טיב קידושין קנג

נדרים יוכל לנדור מבלי מוחה וא"צ ליתן לה גט ולא הועילה רק לענין שתוכל לפשוע בו וא"כ אין לה קפידא: רק שחושבת מתוך שתפשע בו ולא יהיה קנס עליה שבאה מחמת טענה תאחר שגילתה בדעתה שאינה חפיצה בנדרן וא"כ אין בזה קפידא ושפיר היה לה להתקדש שהרי נתקיים התנאי כיון שהתיר רק דיכולה לומר פן ינדור אח"כ ויהי' לה טענה לפשוע בו א"כ פריך שפיר דעיקר קפידא שלה שמתוך הפשיעה תבא לידי גט ואז יש לה קפידא שלא תיתסר בקרוביו וזה דוקא באדם חשוב

ועיין ב"ש בשם הש"ג דאפי' באשה שאינה חשובה הוה ספק. ותמה הב"ש מה ספק. ולענ"ד פשוט דמספקא לן מה נקרא אדם חשוב כדלעיל ס"ס כ"ז הה"ד כאן מספקא לי' מה נקרא חשובה לכן הוה ספיקא

(ז) הא ספק מקודשת. כתב בחמ"ח למאי דפסקינן ספק מקודשת א"כ אסור בקרובותיה א"כ ה"ל להיות ודאי מקודשת דבין כך ובין כך אסור בקרובותיה וצ"ל לאו כ"ע דינא גמירי ולא פלוג בין יודע לאין יודע. ולא נהירא דא"כ איך אמר בגמרא באשה חשובה מקודשת שמא אינו יודע כלל מאיסור הקרובות ואטו בשקידש ואינו יודע דין קדושין ישתנה הדין הא ליתא אלא דאנן דנין על מה שמקפיד לפי האמת אם יהי' כן. ונראה דהספק הוא בכונת תנאו אם נתכוין לבטל הקדושין אם ימצאו עליה נדרים כדי שלא יאסר בקרובותיה או דלאו קפידא היא וא"כ שפיר הוה ספק בתחלת הכונה אם נתכוין לבטל הקדושין בתחילת הקדושין אפי' תתיר הנדרים כדי שלא יאסר בקרובותיה או שאינו מקפיד על כך ושפיר הוה ספק קדושין. וגדולה מזו בכל ספק קדושין אע"ג דאיכא לאוקמא המעות קדושין בחזקת המקדש מ"מ נקרא ספק קדושין אף שלא קנתה המעות מ"מ כיון דמחמת ספיקא הוא מקרי ספק ואינה פטורה בלא גט וכאן נמי שמא יש בכלל תנאו אפי' תתיר הנדרים לא יועיל לכן ספיקא הוה ככל ספק קדושין

(ח) ויותר עליהם בנשים ריח רע. כן הוא לשון הרמב"ם. ולכאורה תמוה הא היינו מזוהם לפרש"י כמ"ש הב"ש סק"י א"כ בכהנים נמי פסול ואיך אמר יותר עליהם. ובחדושי כתובות כתבתי ליישב לפי מה שנראה מדברי הרמב"ם ספ"ז מביאת מקדש דמפרש מזוהם כס"ד דמעיקרא דהיינו זיעה וריח הפה אלא שחולק בין אם עבר ונתן פלפול לתוך פיו או שסך כל גופו בושם (ובגמרא בקיוהא דחמרא וס"ל לאו דוקא דבכל דבר המעביר הריח סגי או דכן גירסתו בגמרא) עבודתו כשירה ואם לא עשה כן חילל עבודתו ולפי דבריו נראה דאינו מפרש כפרש"י דמזוהם מילתא אחריתא דלישנא דרב אשי זיעה אמזוהם קרמית משמע דקושי' מעיקרא ליתה ולא הדר בי' ממאי דס"ד מעיקרא דמזוהם היינו זיעה וריח הפה אלא דמ"מ קאמר רב אשי דשייך למיתני יתר מכן כיון דבכהן איכא תקנתא ובאשה ליכא תקנתא ומזוהם דפסול בכהן היינו כשהוא בזיהומו אבל יש לו תקנה להעביר הזיהום אבל באשה ליכא תקנתא ואפי' שפה גופה בושם לא מהני כיון דבכל שעה הוה מום וכפרש"י ושפיר שייך למיתני הוסיפו עליהם זיעה ושומא וריח הפה דלגבי אשה ליכא תקנה. כנ"ל ברור לדעת הרמב"ם

ומה שתמה הב"ש על הטור שלא כתב ריח רע לא ירדתי לסוף דעתו. דהטור מפרש כפרש"י דריח רע היינו מזוהם ובכהנים נמי פסול וכבה כתב הטור דמומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים רק ריח הפה אינו פוסל בכהנים דאפשר דנקט פלפלא בפומי' בשעת עבודה. וכיון דברית הפה הוה מום באשה כ"ש בריח רע שבגופה דאפי' בכהנים נמי פסול

(ט) והיא שעומדת כו'. ברמב"ם פ"ז כתב אפי' עומדת תחת כיפה שבראשה משמע דפשיטא לי' דבאינה עומדת תחת כיפה שבראשה הוה מים ואינה מקודשת ותמה עליו ה"ה דבגמרא אמרינן ראה ונתפייס וכתב ה"ה דלענין כתובה פריך. ויש. לתמוה דאם אית לה כתובה כ"ש דהוה מקודשת דאפי' אי מספקינן אי אחיל צריכה גט וכתובה אין לה וא"כ כ"ש היכא דיש לה כתובה דע"כ צ"ל ודאי ראה וניפייס א"כ ממילא דמקודשת. ונראה דהרמב"ם ס"ל כדברי המרדכי דבארוסה אפי' מומין שבגלוי יכול לטעון דאפשר להיות שלא הכיר בה וא"כ בגמרא דפריך ראה וניפייס היינו לענין כתובה דמשמע לי' דהך דכל המומין ואהא תניא הוסיפו עליהם שומא ומתני' איירי בכנסה כדנקט בסיפא ומשמע דאפי' כנסה אם נמצא בה שומא תצא שלא בכתובה וכן הוא בתוספתא הך, דהוסיפו עליהם בתר הך דכנסה סתם וא"כ פריך שפיר כיון דמשמע לענין כתובה נמי מהני הך מומין ופריך שפיר דנימא דראה וניפייס וא"כ פריך שפיר ראה וניפייס לענין כתובה משא"כ הרמב"ם דמיירי לענין קדושין ס"ל כמ"ש המרדכי דלענין קדושין לא אמרינן ראה וניפייס

וא"כ מיושב קושית הכ"מ היכא קאמר הכא והכא פסלי' הא אדרבא בפנים אמרינן ראה ונפייס ולפ"ז ניחא דבס"ד אין צורך להקשות דראה ונפייס דא"כ לא קשי' רק על כתובה וא"כ אין צורך להקשות ראה ונפייס רק דגם על קדושין ליכא לאוקמה ולמסקנא דמקשי ראה ונפייס לא קשיא רק על כתובה לחוד והיינו סיפא. כ"ו כתבתי בחדושי כתובות בילדותי לכן יש להחמיר בקדושין וכ"כ הב"ש

(י) הרי ראה ונפייס. עיין ב"ש שכתב לענין אם נמצאו המומין באירוסין אי אמרינן כאן נמצא וכאן היה שלא תצטרך גט. ובשם הב"ח כתב דלבטל הקדושין לא אמרינן כאן נמצא ודייק הב"ש דא"כ איך כתב הטור דמחזירין הקדושין הא יש לחוש שיאמרו קדושין תופסין באחותה ואין זו מוכרח די"ל דהטור ס"ל כמ"ש לקמן סימן נ' בש"ע דבקדושי ספק נמי צריכה להחזיר הקדושין

גם מ"ש הב"ש דאם היא אומרת שנולדו בה המומין אח"כ לא שייך שווי' נפשה חד"א דודאי משקרת כיון דאיכא למימר כאן נמצא וכאן היה דברי תימה הם דאפי' נגד עדים פסק בי"ד סס"א דאמרינן ש וי' נפשה חד"א לכ"ש בזה וכן אי אפשר שיולדו בה המומין ופשיטא דלגבי נפשה הוה חד"א וכן באמרה טמאה אני לך אף שאינה נאמנת לגבי הבעל לגבי דידה שווי' נפשה חד"א וכן לעיל סימן ו' סי"ג באמרה נאנסתי אף שמותרת לבעלה מ"מ אסורה לכהן אחר מיתת בעלה ופשיט דודאי היא שוי' נפשה חד"א ואסורה בלא גט אלא דנ"מ אם הוא אסור בקרובותיה כיון שהיא אומרת ברי שמקודשת גמורה היא מאחר שנולדו בה המוחין אחר קדושין ואין להאריך דספיקא הוה

(יא) ואם יש מרחץ בעיר כו'. הכי איתא במתני' דף ע"ה ע"ב אלא דצ"ע דמתני' לא איירי בהתנה. וי"ל דכיון דהתנה אפי' יש מרחץ מ"מ הרי התנה. והתוס' הקשו ממתני' לרב דמוקי בקידש על תנאי מה חילוק בין מומין שבסתר למומין שבגלוי לכן כתבו שע"כ כונת תנאו היה על מומין שלא ראה או מומין שאי אפשר לברר ע"י מרחץ וצ"ע דכולה סוגיא התם מחשיב לחזקה דאין אדם מתפיס במומין וא"כ נמי על מומין שבסתר לימא דליתה לחזקה דהא חזינן דמתרצה על מומין שבגלוי ותו ליכא בי' חזקה דאינו מתפייס במומין. ובאמת לפי דעת הר"י שהביא במרדכי דבקדושין אפי' מומין שבגלוי יכול לטעון א"כ