טיב קידושין קנו

אם לא אחזור וע"כ עתה צריך (לותר) שהשאיר לו כח יותר שאפי' לא יחזור לא יחולו קדושין קודם שלשים יום כלל שכל ששינה מתנאי לחזרה ע"כ לומר שביקש להשאיר לו כח יותר ולגרוע כח הקדושין יותר נמצא שאם באת לומר שתחילת אמירתו מעכשיו היתה כונתו אם לא יפות ושוב חזר להשאיר לו יותר כח שאפי' יחי' יבטל הקדושין דא"כ אכתי הי' לו לסיים בלשון תנאי מעכשיו אם לא יחזור וע"כ אתה צריך לומר שגם בזה לא שוה לו שיהיו הקדושין למפרע אם לא יחזור כי רנה לגרוע כח הקדושין אפי' שלא יחזור בהם ולוה להורות נתן רש"י בלשונו הצח שע"כ אם חזרה הוא הוא אפי' מזה התנאי שיתלו הקדושין בחזרה ושיהיו קדושין מעכשיו אם לא יחזור וא"כ לשמואל שפיר פרש"י כוון דלשון תנאי הוא בהחלט לא השאיר לו שום כח רק אם יפות וכמ"ש הרמב"ן אבל לרב שחוזר מן התנאי ע"כ לומר דאנן דייקינן מדלא סיים לשון תנאי שאפילו אם היה התחלת דיבורו מעכשיו אם לא יחזור גם מזה חור מדלא סיים זה בלשון תנאי וכ"ש שאם מיתה כונתו אם יפות פשיטא שחור מזה כיון דלא סיים בלשון תנאי אלא דאפילו מן התנאי החזרה מוכח שחזר לרב ולהכי אסברא לה רש"י לרב שאפילו אם יוכלל בתנאו שלא יחזור בו ע"כ שחזר גם מזה אי חזרה הוה וכיון שבא רב לגרוע כח התנאי א"כ אפילו אי תנאה הוה יש לנו לומר שעכ"פ הי' התנאי על שיור כח החזרה וממילא משפע כיון דאינו לשון תנאי כפשוטו שהשאיר לו כח אפילו על חזרה או דרש"י נקט בדרך רבותא דלרב אפי' מתנאי כזה חזר דאנן לא ידעינן מה שהי' רוצה להוציא מפיו אחר מעכשיו ודברי רש"י מזוקקים

ונשוב לדברי הרי"ף דאי נימא שבתחילה ביקש להוציא מפיו אם לא יחזור ושוב חזר לגמרי וביקש שלא יחולו רק לאחר ל' יום א"כ עכ"פ מלשון חזרה שעלה בדעתו לא הי' כוונתו לגרוע אלא דאמרינן דביקש שיחולו לאחר ל' יום ומ"מ ביקש שיהי' בידו לחזור ולא יתן קדושין לשבועין כמו שהי' מבקש לסיים אם לא אחזור דאז אם הי' חוזר היתה צריכה להחזיר כסף קדושין לא מפליגינן החזרה מן התנאי שתהי' לגמרי בענין אחר וא"כ קשי' אמאי אמר אביי מאמצעי א"צ גט הא משכחת לה שגם מאמצעי תצטרך גט והיינו כשלא היו הקדושין ברשותה לאחר שלשים מראשון ומאחרון ואם נאמר שהוא חזרה אם אינם בעין כיון שאמרינן שהחזרה היתה מעין התנאי שאם יחזור יוחזר לו כסף קדושין א"כ ה"ל מלוה ואינה מקודשת לראשון כלל וא"כ יש לחוש שתא קדושין ראשון נתאכלו או נאבדו או שלא היו ברשותה בסוף למ"ד דבכה"ג שלא זכתה בהם בהחלט צריך שיהי' ברשותה וא"כ יש להצריך גט גם מאמצעי דשמא חזרה לחוד הוו בכולהו אלא דשל ראשון ואחרון נתאכלו קודם ששלמו ל' יום ושל אמצעי היו קיימים

אלא דלכאורה הא ליתה דאי הוה חזרה לחוד נמי אין צריכה גט מן האמצעי שהרי פשטה ידה וקיבלה קדושין מן השלישי

איברא דהך מילתא נראה דתלי' בסברת הירושלמי דהירושלמי ס"ל דאין קדושין הראשונים בטלים ואם מת חלו א"כ ע"כ דלא הוו חזרה ושפיר יש לחוש לקדושי האמצעי דשמא שלו הי' בעינן ושל ראשון ואחרון לא היו בעינן אבל אי לא אמרינן כסברת הירושלמי ודאי א"צ גט מאמצעי

והנה הר"ן כתב דהרי"ף סובר כהירושלמי ולהכי הביא לישנא קמא דס"ד דלשמואל אפילו בלאחר ל' יום קדושי הראשון קיימים אפי' בלא מעכשיו וס"ל כיון דהש"ס מביא הך לישנא ע"כ מביאו להכי דנדע שאין קדושי הראשון בטלים רק אם קדמו קדושי שני לחול ולפ"ז י"ל שפיר דאביי דס"ל דא"צ גט מן האמצעי ע"כ לא ס"ל כהירושלמי להכי פסיקא לי' שא"ב גט מן האמצעי כלל דאפילו נימא דאין קדושין ראשונים ואחרונים קיימים בסוף הזמן אי חזרה הרי חזרה מן האמצעי אבל הרי"ף חייש לסברת סתמא דש"ס וירושלמי שאין קדושין הקדומים בטלים בהחלט יש להצריך גט אף מאמצעי דלפעמים קדושין של האמצעי ברשותה והראשונים ואחרונים נתאכלו דה"ל לגבי דידהו מלוה

ואין להקשות מאי פריך לאביי פשיטא הא ודאי טובי קפ"ל לאפוקי מסברת הירושלמי דלא קשי' דא"כ למה העמיד דבריו אמימרא דרב לימא כפשיטות שאפילו מת השני בטלי קדושי ראשון וע"כ לומר דאיכא רבותא מצד עצמו ודברי הרי"ף נכונים ואפי' מתרמי שנודע שהיו קיימין או שהיה השטר ברשותה מ"מ יש להצריכה גט משום לא פלוג (גם מלתא דלא שכיחא הוא שיהי' עדים שהי' אלו ברשותה ואין דרך הרי"ף להביאה) ועפ"ז מיושבי' ג"כ דברי הרמב"ם שהצריכה גט מכולם דלשיטתי' אזיל שפסק כהירושלמי ויש לחוש שראשונים לא היו ברשותה ואפשר דאי הוה אביי ס"ל כהירושלמי הי' מצריכה ג"כ גט משום לא פלוג שאין דרך להעמיד עדים על זה ולהכי מסתם לה סתומי והכל נכון

(ג) לאחר לי יום בחמ"ח ס"ס מ"ג מבואר דאחר הפסח הוא עד כ"א יום אחר הפסח וכן לענין נדרים בתר שבתא עד יום ד' כדאיתא לקמן סימן קמ"ד סעיף ו"ו לאחר שנה לאחר שבוע דיש ומן אח"כ וצ"ל דמ"מ מתחיל הזמן תיכף אח"כ כשהתנה לאחר ומן וכן אם התנה לאחר הפסח ניהי דעד רוב ימים שבין פסח לעצרת מקרי אחר פסח מ"מ כיון דגם בכלות הפסח נמי נקרא אחר הפסח חלו הקדושין שפיר. אלא דצ"ע בקדושי שטר ולא הי' השטר ברשותה תיכף אחר הפסח ואחר כך בא לידה בזמן שנקרא אחר הפסח אי נימא שעדיין הזמן בעולם וחלו מזמן. שהגיע השטר לרשותה או דכיון דלא חלו מיד אחר פסח שוב לא חיילי אף שאחר הפסח כולל כמה ימים ולפ"ז גם אחר שלשים אפשר שיכלל ג"כ איזה ימים ונ"מ לקדושי שטר וצ"ע

(ד) דאם קדשה בשטר כלומר שקידשה בפירוש בתורת שטר חמ"ח ולא ידעתי כונתו מאי נמי שאומר בפירוש ואי ס"ל שאם אמר בפירוש שמקדשה בתורת שטר אפי' יש בנייר ש"פ אינה מקודשת הרי לעיל סימן ל"ב סק"ב כתב שהתנה עמה שאינה מקדשה בממון רק בשטר כשר והכי ה"ל למימר כאן ולא למסתם סתומי

ולכאורה נראה דמאי דס"ל להרשב"א והר"ן דביש בשטר ש"פ קדושי כסף הן אפשר דאין ראיה דבשלמא בקדשה בשטר פסול אמרינן שפיר כיון שרצונה להתקדש אין לה קפידא במה תתקדש אם בתורת כסף או בתורת שטר אבל כאן אם כוונתו לכסף אפי' נקרע או נאבד מקודשת ואם כוונתו לשטר צריך שיהיה בעין וכיון דאיכא נ"מ י"ל דדוקא בשטר רצונה להתקדש כדי שאם יאבד לא תהא מקודשת. אלא די"ל כיון דקיי"ל דחוזרת א"כ אין לה נ"מ שאם לא תרצה להתקדש תוכל לחזור בה. אלא דאכתי נ"מ לפמ"ש בסק"א מיהו בלא"ה כבר שדיתי נרגא בהך דינא לעיל סימן כ"ח וסימן ל"ב. וא"כ לא הוי רק ספק קדושין אפי' יש בנייר ש"פ ואם אין השטר שוה פרוטה אי חיישינן שמקדשה בכסף יש לחוש גם בהא שמא ש"פ במקום אחר: