טיב קידושין קנא

וניחא לי' לעשות דבר פלוני טפי משיקבל המתנה ואיך יוציא מחזקת תרא במה שאינו מברר שקיים התנאי ולא דמי לגט אשה שהוא רוצה להוציא ממנה ולהכריחה על ביטול הגט והיא טענה שקיימה התנאי והוא מכחישה בזו נאמנת כיון שבאמת בידה לקיים וטענה שקיימה והתנאי בשב ואל תעשה מקרי הוא מוציא מתנה אבל במתנה שרוצה המקבל להוציא המתנה מחזקתה והנותן טוען שעבר על התנאי וניחא לי' טפי העברת התנאי מבמתנה י"ל שפיר שהנותן תקרי מוחזק ועל המקבל לברר שקיים תנאו. ועוד דשמא באמת בתחלה בא בעלילה וברמיה לקבל מתנה מחבירו ולהתנות עמו שלא יעשה והוא יעשה ויעבור בקום ועשה ויחזיק במתנה שלא כדין אם יהי' נאמן שלא עבר גם בקדושין יש לחוש לכך אם התנה עמה שלא ילך למקום פלוני כיון דחזינן דעכ"פ רוצה דוקא שלא ילך שמא ילך ג"כ ויטעון שלא הלך דמסתמא הוא תילתא דניחא לי' לילך רק בשביל הקדושין תבטל דעתו ואפשר יש לו איזה הפסד כשלא ילך ואשה אפשר שמרווחת בזה א"כ איך אפשר לידון בזה חזקה דשמא באמת מטעה אותה שתתקדש ושיטעון בשקר שלא הלך אע"ג דניחא ליה לילך ובלא ראיה לא יהיה נאמן לאסרה אם היא מכחשת ועיין בסמוך

(סו) כל אחד נאמן אם אין כנגדו מכחישו כו'. משמע בהא כ"ע מודו. וצ"ע דבקדושין שאמ"ל לעיל סי' ל"ז סט"ו ט"ז אם אמר סתם בתך מקודשת לי אין יכול לפרש אח"כ לאיזו נתכוין וכולן בריכות גט ואמאי לא יהי' נאמן לאיזו שנתכוין בפרט במשודכת מ"ש הכא דנאמן על קיום התנאי ואם שניהם אומרים שעבר התנאי אם הוא בקום ועשה ואומרים שלא נעשה ודאי נאמנים ולמה לא נאמין שלא נתכוין לקדושין שאמ"ל מה שהדעת נוטה שלא נתכוין לאסור כל בנותיו עמ"ש בסימן ל"ז בישוב דברי השאלתות דהא הכא מאמינין לו שלא נתקיים התנאי לבטל הקדושין וכ"ש בשניהם מודים שלא נתקיים כמ"ש הב"ש בס"ק ס"ט. וגם מדברי הרא"ש גבי ע"מ שאדבר עליך לשלטון כתב אם אין עדים הוה ספק קדושין ומדמה לע"מ שיש לי מנה דחיישינן שמא יש לו אפי' אומר שאין לו וא"כ י"ל אפי' בתנאי שבקום ועשה הוה ספק שמא נתקיים לכן פסק לעיל בסעיף י"ב אם אין עדים מקודשת מספק ומשמע מלשון הרא"ש שכתבתי אפי' הוא אומר שלא קיים התנאי ודלא כהב"ש ס"ק ס"ט וצ"ע

סימן

לט

(א) המקדש כו' ע"מ שאין עלי' נדרים. לכאורה ל"ל לאתנויי הא אם רוצה יכול לגרשה. ודוחק לומר בשביל שלא יאסר בקרובות דהא בגמרא משמע דדוקא באשה חשובה שייך סברא דלא ליתסר בקרובות כדלקמן סעיף כ' וצ"ל דהתנה כדי שלא יצטרך ליתן כתובה ואף דאם נדרה תחתיו יכיל לומר אי אפשי באשה נדרנית כבר חילק הר"ן בנדרים שתחתיו מקפיד טפי וא"כ י"ל בקדשה סתם הי' צריך ליתן כתובה לכן התנה שלא יצטרך ליתן כתובה מיהו אם אין כתובה לארוסה ולא כתב לה א"כ לא הי' התנאי צריך לו כלל ואפשר דבלא כתב לה י"ל שהתנה אף אם יכנסנה סתם לא יהי' לה כתובה, ובזה יש ליישב פרש"י שפירש בדף ע"ג לא תימא משום אחולי וכתובה אית לה והתוס' תמהו עליו דבמתני' כנסה סתם תצא שלא בכתובה. ולפ"ז י"ל דודאי בלא כתב לה כתובה א"כ לא היה בריך לתנאי כלל שהרי בידו לגרשה לכן ע"כ התנה אף אם יכנסנה בתנאי קאי לענין כתובה. מיהו בכתב לה כתובה י"ל שפיר בכנסה אחיל לגמרי אף לענין כתובה ותנאו לא היה צריך רק אם יגרשנה באירוסין א"כ י"ל מתני' בלא כתב לה דע"כ אתני משום כתובה כשיכנסנה וא"ש. מיהו לקמן סעיף ה' פסק בקידשה סתם מקודשת מספק א"כ נראה אפי בלא התנה נמי אין לה כתובה מספק אפילו כתב לה. וא"כ קשה למאי נ"מ התנה ואדרבה גירע בתנאו לפי דעת הרשב"א שאין יכול למחול התנאי כשהתנה א"כ בלא תנאי בידו לגרש או להחזיק הקדושין ובהתנה גם היא תוכל לחזור מן הקדושין. ואפשר לומר דאהני תנאו דבלא התנה אם רוצה להתיר הנדרים לא הוטעה אף שנודעו לו הוו קדושין גמורין כיון שלא התנה בפירוש אבל בהתנה י"ל מיד שנודע לו שיש עלי' נדרים בטלו הקדושין כמ"ש התוס' וא"כ י"ל דנ"מ לענין כתובה שאם יודעו לו הנדרים אין לה כתובה אפי' היא רוצה להתיר הנדרים. מיהו אכתי במומין לא א"ש דלא אהני לי' התנאי לגמרי כיון שיכול לגרשה אפי' בסתם וכתובה אין לה מספק ועיין בסמוך

(ב) אחד מג' נדרים. אע"ג בנדרה תחתיו יכול להפר כל שקצת עינוי נפש התם הוא שאינו בדין שתהא נודרת תחתיו שלא מדעתו אבל בנדרה קודם שבאה לרשותו אינו מדקדק אלא בדברים שהיא מתענה בהם הרבה ומתגנה עליו הר"ן וב"ש. ואין דבריו מדוקדקים דלא קשי' לי' להר"ן על מה שיוכל להפר דגזירת הכתוב הוא אלא דהר"ן הקשה מדאמרינן למ"ד היא נתנה אצבע בין שיני' תצא בלא כתובה א"כ ע"כ הוא מקפיד נמי בשאר נדרים וע"ז תירץ דבנדרים שתחתיו קפיד טפי. ולפ"ז משמע דבשאר נדרים אפי' כתובה אית לה כיון דלא קפיד עלייהו וכן בנדרים אלו ולא התנה הוה ספק א"כ לענין כתובה נמי ה"ל ספק די"ל בנדרה מקודם אינו מקפיד אפי' על אלו הנ"ל אבל בתוס' דף ע"ב ד"ה ע"מ כתבו בפשיטות דכתובה ודאי אין לה דיכול לומר אי אפשי באשה נדרנית א"כ אפי' בסתם אין לה כתובה אפי' בשאר נדרי עינוי נפש. ובאמת בעיקר קושית אחרים שהקשו הא יכול לומר אי אפשי באשה נדרנית י"ל כמ"ש בסמוך דודאי התנאי שהתנה לא צריך לי' דיכול לגרש כרצונו אפי' בלא תנאי ואדרבה עדיף ליה בלא תנאי שיוכל לקיים או לגרש אלא דמ"מ כיון דהתנה התנה א"כ י"ל ודאי לא קפיד רק על אלו הנ"ל שלא יהי' קדושין כלל אבל שאר נדרים דלא הוה קפידא כ"כ א"כ י"ל דלא איכפת לי' שיחולו הקדושין מאחר שיכול לומר אי אפשי באשה נדרנית לענין הכתובה א"כ הברירה בידו לגרש או לקיים לכן אינו מקפיד רק על הנ"ל שבע"כ הם בכלל תנאו אבל שאר נדרים כיון דעכ"פ אין לה כתובה לא איכפת לי' כלל שיכול לגרש ג"כ בלא כתובה וא"צ לידחק כדברי הר"ן. גם באס"ז לכתובות הביא דעת הריטב"א והריב"ש דהני ג' לאו דוקא הה"ד כל נדרים שיש בהם עינוי נפש והוא דעת אחרים שכתב הר"ן וא"כ נראה דבכל נדרים שיש בהם עינוי נפש אינה מקודשת בודאי ודנין בה להחמיר וגם כתובה לא תוציא ממנו אפי' בשאר גורי עינוי נפש מאחר שכן דעת התוס' והריטב"א והריב"ש ועיין בסמוך

(ג) אפילו שנמצא שנדרה שלא שאכל חרובין. עיין בר"ן דנדרה שלא תאכל חרובין נמי מקרי עינוי נפש. וכן משמע ביו"ד סימן רל"ה ס"ג דאפי' מין שהוא רע ולא טעמתו מעולם נקרא עינוי נפש וא"כ משמע דשאר נדרים שאין בהם עינוי נפש אפי' אמר כל נדר אינם בכלל כיון שאין בהם עינוי נפש מדלא פרט הירושלמי רק נדרים שיש בהם עינוי נפש. ולדעת הפוסקים שהבאתי בסמוך דבסתמא נמי