות א"כ שפיר הוה נתינת טעם למה לא יהיו לך לקוחין אפי' באחת מהן משום שהם חיובי כריתות. כי לולא זאת שפיר היו תופסין הקדושין בשניהם וא"כ לא קשיא קושיא דרבא כלל. אלא דרבא מקשה לסתמא דמתני' דהמקדש אחר שיחלוץ ליך יבמיך כר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין וא"כ לא תליא תפיסת קדושין בחייבי כריתות. א"כ אין לך לפרש שהכרת נתינת טעם על תפיסת קדושין. דלא תליא בכרת כלל. וע"כ הוא כפשוטו. לכן פריך שפיר. מיהו לדידן דקי"ל דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות דוקא וקדושין תופסין בחייבי לאוין שפיר יש לפרש נתינת טעם דכרת על תפיסת קדושין ושפיר י"ל כדרמב"ח. לכן ניחא לי' להרמב"ם דרשא דקרא דכן מוכח לאביי דלא ס"ל סברא דכל שאינו בזה אחר זה. ומוקי מתני' כרבנן דקדושין תופסין בחייבי לאוין. והך דאחר שיחלוץ לך יבמיך י"ל דס"ל כרב דאין קדושין תופסין ביבמה. וא"ש דברי הרמב"ם בפי' המשנה. וא"כ לדידהו אין כלל זה מוכרח ועי' בעירובין דף נו"ן דשמואל לא ס"ל דרבה. ולמ"ש ניחא וא"צ לחלק כמ"ש התוס'

ויש לעיין אם קידש שתי אחיות לאתר שלשים יום ומתה אחת מהם אם נימא דהוו קדושין של הקיימת ולא דמי למקדש לאחר שתמות אחותיך דאין בידו לקדשה עכשיו שהיא קיימת. אבל כאן בידו לקדש הקיימת ובשעת חלות הקדושין מותרת לו שכבר מתה אחותה או דמ"מ קדושין ראשונים אינם ועי' בי"ד סי' ש"ה סעיף י"ג

(ב) כולן צריכות גט כו' שמא כו'. צ"ע דכיון דעכ"פ אין כאן קדושין וא"כ נימא לאוקמא כל אחת בחזקת היתר. דשתא נתפסו הקדושין בה ולא נאסרה לו. וצ"ל דאיכא חוקה להיפוך דנוקמה בחוקת היתר לכל העולם ונתפסו קדושי אחותה. לכן הוה ספיקא דאורייתא ואסורה לו מן התורה דהא רבא דיליף קדושין שאין מסורין כו' מן התורה. כמבואר בש"ס מכי יקח איש אשה ובעלה, דקדושין שאין מסורין כו' לא הוה קדושין. משמע דאסורה הביאה מן התורה. ולא