טיב קידושין קמד

דעתה שיהי' לו דא"כ אם אין לו מיד יתבטלו הקדושין והא פשיטא דליתי' א"כ פ"כ דלא. קפדה אימת שיתן לה ואם יהי' לו עכשיו דוקא. וא"כ אין טעם לחלק בכך כלל. ועוד קשה דא"כ באמר ע"מ שיש לי ואינו מברר שיש לו נימא מסתמא לא נתקדשה רק ע"ד שיברר שיש לו דאל"כ ג"כ תתעגן שהרי אינו נאמן לומר שאין לו להוציאה מכלל ספק וא"כ נימא מסתמא נתקדשה ע"ד שיברר מיד ועוד מנ"ל להרא"ש להשיג על רמ"ה דאין גבול לדבר דילמא הרמ"ה ס"ל דיש גבול לדבר י"ב חודש כמו בע"מ שאתן לך

והנלע"ד דהרא"ש רוח אחרת אתו בפי' הסוגיא והוא נראה ברור בפי' הסוגיא דהא מבואר כש"ס דף ס' ע"ב דפריך אמתני' באמר הא"מ ע"מ שיש לי מאתים זוז הרי זו מקודשת ויש לו ופריך וניחוש שמא יש לו ועוד תניא חיישינן שמא יש לו ומשני הא בקדושי ודאי הא בקדושי ספק ובע"מ שאראך אם הראה לה על השולחן אינה מקודשת פריך פשיטא. וקשה אמאי לא פריך כאן וניחוש שמא יראה לה ואין לומר דסמך על מה שכבר הקשה דהא בע"מ שיש לי בית כור עפר הדר פריך וניחוש שמא יש לו ואהא דאם הראה בבקעה אינה מקודשת פריך פשיטא ולא פריך נמי ניחוש מ"מ שמא יש לו ולדברי המפרשים צריך לדחוק דפשיטא שהם קדושי ספק ואינה מקודשת דמתניתין הוא לומר שאינן קדושי ודאי אבל קדושי ספק הם וכל זה דחוק גם לא מצינו לכאורה לשון אינה מקודשת באופן שישארו קדושי ספק ואע"ג דבהך ע"מ שירצה אבא לפי דעת הר"ן דאפי' אמר איני רוצה יוכל לחזור ולהתרצות וא"כ פ"כ לומר למאי דס"ד עד שיאמר אין ע"כ אם לאו אינה מקודשת היינו מ"מ קדושי ספק י"ל חדא למסקנא לא מתפרש כן ובס"ד ע"כ ס"ל אינה מקודשת כלל דהא פ"כ בסיפא דמת הבן מלמדין, ע"כ שוב לא יוכל להתרצות וכמ"ש הר"ן ואף בהתקדשי לי בתמרה אם לאו אינה מקודשת לשמואל דס"ל חיישינן שמא ש"פ במדי צריך לפרש אינה מקודשת ודאי אבל ספיקא הוא שם אין הספק מצד שאינה ש"פ רק שמא ש"פ במדי ולא איירי התנא בזה אבל לומר אינה מקודשת במה שיש ספק בעצם לא מצינו לכאורה רק לדעת הרשב"א שתפרש למסקנא ע"מ שירצה שיאמר אין וס"ל כהתוספתא דאף שאמר לאו יוכל לחזור ולומר הן אבל פשטא דמילתא ודאי אינה מקודשת הוא אפילו בספק, ולזה ס"ל להרא"ש דודאי היכא דתנן אינה מקודשת היינו אפי' בספק ודוקא בפ"ח שיש לי מקודשת בספק שמא יש לו אבל בע"מ שאראך משמע שיראה לה משלו בשפת קדושין דאראך משמע שיצא ספק מלבה ויראה לה משלו לכן לא נזכרו קידושי ספק רק באומר ע"מ שיש לי שמא יש לו ואי אפשר לברר אם יש לו לכן הוה קדושי ספק וכן בע"מ שיש לי בית כור עפר במקום פלוני דתנן ואם לאו אינה מקודשת היינו כיון שייחד המקום אפשר לברר שאין לו באותו מקום הידוע כל אחת בחזקתו לכן שייך למיתני אינה מקודשת ובהך דע"מ שיש לי לא תני ואם לאו אינה מקודשת והיינו מטעמא דפרישית דאי אפשר לבא לידי בירור להוציא מידי ספק אבל היכא דתנן אינה מקודשת משמע אסי' ספק אינו וא"כ שפיר הוכיח הרא"ש דא"כ אין גבול לדבר ואיך תנן אינה מקודשת אע"כ צריך שיראה לה בשעת קדושין ואם לאו אינה מקודשת אבל לאו משום עיגון קאמר כן נ"ל ברור בדעת הרא"ש וכ"כ הרא"ש בבית כור עפר במקום פלוני דודאי אינה מקודשת אם אין לו וכן משמע מלשון הרמב"ם בפ"ז דבדין ב' וג' בע"מ שיש לי כתב אם אין לו מקודשת מספק ובע"מ שאראך כתב אינה מקודשת ואתאי לא כ' גם בזה מקודש' מספק שמא יראנה אע"כ ס"ל צריך להראות בשעת קידושין

אלא דבהך ע"מ שיש לי בית כור עפר במקום פלוני כתב ג"כ אם אין לו מקודשת מספק שמא יש לו שם והוא מכוין לקלקלה וא"כ לא א"ש לדבריו הדיוק שכתבתי מלשון המשנה דגם בע"מ שיש לי בית כור עפר במקום פלוני נזכר במשנה ואם לאו אינה מקודשת והרא"ש באמת ס"ל בא"ל מסתמא אין לו כיון שייחד המקום. ונראה דשם אפשר לברר שאין לו והיינו שכל אחד מוחזק בשלו וממילא נשאר לו במקום פלוני ולא כתב הרמב"ם מקודשת מספק רק כשאי אפשר לברר אבל עכ"פ יש מציאות בירור אבל בהא דע"מ שיראה לה שלא הגביל ומן א"כ לעולם לא תצא מידי ספק והיא נתכונה שלא תיכנס לבית הספק כלל שלא נתכוונה רק לראות משלו בשעת קדושין. והרי יש להרא"ש תנא דמסייע ועמוד גדול שכמעט ראוי לומר אילו ראה רמ"ה דברי הרמב"ם לא הי' חולק עליו וא"כ לולי שאיני כדאי להכריע היה נ"ל עיקר כדברי הרא"ש ורמב"ם שהם שני עמודי הוראה

אלא דצ"ע איזו גבול ניתן שיראה לה דאטו ברגע הקדושין יראה לה דהא בע"מ שאראך בית כור עפר תנן אם הראה לה בבקעה אינה מקודשת משמע שאין הבית כור בפניהם ואפשר דבעודן עסוקים בענין או כל זמן שתתבע האשה שיראה לה ולפ"ז י"ל דהרא"ש מודה בהא לרמ"ה דאם נזדמן לו המנה בעוד עסוקין בענין או קודם תביעת האשה דמקודשת משא"כ בהתנה ע"מ שיש לי אם ניתן לו במתנה אפי' קודם תביעת האשה לא מהני דהא בשעת קידושין לא הוה לי'. ועד"ז יש לפרש לשון הטור שסתם כדעת הרא"ש רק הביא החלוקה שמודה לרמ"ה והיינו כשנזדמן לו מתנה קודם תביעת האשה או קודם שנסתלקה תן הענין אבל לא חיישינן דילמא אחזי לה בתר הכי למיהוי ספק קדושין דלא מהני. ועפ"ז מדוייק היטב לשון הטור למעיין בו: שוב ראיתי בדרישה הביא בשם רש"ל קרוב לפי' שכתבתי ובדרישה הקשה עליו דהיה לו להטור לבאר שצריך להראות בעת תביעה ואני אומר אדרבא מדכתב הטור אם יש לו מאחרים אינה מקודשת משמע אפי' ספיקא ליכא ואי מהני שיראה לה בתר הכי היה לו לכתוב מקודשת מספק: ונראה שכמעט הדברים מוכרחים לפי שיטת הרא"ש דבאומר ע"מ שיש לי בית כור עפר במקום פלוני אם אין לו אפי' ספק קדושין אין כאן דמסתמא היה נודע א"כ כי תנן במתני' ע"מ שיש לי בית כור במקום פלוני אם אין לו אינה מקודשת היינו אפי בספק אינה מקודשת א"כ כסיפא דנקט ע"מ שאראך בית כור עפר אם הראה בבקעה אינה מקודשת משמע אפי' בספק אינה מקודשת ואי אין גבול לדבר א"כ מידי ספיקא לא נפיק שמא יהי' לו אח"כ ואיך נימא דבחד שנה התנא אינה מקודשת ופירושו שאפילו ספק אינו ובאידך בבא יהי' כפירוש אינה מקודשת אבל ספק איכא

ולפ"ז צ"ע מ"ש הטור גבי ע"מ שאראך בית כור, עפר אם אינו ידוע שיש לו הוה ספק והוא תמוה, דכיון שאינו מראה לה אינה מקודשת כלל ומלשון זה משמע דגם בע"מ שאראך יש לו ומן להראות לעולם: וא"כ איך כתב לעיל גבי מעות ע"מ שאראך מנה אינה מקודשת עד שיראנה מנה משלו דלדבריו לעולם ספיקא הוא שמא יראה לה אחר זמן לכן קשה להלום דברי הטור אבל בדעת הרא"ש נ"ל ברור כמ"ש ולישנא דמתני' מסייע לי'. גם דברי הטור בלא"ה צריכים הגה"ה כמ"ש הב"י וא"כ אפשר שיש, איזו חסרון הניכר בדברי הטור ויש לכוין דבריו כדעת הרא"ש וכמ"ש ועיין בסמוך: