טיב קידושין קמז

שלא הכירה בו אבל הכירה בו שהוא של דבש מקודשת ולכאורה כפי לישנא דמתני' לא מוכח מכאן רק בלא אמר בלשון תנאי וכמבואר במשנה בכוס זה של יין וכו' אבל אם אמר ע"מ י"ל אע"פ שהכירה בו מ"מ לא נתקיים התנאי ובאמת לא רצה לקדשה רק אם הוא כמו שאומר

אלא דאם ניתן מקום צדיוקו של הרשב"א א"כ גם בסיפא ע"ת שאני עשיר וע"מ שאני כהן דקתני נמי ונמצא א"כ משמע דאם ידעה שאינו כהן שפיר מתקדשת דמסתמא סברא וקיבלה מיהו קשה לי ע"ו דהא בגמרא דף נ' בעי למיפשט דדברים שבלב ל"ה דברים מהא דתנן וכולן אע"פ שאמרה בלבי הי' להתקדש אינה מקודשת ואמאי הא אמרה בלבי הי' ומשני שאני התם כיון דאתני לאו כל כמיני' דעקרה לתנאי הא קמן דאע"פ דדברים שבלב הוה דברים מ"מ והיא נתרצית מ"ח לאו כל כמינה דעקרא לתנאי' ופירש"י הואיל ושמעה ולא מיחתה לומר אעפ"כ אני חפצה בך לאו כל כמינה למיעקר תנאי בדברים שבלב וכאן נמי ה"ל לגלוי' דעתה שמ"מ רוצה להתקדש וצ"ל דדוקא שם שעדיין לא נודע לה שאינו כן ה"ל לגלוי' דעתה אבל כשידעה מעיקרא שמשקר ומ"מ קיבלה הקדושין ודאי סברא וקיבלה מיהו אכתי קשה איך נחליט שאינה מקודשת הא ע"מ שיש לי ק' זוז חיישינן שמא יש לו וא"כ כאן ניחוש שמא ידעה שאינו כהן דכל כי האי גוונא מילתא דעבידא לגלוי' הוא וניחוש לספק קדושין וכן בכולהו ע"מ שביתי קרוב וכו' ניחוש שמא ידעה

ובאמת עיקר ראית הרשב"א יש לדחות די"ל אם ידעה שאינו כן פשיטא לן טפי דאינה מקודשת ת דלא קיבלה רק להשטאה בעלמא מדלא פירשה יודע אני שאינו כן וכדפירש"י כנ"ל רק בנמצא הוה ס"ד דאילו הרגישה היתה מפרש' שרוצ' להתקד' בכל ענין בפרט אם הטעה לשבח וקמל"ן אפי' בלא ידעה די"ל אילו הרגישה היתה תגלה דעתה בפירוש ומה שלא גילתה דעתה הוא תשו' שלא עלה בדעת' שיהתל בה וקמ"ל דמ"מ כיון שלא נתקיים הדיבור אינה מקודשת לכן צ"פ ועיין בסמוך

(מ"ו) אמרה כן בפירוש כ"כ הטור בשם הרמ"ה והב"י הקשה ע"ז דמ"מ הוא אמר ע"מ כן ולענ"ד דברי הרמ"ה למדום מן הש"ס הנ"ל דהא ס"ד דאי דברים שבלב הוה דברים מהני מה שאמרה בלבי להתקדש אע"פ שהוא התנה עמה והש"ס לא משני רק הואיל ואתני ופירש"י שהי' לה לגלות וא"כ כשאמרה בפירוש משמע דמקודשת דהוא עצמו יודע האמת ואעפ"כ קידשה לכן עיקר' דמילתא תלי' בדידה ונראה דרש"י הוכרח לפרש כן ולא פירש כפשוטו כיון דאתני לאו כל כמיני' שהרי מ"מ לא נתקיים התנאי היינו משום דלישנא דמתני דנקט הי' בלבי ולא נקט רבותא טפי אפילו אמרה בפירוש אע"פ שאינך כהן א"ו באמר' בפירוש ודאי מהני כיון דנמצא היפך תנאו אמרינן שהתנאי הי' רק כפי מה שהבין שרוצית היא בכך מיהו צ"ע אי כפלי' לתנאי בפירוש אפשר דלא תהני אמירתה דממתני' לא נלמד בכפלי' לתנאי' לפי דעת הגאונים דבע"מ א"צ כפל

(ת"ז) שאני יודע לקרות כו' צ"ע בכל הני איך אפשר לברר שאינו יודע דהא לעיל סי"ט חיישינן שאומר אין לי כדי לקלקלה וא"כ לעולם מידי ספיקא לא נפיק

