טיב קידושין קמג

מיגו אם אומר של פלוני הם דיכול ליתנם לו ואפשר כאן לא שייך מיגו דהא אף אם יתנם לו עכשיו מ"מ אמרינן שכבר נתקיים התנאי ומקודשת בודאי אפילו אומר שאינם שלו רק של פלוני לא מהימן לבטל הקדושין והוה ודאי מקודשת כיון שאין צו מיגו מיהו אם אומר יש לי מנה ואראה אתכם המנה רק שהוא של פלוני י"ל דשפיר הוה מיגו דאי בעי לא היה מראה והוה קדושי ספק ואף שאומר שאין לו ועיין לקמן ר"ס קנ"ב באומר גרשתי הוה ספק וכתב הב"ש דלא אמרינן דנאמן משום מיגו דבידו לגרשה די"ל כיון שאין לו קול מסתמא לא גירשה וא"כ קשה כאן יהיה נאמן לומר שאין לו במינו דבידו לגרשה ואפשר דלאו מיגו הוא שאינו רוצה לאסור הקרובות ועיין במרדכי ר"פ האומר ואין להאריך בזה דמידי ספיקא לא נפיק. מיהו בריטב"א ראיתי הלשון מיהו מסתמא הנמצא בידו בחזקת שהוא שלו עד שיתברר שאינו שלו אא"כ בגברא דלא אמיד ע"כ משמע בלא אמיד אין זו חזקה

(לו) באותו מקום. כתב הב"ש דבכל מקום יש קפידא די"ל דרצונה לילך דוקא לאותו מקום לכן אפילו יש לו המעות במקום קרוב לא נתקיים התנאי כמ"ש הר"ן והמגיד עכ"ל. וצ"ע דהר"ן והמגיד לא כתבו כן רק אם התנה ע"מ שיש לי בית כור במקום פלוני דיש לה שייכות לילך לשדה כדרך העולם אבל אם יש לו מעות במקום פלוני מה לה לילך לגבות המעות דלאו בע"ד הוא כלל ואם יגבם המקדש אם אין המקום רחוק יותר אפשר שאין קפידא והרי הרשב"א אפי' בבית כור ס"ל דלאו קפידא הוא בכה"ג וי"ל דבמעות לא שייך קפידא כלל לכן צ"ע. גם ברא"ש הובא מחלוקת בזה רק התוספתא כדברי הרמב"ם ולא חש המחבר להאריך כיון דלעולם ספיקא הוא שמא יש לו

(לו) והיא משועבדת לב"ח כו'. נראה טעמו של רמ"ה כיון דמכאן ולהבא גובה אכתי הוא שלו אלא דמ"מ צ"ע דהא בגמרא אפילו יש לו בפיסקא נמי מקרי אין לו ועיסקא פלגא מלוה א"כ פלגא ברשותו ואפ"ה לא מהני. מיהו רמ"ה י"ל דמפרש דיש לו המאתים בעיסקא וא"כ פלגא אינו אלא מנה ואינו קיום תנאי אבל הרמ"א שהביא דברי הר"ן שאפי' לחלקו מן הריוח מנה א"כ הוא שלו לגמרי רק שעדיין לא חלקו ורווחא לקרנא משתעבד אם יהיה הפסד מ"מ מי גרע ממנה שיש לו בהלואה שההפסד ברור כשיתבע מעותיו ינקש נושה לכל אשר לו ואף דבעיסקא אין יכול להוציא החצי לצרכו מ"מ פשיטא שבהלואה ג"כ אין לו להוציא המעות לצרכו אם אין לו לשלם ממקום אחר מ"מ ודאי מסתברא דיש לה קפידא ספי אם יש לו מנה בהלואה שעכ"פ מחויב להחזיר וישאר ביתו ריקן ועוד דאם נימא דמ"מ נתקיים הלשון שיש לי א"כ אם התנה שיראה לה תנה והרויח אח"כ כתב רמ"א דמקודשת ונימא אפילו ניתן לו מנה ע"מ להחזיר מיד מקודשת וא"כ לעולם יוכל למצוא מי שיתן לו מנה להראותו ע"מ להחזירו מיד ומסתמא לא נתכונה, רק להרווחה דאל"כ אפי' מראה לה משל אחרים הרי מ"מ נתקיים תנאו אע"כ דאמרינן להרווחה נתכונה א"כ מסתברא דלא מהני אם יש לו מנה בהלואה ואין להקשות מה מהני כשרואין אצלו מנה שמא הוא חייב לאחרים י"ל דמחזקינן לי' בסתמא שהוא שלו אבל אם באמת חייב לאחרים י"ל דלא מקרי שלו שתתקדש בודאי וצ"ע לענ"ד

מיהו דברי הר"ן צל"ע ג"כ דאם כבר יש לו חלק ריוח מנה בעיסקא למה לא תתקדש בודאי שהרי עכשיו יש לו כבר מנה משלו לבד ואי משום רווחא לקרנא משתעבד ס"ס השתא יש לו מנה ואי משום שמא יהיה הפסד בעיסקא א"כ במנה שלו נמי ניחוש שיפסיד ומ"מ מקודשת דסוף סוף השתא יש לו ומה לנו לחוש למה שיהיה אח"כ בתר השתא אזלינן א"כ בעיסקא שכבר הרויח הרי עכ"פ עכשיו יש לו חלק מנה וסתמא מתעסק ע"ד להרויח ואין לה קפידא בעיסקא כיון שעכ"פ שלו הוא וכן משמע פשט לשון הש"ס דקאמר לא צריכא דנקט דמי בעיסקא ולא קאמר לא צריכא דאית לי' המאתים בעיסקא ועוד דאי משום. שאין יכול לחלק א"כ נימא אם יש לו עיסקא אצל אחר ויש לו בעיסקא כמו שהתנה נמי לא תתקדש דהא הנותן בודאי אין יכול לחלק קודם זמן וא"כ למה נקט בש"ס דנקיט דמי בעיסקא ה"ל למימר דיהיב דמי לעיסקא אף שהוא מעות שלו לגמרי אינה מקודשת אלא משמע אם יש לו בעיסקא לנותן מקרי שלו אף שאין יכול לחלק קודם הזמן ואטו נימא אם יש לו מנה בתוך שותפות עם אחר לא יהיה נקרא יש לו מנה אף שעדיין לא הגיע זמן החלוקה מ"מ מקרי שלו וא"כ דברי הר"ן צ"ע דמסתברא אם יש למקבל חלק כ"כ בריוח נמי מקרי קיום תנאו דמ"מ יש לו כ"כ ומה בכך שאין. יכול לחלוק קודם הזמן זה טובת השותפות מ"מ שלו הוא וצ"ע

מ"מ גם דברי רמ"ה צ"ע דאם חייב המנה לאחרים ודאי משמע דלא הוי קיום תנאי דהא באמת לא התנה רק ע"מ שיראנה ואמרינן בגמרא דלהכי אם הראה לה על השולחן אינה מקודשת משום דלא נתכונה אלא לראות משלו א"כ ע"כ להרוחה נתכוונה ומה בצע בהראות לה היום ולמחר יתננו לב"ח ועכ"פ גרע מעיסקא ופשטא משמע אפי' קיבל בעיסקא דפלגא מלוה עולים ר' שהתנה מ"מ לא הוה קיום תנאי דמ"מ אינו שלו וסופו להחזיר לבעלים לכן צ"ע

שוב ראיתי בחידושי הריטב"א שכתב בע"מ שיש לו בית כור עכ"פ אם נתנו לו קרקע במתנה ע"מ להחזיר מסתברא כיון שאין לו כח למכור ולהקדיש אינה מקודשת שלא נתכונה אלא שיהי' שלו לגמרי לעשות בו כרצונו אבל בקרקע שלו אע"פ שמשועבד לב"ח. ארעא דידי' הוא דמסתמא מסלק לי' בזוזי ומשכנתא לא חשיב דילי' ואפי' באתרא דלא מסלקי שהרי אין לו רשות למכור עכ"ל הרי בקרקע נתן טעם משום מסלק לי' בזוזי א"כ אם התנה על מעות ומשועבדים לב"ת ודאי לאו קיום תנאו הוא ודלא כהרמ"ה

אחר שכתבתי כל וה עיינתי ברמב"ם פ"ז דין ד' שכתב לקח המעות בהלואה או בשותפות והראה אינה מקודשת עד שיראנה משלו שמשמע שאראך משל עצמי דבר זה שאמרתי לך עכ"ל הרי בהדיא דמעות שלקח בהלואה לא מקרי שלו ואין לחלק שהוא מפני שלקח אחר הקדושין דהא משמע מדברי הרמב"ם דדוקא בהלואה אבל במתנה שפיר מהני. וא"כ או דהרמב"ם איירי שלקח קודם הקדושין אי ס"ל כשיטת הרא"ש דלא מהני מה שיראה אח"כ או דס"ל דסגי שיראה לה משלו אפי' לאחר קדושין א"כ מוכח בהדיא דהלואה לאו שלו הוא ושלא כדברי

הרמ"ה

(לא) והרויח אח"כ. רבינו ירוחם בשם הרא"ש

חלק על הרמ"ה ז"ל דאפי' אמר ע"ת שאראך צריך שיראנה בשעת קדושין דאל"כ מה גבול יש לו לעולם יאמר יש לי זמן להראותם עכ"ל. והקשה הב"ש דהא בתנאי שאתן לך אין לו זמן יותר מיב"ח כדלקמן סעיף ל"ו וכתב לחלק דשם דינו כפושע אם יש לו ואינו נותן אבל כאן אם הרויח אח"כ מהני א"כ לעולם יש לו זמן להרויח. ואין דבריו ברורים דע"מ שאתן לך א"צ להיות לו מיד דכל אימת שימצא מקיים תנאו אם אין לו מיד דלא התנה שיהי' לו רק שיתן לה ובאיזו אופן שיהיה לו כל שנותן לה מקיים תנאו. ודוחק לומר כיון שהתנה שיתן לה מסתמא