טיב קידושין קמב

אי לא מחית לספיקא רוצה שיבורר לכן לרב ינאי דמוקי בלא קבע זמן למחאה ע"כ רישא לא איירי ע"מ שלא ימחה דרצה מקודשת משמע בודאי ול"ל משום לא מחית לספיקא כוונתו שלא ימחה בשפת שמועה דא"כ תיקשי סיפא מאי מהני מלמדין דלאחר שמיעה ראשונה לא מהני לימוד דכבר נתקיימו הקדושין וא"כ מתה נפשך לא אתי מתני' בחד טעמא דאי ס"ל לא מחית אינש לספיקא א"כ לא מהני מלמדין דבשמיעה ראשונה שלא מיחה נתקיימו הקדושין ואי ס"ל דמחית לספיקא קשיא רישא אך תני רצה האב מקודשת הא עדיין בידו למחות. וא"כ לאוקימתא דרב יוסף בר אמי ניחא לי להרמב"ם לאוקמא אליבא דהלכתא דקיי"ל כר' יוסי דלא מחית אינש לספיקא א"כ ברישא א"ש בע"מ שלא ימחה דבלא מיחה בשמיעה ראשונה מקודשת בודאי וכן בהתנה ע"מ שלא ימחה לשלשים יום א"ש נמי סיפא דמלמדין ואהני קביעת שמן שיוכל למחות כל שלשים יום אבל ברישא א"ש אפי' בע"מ שלא ימחה לחוד דכשלא מיחה בשמיעה ראשונה מקודשת וכדבריו בזה בחיבורו אבל בשאר דברים אינו מושווה עם חיבורו. עכ"פ מיושבים דברי הרמב"ם בפי' המשנה על נכון

וגם דע דליש חולקין בסעיף ג' כל הני דינים עד סוף הסימן איירי בכפלי' לתנאי' דאל"כ תנאי בטל ומעשה קיים

(לג) ע"מ שאעשה. בגמרא דף ס"ג מוקי ריש לקיש בנתן לה ש"פ ופריך מברייתא בשכר שהרכבתיך כו' אינה מקודשת בשכר שארכיבך כו' מקודשת וכ"ת ה"נ בדיהיב לה פרוטה והא בשכר קאמר. והקשו הרשב"א והריטב"א אמאי לא קשי' לי' מרישא למה בשכר שהרכבתיך אינה מקודשת ותירץ די"ל משום דאפי' נתן לה ש"פ אין דעתה אפרוטה משום דמלוה קודמת לקדושין. ולפ"ז ה"ל להפוסקים לחלק בכך דבכה"ג בשכר שהרכבתיך אפילו נתן לה פרוטה אינה מקודשת. מיהו נראה דלפי האמת קיי"ל מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה אפילו במלוה קודמת כדמוכח מהך דלעיל סימן ל"א ס"ה, ובהכי ניחא לי דקשה הא דדייק ש"מ מדרב אמי מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה קשה הא מוכח ממתני' דע"מ שאדבר עליך דדעתה אפרוטה ולפ"ז ניחא דשמעינן מדרב אמי אפי' במלוה קודמת

אלא דקשיא לי בהא דשקיל וטרי בש"ס דף מ"ו בדברי רב דמקדש במלוה אינה מקודשת ואמאי לא מסייענן לי' ממתני' דע"מ שאדבר עליך לשלטון דדייקינן מדלא נקט בשכר ש"מ דיהיב לה פרוטה א"כ מוכח דבלא יהיב לה אינה מקודשת והיינו ע"כ מטעם מלוה. ולזה י"ל דממתני' לא תסייען די"ל במקדש במלוה דאיתה בעולם שפיר מיקדשא דה"ל כהנאת מחילת מלוה אף שלא פירש וא"כ במתניתין דעדיין לא עשה עמה ה"ל דבר שלב"ל לכן אינה מקודשת אבל מקדש במלוה שכבר נתחייבה י"ל סתמא נמי בהנאת מחילת תלוה קאמר והא דמייתי תעשה לי שירים היינו משום דליכא למימר דרבנן דפליגי אר"מ ס"ל במלוה שכבר נתחייבה מקודשת דא"כ רב הוא דלא כמאן וע"כ לומר דלרבנן אפי' בשכר שעשה נמי אינה מקודשת ולהודיעך כחו דר"מ נקט עשה לי כו' וא"ש

מיהו קשה לדברי הרשב"א וריטב"א הא ודאי הך ברייתא דבשכר שהרכבתיך ע"כ ס"ל מקדש במלוה אינה מקודשת ואמאי לא מסייע לרב מכך ברייתא. ואפשר דמצינן למידחי דאיירי בלא נתן פרוטה ובשכר שהרכבתיך י"ל כסברת רב יוסף דשיראי צריכי שומא דף ז' וא"כ בשכר שהרכבתיך עדיין לא נישום משא"כ בשכר שארכיב עדיין אין הקדושין חלין עד שירכיב א"כ יכולין לשומו קודם ואז תתקדש

מיהו לפענ"ד דברי הרשב"א והריטב"א דחוקים ואפשר לומר דהא דאמרינן במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה היינו בסתם אבל אם אמר בפירוש התקדשי לי במלוה אע"ג דיהיב לה פרוטה י"ל דעתה אמלוה כיון דאמר שתתקדש במלוה וא"כ י"ל דהיינו קושית הש"ס הא בשכר קאמר א"כ אפילו יהיב לה פרוטה מ"מ כיון דאמר בשכר לא שייך לומר דעתה אמלוה וא"כ רישא ניחא וסיפא קשיא. ולפי"ז יצא לנו דין חדש דדוקא בקידש בסתם בדבר שיש בה מלוה ופרוטה כגון בהתקדשי לי בשט"ח או בהוסיף לה נופך משלו דבכלל אמירתו גם הפרוטה אבל אם נתן לה פרוטה ואמר התקדשי לי במלוה שיש לי אצלך י"ל דדעתה אמלוה. ואע"ג דקיי"ל כר' אלעזר באחר הרי את מקודשת לי במנה ונתן לה דינר מקודשת וישלים כדלעיל סימן כ"ט ס"ז י"ל כיון דאמר מנה ויהיב לה דינר שהוא חלק מן התנה י"ל כמאן דאמר ע"מ דמי אבל אם אמר בשכר אף שנתן לה פרוטה מאחר שאין הפרוטה מן השכר י"ל דעתה אמלוה וצ"ע לדינא ועיין לקמן סעיף ל"ד ס"ק כ"ד בחמ"ח וב"ש

(לד) או אדבר עליך לשלטון. הרא"ש הביא התוספתא אם דיבר עליה כדרך המדברים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת וכתב הרא"ש שהדברים ידועים הם מה שיש לו לדבר עליה עכ"ל. וכתב הב"י דמשמע דחולק עמ"ש התו' דאם דיבר עלי' אינה יכולה לותר לדברים אלו היה חפצה והתוספתא ס"ל דדוקא בדברים ידועים אבל בלא"ה יכולה לומר לא לדברים אלו הייתי חפיצה. ובחמ"ח השיג דאם אין דברים ידועים יוצא ידי תנאו במה שדיבר עלי'. וכתב בחמ"ח ואפשר לומר דמשמעות דבריו שיעשה לה טובה ואם היא תברר שלא עשה לה טובה לא נתקיים התנאי. ומשמע מדברי הטור וש"ע שאין חילוק בין פעל אצל השלטון טובתה או לא פעל רק שדיבר קיים תנאו. ותמהני איך לא הביא הב"ש דברי הרמב"ם פ"ה דין י"ט דאיתא בהדיא דיבר עליה והניח השלטון ולא תבעה אינה מקודשת אלא א"כ נתן צה פרוטה משמע בהדיא דס"ל דאדבר עליך היינו שיפעול לה הטובה וכן הביא הריטב"א משמו ואמת שלכאורה אינו מוכרח שאם הוא עשה את שלו ודיבר אף שלא פעל מ"מ י"ל שכמה נותנין שכר על השתדלות הן אם יפעול או לא יפעול א"כ י"ל דמ"מ הוא פשה שלו ודיבר ואילו לא נתקדשה היתה צריכה לשלם לו שישתדל בעדה הן יועיל או לא יועיל שאין השלטון בידו שיסכים לרצונו. וכן נ"ל לפרש התוספתא אם דיבר כדרך המדברים דודאי אם דרך משל שהיתה חייבת לשלטון מנה וביקשה שישתדל שירויח לה וימחול לה ודאי אם בא לשלטון ולא דבר כדרך המדברים דרך משל שאמר אתה שלטון הרווח לפלונית מנה בלא שידבר בדרך תחנונים ובקשה מן השלטון אין זו דרך המדברין כי אדרבא יקצוף לקולו וזהו כדרך המדברין ומבקשין מטו מן המושל. וגם הרא"ש נ"ל שנתכוין לזה וכן משמע פשט לשון המשנה דקתני דיבר עלי' ולא קתני הניח לה השלטון. וגם לפמ"ש תוכח מן התוספתא דאפי' לא הניח לה מקודשת דבהניח לה מה נ"מ באיזה לשון דיבר אל השלטון אם פעל טובתה. ודברי הרמב"ם צ"ע. מ"מ תמוה שלא זכרו דבריו הטור והמחבר והאחרונים בפרט שגם הריטב"א הביאו בסתם ועיין לעיל סי' כ"ח מדין שכירות

(לה) אם ידוע בעדים היינו שראו אצלו מנה אמרינן חוקה מה שנמצא ביד אדם הוא שלו כמ"ש הר"ן עיין ברמ"א שהביא יש חולקין ביש לו