טיב קידושין קמח

נתיחדה וקשה במאי מיקדשא וצ"ל לפום הך ס"ד ס"ל לרב חופה קונה כדס' רב הונא תלמודי' דרב וא"כ שפיר י"ל דאי אחיל לתנאי' שפיר יש לה כתובה דאפי' למ"ד ארוסה אין לה כתובה הא כתב מהרש"א דחופה קונה וגומר וא"כ לפמ"ש התוס' בדף ו' דרב הונא כר' טרפון ס"ל דאי מיפרך ק"ו לא אמרינן דיו וא"כ י"ל מתני' כרבנן דס"ל דיו אפי' במופרך ק"ו וא"כ אין ללמוד חופה רק אחר כסף ולא קשי' ממתני' ולזה קאמר דלאו טעמא דרב משום הכי וא"נ לדינא ס"ל לרש"י דלא מהני תחילה וכרשב"א

מיהו כבר כתבתי בספרי לכתובות דמפרש"י ביבמות פ' ב"ש דף ק"ז משמע דאי מחיל חיילי קדושי קמאי וכיון שכ' כן בפשיטות משמע דלא ס"ל כהרשב"א

גם הקשיתי שם על הרשב"א שסובר שאין יכול למחול התנאי שיחולו קדושי קמאי א"כ קשה איך מפרש הרשב"א הא דאסרינן בפ' ב"ש אין תנאי בחופה ואכתי במאי תתקדש ודוחק לומר דשם ס"ל חופה קונה. ואפשר דמפרש שאין תנאי בחופה היינו בתנאים שהם לטובתה. ומדברי הרשב"א גופי' לא משמע כן. גם הריטב"א כתב בפשיטות שאין יכול למחול שיחולו הקדושין למפרע ולבסוף פירש כדברי התוס' דאי אמרינן אחולי אחלי' בכנס לחוד צריכה גט ותימא דבמאי מיקדשא ובקדושין כתב הריטב"א בשם הגאונים דחופה אינה קונה וצ"ע

ובאמת עיקר ראית הרשב"א מהא דתנן המקדש את האשה ע"ת שאני כהן וכו' וכולן אע"פ שאמרה בלבי היה להתקדש והקשה רשב"א לו יהיה דמחלה התנאי ודחק הר"ן בזה. ולענ"ד אפשר דבלא"ה צ"ל במה מיקדשא אם יש עלי' נדרים וצ"ל כמ"ש התוס' בכתובות דף ע"ב שמתחילה דעתו כך וא"כ י"ל ודאי במתנה תנאי בשביל עצמו ודאי י"ל דכוונתו לטובת עצמו ומסיק אדעתי' דאם יהיו עלי' נדרים תצטרך לפייס אותו ולרצותו ואם יתרצה מקודשת ומה שלא פירשה שיש עלי' נדרים היינו כדי שלא ימנע מלקדשה משא"כ בהתנה פ"מ שאני כהן שלא ביקשה התנאי מידו אלא דאין אנו יכולין להחליט הקדושין דמסתמא לא הוו קדושין רק באופן ששמעה א"כ בשעת קדושין ודאי לא אסקה אדעתה שמכזב בה ובאמת אינו כהן דא"כ למה מקדשה ועביד מילי דכדי ואין לותר שמקדשה כדי שיפייסנה אח"כ שתמחול התנאי דא"כ היה לו לקדשה סתם דשתא מיד היתה מרוצה אע"פ שלא יהא כהן דהא אין זה מום לבטל הקדושין לכן סמכה דעתה שבודאי הוא כהן מדלא קאמרה איני מקפדת על זה. וכיון דל"ל דבתחילה כך היה דעתה שיתקיימו הקדושין אם תתרצה תו לא מהני מחילה דלא אסקה אדעתה להתרצות כשלא יהי' כהן לכן בכל הני פ"מ שיש לי ואין לו כיון שהיא לא ביקשה התנאי סמכה דעתה שבודאי לא יהי' באופן אחר שהרי ידע בנפשו לכן לא מהני מחילה דלא מסקה דעתה שאין לו מדלא קידשה סתם שאפשר שהיתה מתרצית ג"כ והוא מתנה התנאי ודאי לא עלה בלבה שיהיה באופן אחר. ולדעת הר"ן קשה בע"מ שיש לי בית כור וכו' נימא דתוכל למחול כיון שהוא לטובתה וצ"ע ולמ"ש ניחא דתלי' כשהוא מתנה תנאי שלא ביקשה ממנה לא מסקא דעתה שמשקר בה. עמ"ש לעיל סעיף כ"ד ועיין בסמוך

(נ) בינה לבינה ודעת הראב"ד שצריך עדים לביטולו וצ"ע דממה נפשך הא קשה קושית התוס' דף ע"ג מה תועיל אם ימחול אם לא יחזור ויקדשנה וצ"ל דבשעת כך היה דעתו שאם יכנוס לבסוף יהיה מוחל התנאי וא"כ מה חילוק יש בין שיש עדים על זה שמחל או בינו לבין עצמו כיון שמתחילה כך היה א"כ ודאי דעתו כל שימחול אפי' בלא עדים יהיו קדושין ואפשר דהראב"ד מדמי לקדושין בלא עדים וא"כ אי התנה ע"מ שאתן לך מאתים זוז ונתן לה בינו לבין עצמו הכי נמי דלא הוו קדושין מעיקרא משעת נתינה עד שיתן לה בפני עדים. ובאמת לא דתי כלל למקדש בלא עדים שהרי הקדושין היו בעדים ואף דקיום התנאי אינו בעדים ת"מ אם קיימה התנאי קדושין ראשונים חלו אף שאינו מבורר קיום התנאי דהא בע"מ שיש לי מנה חיישינן שמא יש לו אף שאינו מבורר בעדים שיש לו וכ"ש כאן דאטו נימא אם התנה ע"מ כך וכך ושאם אמחול לך יהיו קדושין מעכשיו אפי' אמחול בלא עדים אטו נימא דלא יהיו קדושין כשמוחל בלא עדים דהא נתקיים התנאי וא"כ אם נימא דיכול למחול ע"כ דעתו מעיקרא כן א"כ אפי' בלא עדים סוף סוף נמחל התנאי וצ"ע

(נד) בעל נפש הב"י הקשה הא אסורה להנשא כמו בע"מ שירצה אבא שמא יתרצה אח"כ ותירץ הב"ש דכאן כיון שבידו לקיים ואין רוצה לקיים בטלו הקדושין. וצ"ע מנ"ל סברא זו ועוד דמבואר לעיל אפי' אמר האב שאינו רוצה מ"מ מהני אמירתו הן אח"כ כדלעיל סעיף יו"ד. לכן נראה לענ"ד דאין לחוש שיקיים אח"כ התנאי למשדי זוזי בכדי שהרי לא תהא מותרת לו כיון שכבר נשאת לאחר א"כ מסתמא אין לחוש אבל האב שעיקר תלה באב אם יהי' לרצון לו יאמר האמת שמרוצה וממילא תתקלקל אף שאין כוונתו לקלקלה מ"מ יוכל להיות שיאמר לפי תומו שרובה בקדושין אלו לכן חיישינן טפי אבל כאן כיון שהתנאי תלוי במעשה כל זמן שאינו נותן אין התנאי מקוים ולמה יתן לה כיון שאינה מותרת לו לכן לא חיישינן רק שמא מ"ח יעשה כן לקלקלה ול"צ לחוש לוה רק בעל נפש. גם אפשר דהר"ם הנרבני ס"ל נתינה בע"כ לא שמה נתינה א"כ י"ל שלא תרצה לקבל רק חששא בעלמא שמא תתרצה גם היא להפקיע עצמה ממנו לכן קאמר דוקא בעל נפש. מיהו שיטת הט"ו אינו כן ועיין לקמן סימן קמ"ג סעיף ד' בנתינה בע"כ

אמנם לענ"ד אפשר לחלק דבתנאי שהוא לטובתה ע"מ שיתן לה מאתים זוז א"כ אמרינן שלא, נתרצית להתקדש רק לטובתה שיתן לה המאתים זוז א"כ י"ל דודאי לא הי' דעעתה שיתנם לה כשתנשא לאחר דהרי תקלקל עצמה בכך באיסור אשת איש וגם כונת תנאו שיתן לה מאתים זוז כדי שתנשא לו וכבר נאסרה עליו ע"י נשואי השני לכן אמרינן דכוונת התנאי שאם יעשה לה טובה זו חפיצה להתקדש לו וכשכבר נשאת. הרי זו רעה העין הטובה ולא ניחא לה בכך משא"כ בע"מ שירצה אבא שאין התנאי לטובתה בסתמא תלה ברצון האב וכל שמתרצה הוה קדושין אע"פ שבתחלה לא רצה

(נה) אין יכולין לכופו כל יב"ח. תחי' לי מה ענין יב"ח דהא זמן שנותנין לארוסה הוא כדי לפרנס עצמה בתכשיטין כדלקמן סימן נ"ו והיינו מיום שתבעה הבעל לנשואין וכאן שאין יודעת אם יתקיימו הקדושין איך תכין עצמה לנשואין שמא לא יקיים התנאי נמצאו הקדושין בעלין ואין לומר דמ"מ הי' לה להכין עצמה דא"כ למה בעינן יב"ח מיום תביעת הארוס דוקא וע"כ דדוקא כשסמכה דעתה לנשואין היא שמכינת עצמה וכאן איך תסמוך שמא לא יקיים התנאי ולקמן בסימן נ"ב בפוסק מעות לחתנו יכולה לומר או כנוס או פטור ולא נשמע ומן יב"ח וכאן נמי למה לא תוכל לומר או קיים התנאי או פטור ולמה תתעגן בחנם. ובחדושי ריטב"א בדף ס' שאין כפי' בב"ד על קיום תנאי אלא תביעה בעלמא שיקיים תנאו ויכנוס או יפטור ולא תשב ער שתלבין ראשה דבהא ודאי היו כופין לאחר שלשים יום אם אין זמן לתנאו ותימא על