טיב קידושין קסב

יוחנן לשיטתי' דס"ל קנין פירות כקנין הגוף שפיר חצי חייל גם קנין לשעה. וא"כ לק"מ קושית מהרש"א דנוקמה לרב דמספקא לי' שמא שיור הוא דהא רב לשיטתי' בב"ב דף ק"ל דמשני אחריך שאני משמע דס"ל כריש לקיש דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. א"כ ל"ל דס"ל כר' יוחנן דלרב אי אפשר שיחולו קדושי שני שאין יכולים לחול כי אם על זמן. וא"כ ממילא מיושב הרי"ף דהא אנן קיי"ל כריש לקיש בהני תלת כדאיתא בפ' החולץ וחד מנייהו קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. א"כ ע"כ ליתה לדר' יוחנן דלשיטתי' אזיל דס"ל קנין לשעה נמי מהני משום דס"ל ק"פ כקנין הגוף דמי ואנן קיי"ל לאו כקנין הגוף דמי א"כ ע"כ קדושי שני שחלין משום חשש חזרה הוא ולק"מ על הרי"ף. כל זה כתבנו לברורי שמעתא בסברות ישרות בצדק נאמרות מה שיש לעורר בספיקות

אמנם באמת התמי' קיימת על הראשונים שחתרו ליתן טעם למה פסק הרי"ף כרב נגד ר' יוחנן והרי מפורש בדברי הרי"ף שבת פ' חבית דדוקא כנגד רב לחוד או שמואל לחוד הלכה כר' יוחנן אבל במידי דשוו בה רב ושמואל ה"ל ר' יוחנן חד לגבייהו. וכן הביא שם הרא"ש דבריו. וא"כ ממילא כיון דבין לרב ובין לשמואל לא ס"ל קדושי שיור, א"כ בהא אין הלכה כר' יוחנן ולחנם הרעישו הקדמונים בזה. ותימא גדולה על הרא"ש ביותר שהוא בעצמו מביא דברי הרי"ף שם גבי סוחט אדם אשכול ענבים. והרשב"א בתשובה סי' תש"ז כתב בהדיא דהלכה כר' יוחנן אפי' נגד רב ושמואל במאי דתרווייהו בחדא שיטה קיימו. ובחדושי הרשב"א בשבת כתב ג"כ כדברי הרי"ף הא ודאי מילתא דתמי' היא

(יא) על הסדר הזה בתב הב"ש משמע אם אחד קידש אותה מעכשיו ולאחר כלות הזמן הראשון אינה מקודשת. אבל הר"ן כתב אף בכי האי גוונא תופסין בה קדושין לר' יוחנן. וכבר כתבתי שאין דברי הר"ן מוכרחים בזה. די"ל ר' יוחנן מודה כל שקידש בלא גמר דלענין גמר קדמו קדושין של הקדום וי"ל דלכ"ע לא חיילי בכה"ג. וכתב הב"ש דנ"מ לר' יוחנן דהוה קדושי שיור יכול לגרש מיד גם תוך שלשים שהרי חלו קדושין מיד. ולענ"ד צ"ע דהא ודאי משמע דמודה ר' יוחנן אם אמר מעכשיו ולאחר ל' יום אם לא קידשה אחר דגמרי קדושי ראשון לאחר ל' יום. וא"כ עכשיו אינם רק קדושין במקצת. ואיך יועיל הגט על הגמר שיהיה בסוף שלשים ואפי' קדשה אחר בתוך הזמן נהי דתפסי בה משום דקמא רווחא שביק כדאמרי' בגמרא כי שרגא דליבני מ"מ י"ל דאחר ל' גמרו טפי קדושי ראשון אף שקדושי שני חלין ג"כ במקצת מ"מ בגמר איכא טפי חלות קדושין. וא"כ איך יתן גט קודם הגמר. וגדולה מזו כתב הרשב"א בתשובה סי' תש"ז דגם אי תנאה הוה בבירור אין יכול לגרש תוך הזמן ודייק לי' מלישנא דשמואל דאמר גמרי קדושי ראשון משמע דמעיקרא לא הי' גמר דאכתי לא הוה גמר וימתין עד הגמר. ולפ"ז אם גירש השני אפשר שיכול הראשון לישא. דאין לומר דהוה מחזיר גרושתו. דהא החלק שקידש השני לא נתקדש לראשון והחלק המקודש לראשון לא היה יכול השני לקדש. וגם גזירה לא שייך דהראשון אין יכול לגרש תוך הזמן. ולפ"ז הרמב"ם ודאי ס"ל דלאו שיורא הוא דהא כתב שניהם נותנין גט וכאן כתב נמי צריכה גט משמע בכל זמן שנותנין גט סגי. וס"ל דספק תנאה ספק חזרה הוא. לכן נותן גט ממנ"פ אי תנאה הוא חיילי מעכשיו ואי חזרה הוא א"צ גט כלל

אלא הרשב"א שפקפק לומר דאף אי תנאה הוי אין יכול ליתן גט דאכתי ליכא גמר. ודייק מלשון דקאמר גמרי קדושי ראשון ואין גט קודם גמר קדושין. ותמי' לי דא"כ איך יוכל השני לקדש קודם ל' הא כשיהי' השני הוו קדושין למפרע. ואין מציאות לקדושין רק כשימות הראשון. והרי מפורש במקדש את האשה לאחר שימות בעלה דאינה מקודשת אפי' מת אח"כ. וע"כ צריך לחלק דבשלמא התם אף אם ימות בשעת שקדשה השני עדיין אשת איש היתה משא"כ אם ימות הראשון איגלאי מילתא למפרע דפנויה היתה וכיון שזה יכול לקדש אף דאם יהיה בחוקת חי אין מקום לקדושין לחול שהרי קדושי ראשון קדמו ע"כ. מ"מ איגלאי מלתא דפנויה קידש. כ"ש שיכול לגרש. שהרי אם יחיה בודאי תהיה מקודשת לו מיום שקידשה וכבר היא אגודה בי' בתורת קדושין ברורים. ואם ימות תוך למ"ד אינם קדושין כלל וא"צ גט. וא"כ נראה דיכול לגרש אי ספק תנאה אי ספק חזרה. וכן משמע מלשון הרמב"ם שכתב וצריכה גט מכל אחד ובבבא הקדומה כתב שניהם נותנים גט משמע אימת שירצו נותנים גט. ומה שהקשה הב"ש אם יתן גט תוך ל' אתה מצריכה כרוז לכהונה. אפשר דלא מצינו הך חששא רק כהך דיבמות דף קי"ט ע"ב. אבל כאן כיון דלפי מה שהוא לפנינו צריכה גט דלמיתה לא חיישינן ואין חשש רק שמא ימות ואז לא יהיו קדושי' קדושין והגט א"ב בכה"ג לא חיישי'. ועוד דא"כ איך פסקינן בקלא דצריכה גט כדלקמן סי' מ"ו והיינו ששמעו שנתקדשה פלונית בפני פו"פ והלכו למד"ה ניחוש שמא יבואו העדים ויאמרו שלא נתקדשה מעולם ואתה מצריכה כרוז לכהונה ואיך יתן לה גט ניחוש שיבואו העדים אע"כ כשצריכה גט לפי מה שהוא לפנינו לא חיישינן שמא יבא בירור שלא היתה צריכה גט. וכ"ש בזה שכפי ראות עינינו צריכה גט ואינה פטורה בלא גט רק כשימות

עוד דאפשר דלא חיישינן להך מילתא רק במליצה שאינה אסורה לכהן רק מדרבנן ויאמרו דחליצה שרי' לכהן. אבל אגרושה דזיל קרי בי רב הוא. אם מתירין אותה לכהונה פשיטא לן דקמו רבנן במילתא דלא הוו קדושי קמאי כלום

ודע דהרמב"ן כתב ראי' לדברי הרי"ף דלא קיי"ל כר' יוחנן דלר"י משבחת לה אשת שני מתים דהיינו שקידשוה שני אחים בשיור שזה קידשה מעכשיו ולאחר ל' ובא אחיו השני וקידשה ג"כ ומתו שניהם. והרשב"א דחה דאם לא נפלו בבת אחת לא משכחת שכבר נאסרה כשאחיו השני קיים ולא נפלה כולה ליבום וכיון שכן לעולם הוא אסורה לו ואפי' לאחר מיתת אחיו השני. ובעל המקנה תמה עליו חדא דבגמרא לא פריך רק כל גיטא דמשייר בי' לאו גיטא הוא. משמע אי מהני שיור שפיר היתה חולצת ולא אמרי' דהוה מקנת גרושת אחיו. ועוד הקשה דהא משכחת לה כגון שקידשה אח השני לאחר מיתת הראשון דכבר הותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירא הראשון ובמח"כ לא דק ולא ירד לעומקן של דברי הרשב"א שהבין שנאסרה עליו מכח הראשון. ולא נראה כלל. וביאור דברי הרשב"א לענ"ד. דהנה מבואר בירושלמי שמביא ממנו, הרשב"א היו שני אחין וקדשוה שניהם ומת אחר מהם מהו שיהא מותר בה ממנ"פ מה שקנה קנה והשאר נפלה לו מכח נישואי אחיו ר"י בן פזי אומר אסור טעמי' דכל יבמה שאין כולה לפנים צד הקנוי שבה נידון לשם ערוה וערוה פוטרת צרתה ע"כ ביאור דבריו דכשקידשה אחיו השני נמצא הי' מקצת אשת אח וכשאחיו היה חי היתה אסורה עליו משום ערוה של זה המקצת ששייר שהוא באשת אח אצלו שהרי מה שלא קנה הוא קנה אחיו. נמצא שמקצת זה שנאסר על אחיו באיסור אשת אח אינה זקוקה ליבום. לכן גם זה החלק הזקוק פטור והשתא בקידשה לאחר מיתת אחיו מ"מ אין כולה לפנים שהרי בשעה שנפלה מקצת אשת אח היא לכן אף אותו: