טיב קידושין קנט

שהזכיר בפירוש שני האופנים אופן דמעכשיו ואופן דלאחר ל' יום. אמרינן השאיר הבחירה בידו איזו אופן שיבחר. דאם כונתו שתהיה הברירה בידה ג"כ. א"כ לא אהני ליה מעכשיו כלל ולא ה"ל לומר רק לאחר שלשים יום לחוד. אלא ודאי הוא קאמר בשני האופנים תתרצה או במעכשיו או בלאחר ל' יום ושיהיו הקדושין כרצונו

ובהכי ניחא דקשה לדעת הפוסקים דגם במעכשיו בעינן תנאי כפול א"כ קשה איך מספקינן בתנאה הא לא כפלי' לתנאי' וא"כ לעולם קדושי ראשון קיימים דתנאי בטל ומעשה קיים. ולפ"ז ניחא דכאן באמת לא הזכיר לשון תנאי כלל רק שאמר שיהיו הקדושין או במעכשיו או בלאחר ל' יום והברירה בידו. ממילא נמצא דלא שייך לומר מעשה קיים כיון שהזכיר שני הפרטים מאי אולמי' דמעכשיו טפי מלאחר ל' יום אלא שמסתמא הברירה השאיר לו ולא לה שהרי היא נתרצית בשתי האופנים שאמר לה וכל זה ברור ואמת נכון ומקום הניחו לי מן השמים בדברים שלא מצאו אנשי חיל ידיהם

מעתה אפשר לומר ברש"י דפירש אם ימות היינו משום דיש לפרש עיקר הכוונה אם ימות שיבוטלו הקדושין אלא דרש"י פירש בגיטין דף כ"ה דבגט מהיום אם מתי שייך ברירה ופרש"י דלא דמי לכל תנאים שיש בידו לקיימן אבל זה אין בידו אם ימות. ועפ"ז י"ל דודאי עיקר הכוונה מודה רש"י שהוא אם ימות. אלא דבאמת אנן קיי"ל אין ברירה. א"כ אם נימא שכוונתו על מיתה שאין בידו. להכי הוכרח רש"י לפרש ששייר לו הברירה אם יחזור ג"כ. וכיון שיש בלשונו אם לא יחזור ממילא נכלל בלשונו גם שאם ימות היינו חזרה דידיה שמיד תתנה שבאופן זה תהיה חזרה מיד דודאי מסתמא כך כוונתו. וא"כ אי אפשר להתנות על מיתה אם לא שיהיה בידו לחזור. וא"ש דברי רש"י דשמואל לא ס"ל ברירה א"כ פ"כ לומר שהתנה בדבר שבידו והיינו לחזור. וא"ש

ואי קשי' הא שמואל גופי' ס"ל גט שכיב מרע. כבר נתעוררו בזה התוס'. וצריך לומר כשמפרש דבריו תהני. א"כ י"ל התנאי על מיתה לחוד והכי קאמר אם יחיה יהיה מעכשיו ואם ימות יהיה לאחר שלשים יום. י"ל לזה תירוץ אחר ע"פ מאי דאיתא בגיטין דף ע"ב דרב הונא ס"ל גיטו כמתנתו אם עמד חוזר ואמרינן דרבה ורבא לא ס"ל כרב הונא דגזירה שמא יאמרו יש גט לאח"מ ואפקעינהו לקדושין. וא"כ נראה דמדינא לא היה צריך להתנות כלל דאפי' היה נותן גט סתם היה ג"כ באופן שימות. ובזה לא שייך ברירה שסתמו כפירושו (עיין ספרי גט מקושר בהקדמה) רק דבסתם בטלו חכמים הגט משום גזירה. ולזה עשה שמואל תיקון בתנאי לבטל הגזירה אבל כוונת הגט אפי' בלא תנאי אדעתא דהכי מגרש ולא שייך בי' ברירה וסוגיא דפ' כל גט דמדמי לברירה היינו לסברת רב הונא דאם עמד חוזר בלא התנה ג"כ. וא"כ מה שהתנה הוא שיהיה בו דין תנאי דוקא ודמי שפיר לברירה. אבל שמואל תיקן שיתנה מטעם תקנה. אבל באמת מסתמא נמי אפילו נותנו בהחלט אם עמד חוזר. וא"כ בקדושין תליא שפיר בברירה. וא"ש דברי רש"י לשמואל לשיטתי' דאין ברירה מה שמתנה במיתה הוא מטעם שבידו לחזור. והשתא קשה לרב דס"ל יש ברירה א"כ שפיר מצינן לפרושי על תנאי מיתה לחוד. אלא ודאי ס"ל לרש"י דברי רב הלכתא אפי' לדידן דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה ודו"ק. עכ"פ בררנו דברי רש"י היטב אף שמסתבר כוותי'. מיהו למעשה קשה להכריע בין הרים גדולים. גם הרשב"א בחדושיו אע"פ שהחשובה תפס דברי הרמב"ן בחידושיו תירץ דברי רש"י. שוב עיינתי בתשובת רשב"א סימן תש"ז שהביא קושית הרמב"ן שא"כ ניחוש ונאמר שהוא כן בכל התנאים שאדם מתנה עם אשתו. ולזה גם בספ"י חשב שכוונתו שבכל תנאים שאדם מתנה עם אשתו נאמר שיוכל לחזור. ושיבוש הוא דהיכא דמפרש התנאי פשיטא דלא שייך להעמיד בדבריו דבר שלא התנה. ובחדושי רשב"א כתב בזה"ל שא"כ נאמר שהוא בספק כל התנאים שאדם מתנה עם אשתו והיינו כדפרישית כיון שלא פירש. ניחוש שכיון לאיזו דבר אחר כגון שתתן לו מאתים בהמשך הזמן וכדומה וכן כוונת הר"ן ג"כ. ובתשובת רשב"א יש ט"ס וצ"ל ניחוש ונאמר שהוא כיון לכל התנאים שאדם מתנה עם אשתו וכן מוכח מתוכו דעל תנאים דעלמא לא שייך ניחוש ונאמר הא רש"י פי' מילתא דפסיקא דתנאי הוא אם יחזור

ומה שהקשה הרשב"א בתשובה עוד על פרש"י היכא אמרינן בצריכא דאי מהתם דלרחוקה קאתי והכא דלקרובה קאתי אימא מודה רב דתנאה הוא ואי תנאה אם יחזור גם הכא לרחוקה קאתי וכתב שיש לדחוק בדבר. ואני תמה פה קדוש יאמר דבר זה דלא קשי' דכוי לקרובה שחפץ באשה ע"כ רוצה שיהיה תנאי ושיהיה בידו לקיים הקדושין כרצונו ואם יולד לו איזה סיבה שיחזור מדעתו יחזור דהיא אינה יכולה לחזור אי תנאה הוה כמו שהוכחנו לעיל משמואל דס"ל לאחר ל' יום פקעי קדושי שני וגמרי קדושי ראשון והיינו לקרובי שיהיה הדבר כרצונו ושיהיה הברירה בידו. ואין לך לפרש קירוב טפי ממה שנוכל להעמיד בלשונו משא"כ אם נאמר חזרה גם האשה תוכל לחזור בה והוא חפץ בה כעת. ע"כ ודאי לקרובי עדיף לי' שיהי' הברירה בידו ולא בידה. והוא ברור בלי שום דוחק וגמגום. עיין בחדושי הרשב"א

(ח) ולאחר ל' יום. כתב הב"ש אם אמר מעכשיו ולא תתקדש אלא לאחר ל' יום הוה תנאי מרדכי ב"ש בגליון אבן עזר שלי כתבתי בילדותי. ולענ"ד הראב"ד ורשב"א ותוס' חולקין ע"ז. עיין לקחן סימן קמ"ו סק"א בב"ש דוק ותשכח

(ט) שניהם נותנין גט בין תוך ל'. הוא ג"כ לשון הרמב"ם. ויש לדקדק לפי תה שהבינו שיטת הרמב"ם דס"ל כהירושלמי דאם גירש השני חלו קדושי ראשון. א"כ איך יתן הראשון גט תוך ל' שמא היא חזרה וא"כ הגט אינו כלום שהרי לא קידש עד אחר למ"ד וכשמגרש השני הוא שחלו קדושי ראשון א"כ א"א יוצאה בלא גט שהרי הגט הראשון היה קודם קדושין ואינו כלום וצ"ל דכיון שנתן גט הרי הוא כחזרה. וא"כ אם הוא חזרה א"כ הרי חזר בו שהרי נתן גט. אלא דמ"מ קשה דאם אין מחשבין קדושין שלה שקיבלה קדושין מאחר אינו חשוב חזרה ע"כ לומר שלא קיבלה קידושין רק אם לא יגרשנה או ימות ואם ימות אינו חזרה בהחלט. א"כ לגבי דידי' כ"ש דנימא שהרי כשקידש השני לא יוכל לישאנה ועל כן נתן הגט וכשמגרש השני אינו מוכח דחזר. וא"כ כשגירש השני תוך למ"ד כשבא זמן של ראשון אם הוא חזרה והוה כאלו אמר בתחלה הרא"מ לאחר ל' ונתן גט קודם ל' שאין הגט כלום ואינו מוכח כלל שחזר אם השני גירש י"ל שרוצה בקדושין ובתחילה לא גירש רק מפני שלא יוכל לכונסה וכשיגרשנה השני אי חזרה הוא חלו קידושי ראשון בזמנם. ואפשר לסייע מזה דעת מהרש"ל דהראשון אינו רשאי לישאנה אף אם יגרשנה השני וכמו שהובא בב"ש. וא"כ שפיר דהגט הוה כמו חזרה שאפי' אם גרשה בשביל שלא יוכל לישאנה הרי גם אם יגרשנה השני לא ישאנה. מ"מ צ"ע וכ"ש למ"ש בספרי גט מקושר בס"ג שלישי דכל זמן שלא שלמו ל' יום אפשר דלא נגמרה החזרה ויכולין לחזור מן החזרה א"כ י"ל דלאחר גט של השני חזרו קדושי ראשון ואין הגט כלום וצ"ע וא"כ אין לראשון לגרש רק אחר למ"ד: