טיב קידושין קנב

נדרים שיש בהם עינוי נפש מבטלין הקדושין א"כ צ"ל להירושלמי דחרובין לא מקרי עינוי נפש כ"כ דקשים לגוף כחרבות ולא ס"ל דמין רע מקרי עינוי נפש א"כ י"ל הה"ד נדרים שאין בהם עינוי נפש כלל כיון דהתנה כל נדר משמע שאין עלי' שום נדר וצ"ע

(ד) לכן אסורה להנשא בלא גט. והקשה בחמ"ח דבסימן קמ"ג פסק דבתנאי שבשב ואל תעשה והוא בידה לא חיישינן שתעבור עליו ותירץ הב"ש דודאי לא תקלקל עצמה אבל הכא חיישינן שתתיר הנדר מחמת שאינה רוצה להיות באיסור דבר זה וממילא יבא הקלקול. וקשה מ"מ נתירה להנשא בלא גט ונזהירה שלא תעבור התנאי שאם תעבור יחולו הקדושין למפרע וממילא צריכה לחוש לעצמה לכן יותר נראה דבלא"ה כתב הר"ן באמת דהגמרא חולקת על הירושלמי לכן י"ל דמ"מ כאן יש לחוש טפי דיוכל לבא קלקול מזה אם לא נצטרך גט א"כ הבעל ישא אחותה כיון דהקדושין בטלין ואם היא תתיר אח"כ יהי' בני אחותה ממזרים דכיון שאינה מקלקלת עצמה דתוכל אח"כ לקבל גט או שלא להנשא כלל וא"כ כאן יש לחוש טפי. אלא דקשה לפי מה שכתב המחבר בסמוך דאם נודע לבעל מתבטלין הקדושין אם כן אינה צריכה גט. ובב"ש תירץ דצריכה גט אם לא נודעו לבעל. ואין דבריו ברורים דגט למה לי דתוכל להודיע לבעל ולא תצטרך גט דגט לא סגי בלא בעלו ובאמת כתב הר"ן דהירושלמי חולק וס"ל אפילו נודעו לבעל והתירה הנדרים מ"מ מקודשת

אלא דקשה הא דברי התו' מוכרחים במשנה דנקט אינה מקודשת משמע דאפי' גט לא בעי' דהא בגמרא מדייק בסיפא כנסה סתם תצא שלא בכתובה כתובה היא דלא בעי הא גיטא בעי א"כ משמע דאינה מקודשת אפי' גיטא לא בעי' וא"כ קשה על הירושלמי איך יפרש המשנה

ונראה דהירושלמי ס"ל דבמתניתין נקט אינה מקודשת לנ"מ כל זמן שיש עליה הנדרים ונ"מ אם מתה ונדריה עלי' תותר באמה ובבתה אבל התרה מהני אפי' לאחר שנודעו וא"כ אין דברי התוס' מוכרחים. ויש להביא ראי' גם מתלמודא דידן די"ל דמהני התרה גם אחר שנודעו מהא דאמרינן בדף ע"ה והכא באשה חשובה עסקינן דאמר לא ניחא לי דאתסר בקרובה והוא דיעה דסב"ל ולכאורה תמוה דהא כיון שנתרצה לקדשה והיא התירה הנדרים מאי איכפת לי' שיאסור בקרובותיה שהרי נתרצה לקדשה שתהיה לו לאשה והוא אשה חשובה. ולפ"ז י"ל דודאי אי מהני התרה אין לחלק בין קודם שנודעו לאחר שנודעו וא"כ אי נימא שיועיל התרה ע"כ יתן לה גט אם לא תתיר הנדרים כיון שאסורה להנשא בלא גט והיא אינה רוצה להתיר הנדרים א"כ אסורה לעלמא בלא גט וא"כ כיון שנותן גט אסור בקרובותיה ובהא אינו חפץ כיון שיש עליה נדרים וא"כ הוה תרתי לריעותא שלא יחזיק האשה החשובה מחמת הנדרים ויאסור בקרובותי' מכח הגט שיתן פן תתיר הנדרים ואפי' לא תתיר לא יוכל לישא קרובותיה שמא תתיר לאחר ומן ולעולם הקרובות בספק לכן לא ניחא לי' כלל שישארו הקדושין תלוין ודעתו שלא תועיל התרה לקיום הקדושין דאז לעולם יאסור בקרובותיה וא"כ מוכח דאין לחלק בין קודם שנודעו לאחר שנודעו דאי מקרי קיום תנאי קודם שנודעו לבעל הה"ד לאחר שנודעו וסוגית הש"ס שפיר וא"כ מוכח גם בש"ס דילן דמהני התרה גס לאחר שנודעו וא"כ דברי המחבר צ"ע כי קשה לחלוק על הירושלמי וכ"ש דסוגיין מסייעא ועיין בסמוך ס"ק ה' וס"ק ו'

(ה) אבל אם יודע כו'. הב"ש כתב דהירושלמי לא פליג ע"ז כמ"ש בסמוך וכבר כתבתי דליתה לפירושו וגם קשה תיפוק לי' שמא ימחול התנאי ובדבר שאין בידה לכ"ע חיישינן שמא לא ותקיים התנאי. ומ"ש דמסתמא מקפיד לא נהירא ועוד דלעיל בע"ת שירצה אבא אפי' מיחה אסור לינשא שמא יתרצה אח"כ וכמ"ש הר"ן מן התוספתא. ועוד קשה לפי דברי הב"ש כיון דהרא"ש כתב הטעם דמקפיד על העונש לכן בעי טעמא דחכם עוקר הנדר מעיקרו וכיון דקפיד שלא תהיה בעונש א"כ איך נימא דאם נישאת לאחר והתירה הנדרים שלא יקפיד הבעל דקם לה בדרבה מיניה באיסור אשת איש וגם פשיטא שיש קפידא ואיך נימא שחפץ שתהי' מקודשת אחר שנאסרה לו מכח נשואי השני. לכן נראה יותר דהרא"ש לא כ"כ רק לנ"מ אם התנה שלא יהי' עליה נדר דמשמע מכאן ולהבא כדלקמן בע"מ שלא יהי' בה מומין בסוף סימן זה דזה משמע להבא וא"כ מועיל רפואה במומין וכ"ש בנדרים א"כ בכה"ג נ"מ בדברי הירושלמי אבל לדינא לא ס"ל כהירושלמי דש"ס דילן פליגא עלי' ומתני' דאינה מקודשת י"ל דהירושלמי מוקי לה כר' אליעזר שאינו מועיל התרה לכן ס"ל דהש"ס דילן פליג אירושלמי כיון דלא מפרש מתני' דאינה מקודשת דאתי כר"א דוקא משמע דא"ש לכ"ע לכן ס"ל דאם נודע לבעל נתבטלו הקדושין לכן נקט במתניתין אינה מקודשת בהחלט ואי מהני התרה הרי הקדושין תלוין ואיך פסיקא לי' דאינה מקודשת הרי לאחר זמן כשתתיר נדרה יחולו הקדושין אלא ע"כ דלא מהני

(ו) שאם היא אשה חשובה. בגמרא אמרי' הטעם דלא ניחא לי' ליתסר בקריבי'. וכבר כתבתי לעיל שתמוה שהרי נתקיים התנאי והוא חפץ בה. ונראה ליישב לשיטת הפוסקים כהתוס' דבלא"ה יש להבין מה מועיל בתנאו שאין עליה נדרים דמ"מ אם אינו חפץ באשה נדרנית הרי תוכל להתיר הנדרים ושוב תדור מחדש דאז לא יופקעו הקדושין שהיו בלא נדרים וא"כ אינו מועיל בתנאו כלום וי"ל אי יש כתובה לארוסה אם מתנה בתחלה אין לה כתובה ואם אינו מתנה יש לה כתובה לפי מה שמחלק הר"ן דאין יכול לומר אי אפשי בנדרנית רק אם נדרה תחתיו משא"כ אם נדרה קודם וא"כ מרויח שאם נדרה קודם אין לה כתובה ואם תדור תחתיו יגרשנה ג"כ בלא כתובה ואפי' למ"ד אין כתובה לארוסה מ"מ תנאו מהני אם יכנסנה סתם ג"כ תצא בלא כתובה ואם נדרה תחתיו ג"כ תצא בלא כתובה וא"כ י"ל שפיר הטעם באשה חשובה חושש שמא תדור תחתיו כיון דכבר הרגילה לנדור ולא התירתן קודם קדושין מסתמא לא התירתן רק לקיים הקדושין וא"כ יש לחוש שמא תשוב לנדור עוד כשתהי' תחתיו ואי משום שיכול לגרשה בלא כתובה מ"מ י"ל לא ניחא לי' ליתסר בקריבה וא"ש

מיהו קשת לפ"ז מאי פריך בגמרא אימא סיפא הוא שהלך אצל חכם והתירן מקודשת לימא לא ניחא לי דאיתסר בקריבי'. וקשה הא עכשיו כבר התיר הנדרים ואי משום ששוב ינדור אח"כ א"כ בזה לא הועילה כלום בתנאה שהרי אפי' ינדור אחר שישאנה לא תוכל להכריחו ליתן לה גט וצ"ל דמ"מ ע"כ התנתה מעיקרא אף שאינה יכולה למחות אם רוצה לנדור אח"כ מ"מ יהיה בידה לפשוע בו שהרי כבר גילתה דעתה שאינה חפיצה בנדרן והיינו דאהני לה תנאה ולא נכריחה לדור עמו לפסוק עליה דין פושעת בבעלה

וארווח לן בזה תמיהת רש"ל דלגבי דידה ל"ל למימר לא ניחא לי ליתסר בקריבי' הא אפי' באדם שאינו חשוב לאש ניחא לה ליתסר לכ"ע שאין יכולין להכריחו ליתן גט שאין חילוק בין חשוב לאינו חשוב לגבי דידה. ולפ"ז ניחא דודאי בהא שנאסרת בלא גט לא אהני לה תנאה כלום שאף אם אין עליו