טיב קידושין יד

כיוון ושפיר דמי לנזירות דכל שלא נתברר שקידשה לאחר מסתמא אמרינן לעצמה קידשה כנ"ל לפרש הש"ס אמור מעתה לפ"ז ליתה לת"ש מהריב"ל שסובר בקדמו שידוכין מהני ידים שא"מ לית' דהא לא קאמר הרא"ש רק בעסוקין באותו ענין אבל בקדמו שידוכין לא. ואין להקשות למה מהני בשדיך בגזילה דידה הא בריך חקירה אי שדיך דהא ליתה דשם אין הגרעות' מצד הלשון דהדיבור הי' בשלומו'

(כג) הוה כאומר לי וכ' ב"ש דמשמע דהוה קידושי ודאי מיהו בתשובת רשב"א משמע דלא הוה רק קידושי ספק. ואין זו מוכרח כ"כ דהרשב"א איירי באחר אני נותנו לך לקדושין והרי הב"ש גופי' חילק בס"ק הקדום בין אם אמר לקידושין ובין שאמר בתורת קידושין והרשב"א בתשובה סי' תשע"ד איירי באמר הרי אני נותנו לך לקידושין גם לא כ' ספק קידושין רק יש לחוש ולהחמיר מיהו כבר כתבתי בס"ק הקדום שאין דברי הריב"ש מוכרחים בחילוק זה שכ' בתורת קידושין

(כד) הן קידושין לחוד אינו כלום תימא דבב"י הביא בשם הר"ר דוראן ז"ל והכא שאמר קידושין הן ולא אמר יהו קידושין או הן קידושין לא אמר כלום ע"כ הרי בהדיא דהן קידושין מהני. ונראה דמדמי לי' לגט דאיתא בר"פ השולח חרס הוא לא אמר כלום איבעי' להו הרי הוא חרס וקאמר מ"ש מהרי הוא הקדש ומשמע מלשון הר"ר דוראן שאפילו לא אמר הרי הן קידושין רק הן קידושין מהני וכן בהקדש אם אמר דבר זה הוא הקדש מהני אע"פ שלא אמר הרי י"ל דהוי הקדש לכן לא קאמר רק קידושין הן דדמי לחרס הוא אבל אם אמר גט זה הוא חרס י"ל גם בגט מועיל ולא תליא בתיבת הרי וראיתי בדפוסים אחרים וכתוב הרי הן קידושין מ"מ מנ"ל דתליא בתיבת הרי כלל וכן בגט אם אמר הרי חרס הוא משמע דאינו מועיל דאל"כ למה נזכר בבעי' איבעי' להו הרי הוא חרס ולא מיבעי' לי' בהרי חרס הוא משמע דלא תלי' בתיבת הרי רק בין שהקדים הוא לחרס או שהקדים חרס להוא א"כ אפילו כתוב הרי הן קידושין מנ"ל דתלי' בתיבת הרי כלל וכן באמר הרי קידושין הן משמע דלא תליא בזה. וגם עיקר דברי הר"ר דוראן צ"ע לענ"ד דמדמי לה לגט ולפענ"ד לא דמי דבגט אם אמר חרס הוא הרי אנו רואין היפך דבריו שהרי הוא טוב ואפילו רוצה לבטל גוף הגט לרוב פוסקים אינו יכול רק שמבטל השליחות לזה צ"ל לשון להבא שיהי' בטל ע"י שיתבטל השליחות משא"כ באמר תכשיטין אלו קידושין הן לך ממני יש לפרשו בלשון הווה שהם קידושין עכשיו במה שאני נותנם לך שתתקדש בם. ואף דבגמרא קאמר בהרי הוא חרס מ"ש מהרי הוא הקדש אפשר דהרי הוא אין לפרשו רק על לשעבר או להבא. אבל ככר זה הקדש מהני שנעשה בזו הרגע הקדש ועכשיו מתפיס עליו ההקדש ומיושב תמיהת התוס שם גם יש לפרשו בלשון עבר שר"ל שתכשיטין אלו מפורשין אצלו לקדושין כשתקבלם ממני והרי נתרצתה לכך וכן רגילו' לקרות טבעת קדושין על העתיד שמקדש' ותדע לך דא"כ בהרי הן קדושין אף דמשמע להבא ודמי להקדש מ"מ הא יש לחלק בשלמא בהקדש הרי נתפס ההקדש בדיבורו אבל אם אחר הרי הן קדושין קודם שקיבלתן הרי עדיין לא נעשו קדושין בשעה שאמר דיבור זה אע"כ כיון שקיבלתה הרי שייך לשון הרי הן קדושין מאחר שמזמינם לכך א"כ אפילו בקדושין הן אינו רק הודעה שמודיע לה שמפורשין בשבילה לקדושין וכשנתרצי' וקיבלתן י"ל דכיא מקודשת. וכן משמע לכאורה בש"ס קדושין דף י' דפריך בהני לישני חרופתי כו' אי במדבר עע"ק אפילו שתיק כמי ואי במינו מדבר מנא ידעה מאי קא"ל ואשה נוקים דאמר כסף זה קדושין הוא לך והרי את חרופתי דאי לשון קדושין הוא שפיר מהני שהרי מקדש' עכשיו בלשון חרופתי ואי לאו לשון קדושין הוא הרי לשעבר משמע ואינם קדושין ואף דאפשר לדחות מ"מ הבא להקל באיסור חמור כזה עליו הראי'

(כה) אפילו הי' מדבר עמה עע"ק ורי"ו מחמיר וכן משמע לכאורה בש"ס דפריך למימרא דסבר שמואל ידים שא"מ ואמאי לא מוקי בדיבר עמה עע"ק דמקודשת אע"ג דלא אמר לה לי א"ו דא"כ גם בהריני אישך תהא מקודש' עמ"ש בספרי גט מקושר דף ע' ופשיט' דיש להחמיר להמחב' גופי' הביא דעת רי"ו לקמן סי' קל"ו בגט. אח"כ ראיתי בק"א של בעל המקנה שדיבר ג"כ מזה

(כו) הרי את חמי כו' אין בזה כלום בח"מ פקפק בזה דלא דמי להריני אישך שעבר על מצות התורה שנאמר כי יקח איש אשה וקרא צווח את בתי נתתי לאיש ואינו דומה לאני אישך שהוא שקר שאינו משועבד לה ע"ש שהאריך. ולענ"ד אין פקפוקו כדאי לסתור אשר כבר הורו זקנים דמ"ש באומר הריני אישך זהו שקר לענ"ד זה שקר כי אין לך לשון אישות מבורר כחו בהריני אישך שבאמת אם תתקדש לו נקרא אישה ומקרא מלא הוא היא לא אשתי ואנכי לא אישה הרי שבאמת נקרא אישה כמו שהוא בכמה דוכתי בתורה ואשה גרושה מאישה ופשיטא שנקרא אישה אלא הדבר ברור שצריך להיות הקדושין מבורר שהיא תהי' אשתו ומשמעות הלשון שהוא יהי' אישה אבל היא לא תהי' אשתו ומשועבדת לו לאיסור לעלמא אף דלפי האמת אי אפשר לזה בלא זה צריך להיות מבואר מן הלשון שהוא אוסר אותה בקדושין הלנו לכן אף דבאמת דנעשה אישה ע"י קדושין הללו כמ"ש ואם בית אישה נדרה מ"מ אינו מבואר שהיא תהא אגודה בי' וזהו גזירת הכתוב שהוא יקח אותה לאשה ונשמע ממילא שהוא אישה אבל לא שיהי' נשמע ממה שהוא אישה שהיא תהי' אשתו שהיא נאסרת לכל העולם עבור אישות שלה נמצא שבכח המאמר שאומר הריני אישך ודאי אבי' נקרא חמיו ואפ"ה לא מהני כ"ש דמן אמירת הרי את חמי אינו נמשך רק שהוא יהי' אישה ואפילו לא תיאסר היא רק שהוא יהי' המשועבד לה לאיש הוא ג"כ חמיו שזה בא מצד שהוא אישה ופשיטא דגרע מהריני אישך ואין כאן בית מיחוש. מיהו בדיבר עע"ק שכתבתי לעיל להחמיר בהריני אישך גם בזה יש להחמיר דאין לנו ללמוד יותר ממה שמבואר בהריני אישך

(נז) הוה ספק קדושין בגמרא איתא נתן הוא ואמרה היא ספיקא הוה וחיישינן מדרבנן ודייק הר"ן הא ה"ל ספיקא דאורייתא. ולדידי קשי' לפמ"ש רמ"א לעיל במקום דלא הוה קדושין צריך לחזור וליטול הכסף ובחידושי רשב"א מבואר הטעם דיכולה לומר לשם מתנה קבלתי וא"כ קשה בנתן הוא ואמרה היא היכא מיירי אם אמרה אחר נתינה קשה הא בסתם הוא מתנה וא"כ כבר זכתה בתורת מתנה ובמה תתקדש אח"כ הא הנתינה של סתמא מחזיקין למתנה ואי מיירי שקודם שקיבלה ממנו אמרה אתקדש לך בכה"ג מסתברא דהוה ודאי קדושין דלא גרע מדיבר עמה עע"ק. מיהו לשון הר"ן משמע דעיקר הטע' בשביל שהוא שתק וז"ל איכא למימר דלא דמי דבשלמא נתן היא ואמר' היא כיון שבשעת נתינה אמרה היא והוא שתק הרי הוא כמסכים לדברי' כשם שאנו אומרין בנתן הוא ואמר הוא ושתקה דשתיקה דידה כהודאה וכאן נמי שהוא שותק בשעת נתינה י"ל שהוא מסכים לדברי' וכו' עכ"ל וא"כ י"ל דדוקא אם בשעת קבלתה עדיין לא בא הכסף לידה אמרה הוא אבל לאחר שבא לידה י"ל דלא מהני אמירה דידה שהרי כבר בא לידה וזכתה בו בתורת מתנה וצ"ל שאמרה כן קודם שנטלה ממנו הכסף כדלקמן סי' כ"ח ס"ד ועפ"ז אפשר דלהכי הוסיף בש"ס חיישינן מדרבנן דאפילו לא קים להו לעדי' שעד ין לא קיבלה כשאמרה הריני מקודשת לך בזה הכסף דהוה ספק ספיקא שאפילו אם בודאי אמרה קודם