(מ"ח) שמא הרהר תשובה כתב הב"ש דאם אומר שהרהר תשובה נאמן שאומר קיימתי התנאי ואין יכולה להכחישו וצ"ע ונראה דלא נפיק בי' מחזקת רשעו ע"י אמירתו בלא עדים דכל רשע אומר שהוא צדיק ולא מהמנינן לי' שחזר בתשובה לכן לעולם מידי ספיקא לא נפיק עיין בספרי גט מקו': וכבר אמרו בזמן שאדם עובר עבירה אומר הלואי שלא, יראני אדם וא"כ אין לסמוך על דבריו (מ"ט) אין חזרתם כלום בחידושי גיטין ר"פ השולח על הא דפריך אם משהגיע גט לידה אין יכול לבטלו פריך פשיטא ומשני דרהיט בתרה לבטולי והקשתי אמאי לא משני דקמל"ן דביטלו תכ"ד וקמ"ל דלא תהני חזרה תכ"ד והא ודאי צריכי לאשמועינן טובי ואפשר דקושטא דמילתא משני דרהיט לבטולי למאי דקיי"ל כאביי דגילוי דעתא בגיטא לאו מילתא הוא וא"כ מיושב קושית התו' שהקשו לרבא דס"ל גילוי דעתא מילתא איך משני לקושית הש"ס ולפ"ז ניחא די"ל דלרבא קמ"ל אפילו תוך כדי דיבור אין יכול לבטלו

אלא דצ"ע לפי דברי הר"ן בנדרים דף פ"ז שכתב הטעם שמתוך חותר ענינים אלו אינו עושה אותן אלא בהסכמה גמורה א"כ קשה בהך דהתם דרהיט בתרי' לבטולי א"כ ודאי י"ל דמסתמא דעתו לבטולי ולא הספיק לבא עד שבא לידה ותכ"ד ביטלו בהא לא שייכא סברת הר"ן א"כ היו לו להועיל תכ"ד ובאמת לא מצינו חילוק בזה ועיין בב"י ס"ס קל"ד שכתב בשם תשובת הר"ן דגם בהך דאשקלי' למתני' דאם לאחר כדי דיבור אין יכול לבטלו אף תכ"ד אין יכול לבטלו הרי אף שנותן הגט באונס שהרי ע"פ כפי' עושה א"כ ל"ש סברת הר"ן וצ"ע ונ"מ לענין קדושין ג"כ במלוה וקידש לקמן ר"ס מ"ב אי חזר תכ"ד לפי סברת הר"ן ראוי שתועיל חזרה בכה"ג ובאמת לא מצינו חילוק בזה וצ"ע ורעיוני על משכבי סלוקו לומר טעם אחר דבודאי י"ל הא דמהני תכ"ד בעלמא משום דעדיין לא נעשה הדבר ברשותו פד שישהה קצת ברשותו כפי קבלת חז"ל והיינו תכ"ד אבל בגט ע"כ בשעת נתינה ממש הוא כורת דהא באתר טלי גיטך מע"ג קרקע לא מהני הגט אלמא שצריך שיעשה הכריתות בגופו חמש וא"כ אי אפשר לומר שלא חל הקנין שקונה עצמה בגט אלא אחר שהי' מועטת כמו תוך כדי דיבור, א"כ כבר פסק נח הנותן והוה כטלי גיטך מע"ג קרקע ולא דמי לאומר ה"ז גיטך לאחר ל' יום דמ"מ בא הכריתות מכחו אלא שיכול לחזור כל ל' יום אבל אי נימא שלא נגמר הכריתות כי אם לאחר כדי דיבור א"כ פסק כח הנותן וכיון דבגט ע"כ כורת מיד יליף בהיקשא בשטר קדושין שתופס הקנין מיד ומתילא איתקוש הויות להדדי דבהא לא שייך לחלק בין הוי' להוי' וגם עדים תכ"ד יכולין לחזור י"ל ג"כ שלא נתקיי' האמיר' כי אם עומדין בדבריהם עכ"פ רגע תכ"ד של חבירו וניחא הכל על נכון אולי מקום הניחו לי בדבר שלא מצאו בו הראשונים טעם

אלא דצריך ישוב בקנין סודר אי אפ"ל שאינו קונה רק בכלות תוך כדי דיבור דא"כ הדר סודר למרי' שהרי מחזיר הסודר וא"כ נמצא שלא קנאו כלל ואפשר בק"ס צריך להחזיר הסודר שלא יחזירנו עד אחר כ"ד דאין הדבר נקנה לרשותו קודם תוך כדי דיבור וצ"ע

(נ) וביטל התנאי דעת הרשב"א שאין יכול לבטל רק תנאי ממון שיכול לומר הריני כאלו התקבלתי אבל לא שאר תנאים ועיקר מטרן של דין זה הוא מהא דאמר בכתובות דף ע"ג לא תימא טעמא דרב משום אחולי אחלי' לתנאי' אלא משום א"א עושה כו' ומפרשין המפרשים שאם תחל התנאי אפילו לא נתיחד הוו קדושין והרשב"א מפרש דגם לטעמא דאחולי הוא משום דנתיחד לשם קדושין ולענין כתובה בתנאי' קאי ולכאורה גם לפירש"י יש לפרש כן שפירש ג"כ לענין כתובה והתוס' הקשו א"כ תקשי מתני' דתצא שלא בכתובה ואפשר לומר לפירש"י דודאי ס"ל כהרשב"א דמחילה לא מהני על קיום תנאי אלא דאי נימא טעמא דרב משום אחלי' לתנאי' ומשמע לי' דאפילו לא