טיב קידושין קלט

מיחה מיד יוכל למחות אח"כ כיון שלא קבע זמן למחאתו וקשה א"כ איך מוקי בגמרא פרק המדיר ע"ת שירצה שישתוק ולא רצה מוקי נמי ששתק אלמא דלא צריך דומיא דירצה לא רצה דרצה היינו שתק ולא רצה נמי הוא שתק וא"כ יש לפרש ג"כ רצה דאמר אין ולא רבה שלא אמר אין אינה מקודשת בודאי שמא ימחה אחר זמן כי היכא דמפרש. בע"מ שירצה שיאמר אין ולא רצה מקודשת בספק שמא ירצה אח"כ א"כ יש לפרש ע"מ שלא ימחה ורצה שאמר אין שוב אין יכול למחות ולא רצה היינו ששתק אינה מקודשת בודאי שמא ימחה או לא רצה שמיחה אינה מקודשת כלל. ועיין במ"ש בס"ק הסמוך ליישב פרש"י

(כה) ע"מ שיאמר הן אע"פ שאמר בתחלה אינו רוצה כו' כ"כ הר"ן וכתב בחמ"ח דאף דהטור ס"ל בע"מ שלא ימחה אם אמר הן שוב אין יכול למחות ח"מ בהתנה ע"מ שיאמר הן אפי' אחר אמירת לא מהני דמ"מ קיום תנאי הוא ועפ"ז יש לעמוד על דעת רש"י שפירש רישא בחד טעמא ע"מ שישתוק ומציעתא וסיפא בחד טעמא בע"מ שלא ימחה וכבר כתבתי בס"ק הקודם דקשה אמאי לא פרש"י רישא פ"מ שיאמר אין וכמו שהוא דעת הרשב"א באמת ולפ"ז י"ל דודאי קשה מה שהקשה הר"ן אי מוקמינן ע"מ שיאמר הן תקשי סיפא במת הבן מאי מלמדין שייך הא יש לחוש שיאמר הן אחר לאו והר"ן דחק. אלא נראה דבס"ד י"ל דכשמתנה שירצה יש בכללו בשמיעה ראשונה ובמיחה בשמיעה ראשונה שוב אין יכול לקיים הקדושין וא"ש סיפא אבל למאי דמוכרח לאוקמה סיפא דשלא ימחה מלמדין אותו לומר איני רוצה. אלמא אף שלא מיחה בשמיעה ראשונה עדיין יוכל לקיים תנאו ולמחות אח"כ כיון שלא קבע זמן למחאה א"כ כ"ש בתנאי שבקום ועשה ע"מ שירצה שלעולם יוכל לקיים תנאו דהא לדברי החמ"ח בשיטת הטור ע"כ אומר ע"מ שלא ימחה אינו יכול למחות אחר שאמר הן בפירוש ובע"מ שיאמר אין יוכל לומר הן אחר לאו וא"כ ע"כ לעולם מהני אמירת הן כמו דמהני מחאה לעולם וא"כ איך פסק ותני ברישא לא רצה אינה מקודשת משמע ושאינה מקודשת כלל ולא ספיקא לכן למסקנא ע"כ רישא ע"מ שישתוק ובע"מ שישתוק אם מיחה בשעת שמיעה תו לא מהני הריצוי כמ"ש הר"ן ומפורש בסעיף זה וא"ש דברי רש"י

והשתא סוגיא דפ' המדיר דר"ש אמר לא רצה אינה מקודשת ע"כ ס"ל שיאמר הן בשעת שמיעה דוקא ולדידי' ע"מ שלא ימחה נמי בשעת שמיעה א"כ ע"כ מתני' דלא כוותיה דבע"מ סלא ימחה תוכח דס"ל למתני' דיש לו זמן לעולם למחות א"כ כ"ש בע"מ שירצה שכל ומן שרוצה מתקיימין הקדושין וא"כ י"ל בס"ד דע"מ שירצה שיאמר אין א"כ אתיא כר"ש דס"ל בלא רצה אינה מקודשת דהתנאי על שעת שמיעה קאי אבל למסקנא דלא מיתוקמא מתני' דהתנאי על שעת שמיעה ממילא אי אפשר לפרש עד שיאמר הן דא"כ איך נקט לא רצה אינה מקודשת הא יכול להתרצות אח"כ. ודברי רש"י נכונים וברורים ועיין בסמוך

(כו) כל שחזר ואמר הן כו' ואם מת הבן ורוצה להיות מותרת לעלמא חיישינן שמא אחר זמן יאמר רוצה אני לכן כתב רמ"ה דצריכה חליצה. והר"ן הקשה למאי דס"ד ע"מ שיאמר אין תקשי סיפא דמלמדין אותו שיאמר איני רוצה דמ"מ שתא יאמר אח"כ רוצה אני. ובחידושי אתרתי ליישב דבודאי בלאו הכי קשה לכאורה איך נאמר דבע"מ שיאמר הן יהיה יכולת ביד האב לומר הן בכל עת שרוצה דקשה נימא מסתמא היא לא נתרצית שתהא אגידה בי' כשלא יאמר האב רוצה אני תאסר לעולם מספק א"כ י"ל מסתמא היא לא נתרצית רק שיהי' בירור או יאמר רוצה אני בשעת שמיעה או לא וצ"ל דמש"ה לאו אומדנא דמוכת דאף אם לא יאמר האב רובה אני תוכל לומר למקדש כנוס או פטור שאם ירצה לקדשה מחדש א"צ ריצוי אב או שיתן לה גט ויהיה הגט למפרע וכ"כ הריטב"א בדף ס' שאם התנה ע"מ שיתן לה מאתים זוז ואינו. מקיים התנאי תוכל לומר כנוס או פטור וא"כ אין לה הפסד כל כך אבל אם מת הבן את"ל שלעולם יש לחוש שיאמר רוצה אני א"כ י"ל למאי דפריך ביבמות דף ק"י יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה ומשני טב למיתב טן דו. וא"כ י"ל דבכה"ג שמת וזקוקה ליבום ואם לא ירצה ליבם אין לה תקנה בחליצה דשמא ימות האב ולא יאמר רוצה אני א"כ אתה מצריכה כרוז לכהונה וכמו שהקשה הב"ח על הרמ"ה א"כ י"ל מסתמא לא התרצית להיות אגידא בלא תקנה וא"כ הוו קדושי טעות למפרע וי"ל דאדעתא דהכי לא נתרצית משא"כ כשאגידא בי' כשהוא חי יוכל לותר כנוס או פטור. ואין לומר דא"כ כשיתן לה גט נמי אפשר שתצריכה כרוז לכהונה דשמא ימות האב ולא יאמר הן א"כ איגלאי מילתא דלא הוו קדושין מעיקרא י"ל דלענין גט לא מצינו חששא זו. ונראה דכל שנותן לה גט לעולם אסורה לכהונה דלא גרע מקלא בעלמא ובגט שמבואר הכריתות דהא בממאנת נמי אם נתן לה גט פסולה לכהונה ולא דמי לחליצה שמצד עצמה לאו כלום הוא משא"כ בגט שמבואר הכריתות לעולם פסולה אפי' גרשה משום קדושי תנאי ועיין לקחן סי' מ"ם ולפמ"ש בכה"ג דמת הבן מותרת לעלמא אם אתר האב שאינו רוצה

מיהו דעת הר"ן אינו כן רק שבאמת אסורה לעלמא עד שתחלוץ ומה שהקשה הב"ח שמצריכה כרוז לכהונה נראה דבלא"ה לא קשי' די"ל כיון שכל ימי חיי האב בספיקא עומדת רק כשימות האב אז מתברר שלא היו קדושין לא חיישינן לאוסרה בשביל הך חששא כיון דלא יתברר מיד ולא דמי להך דיבמות דף קי"ט דשם יוכל להתברר מיד

ועוד נלענ"ד דלא מצינו חששא זו רק בכך דיבמות דף קי"ט וי"ל דוקא התם אי אפשר לומר דתשאר בפיסולה לכהונה מחמת החליצה כיון דיצא לה שם חליצה דשם זיל קרי בי רב אם יש לו זרע פשיטא הכל יודעין שאין חליצתה כלום אבל כאן שתולה בקיום התנאי אם כבר חלצה לית לה עוד הכשירה לכהונה דלאו כ"ע ידעי שלא נתקיים התנאי ואדרבא אם תכשירנה לכהונה יאמרו חלוצה שריא לכהונה ואמרינן מסתמא חלצה מחמת שנתרצה האב ופסלינן לה משום הכי. אבל שם לא שייך לפוסלה למי שמבורר לו שהי' לו זרע ומילתא דעבידא לאגלויא הוא אלא דמ"מ חיישינן דאיכא דלא ידע שנתברר שהיה לו זרע אבל כאן אם תפסלנה יאמרו שמסתמא נתקיימו הקדושין ואטו בכיפי תלי לי' שיודעין בודאי שהאב לא אמר רוצה אני מעולם ולעולם ונהי דאנן אפשר לן לברורי אם אמר רוצה אני כשתחלוץ לא נצטרך לברורי כלל שלא קיים התנאי אבל שם מבורר מעצמו ואי אפשר לפסלה למי שמבורר שהיה לו למת זרע קיימא ואם תפסלנה אפשר דנפיק מיני' חורבא שיאמרו שזרע קיימא אינו פוטר מיבום אבל כאן כשתחלוץ מי יזדקק לברר שלא נתקיים התנאי. ובהכי ניחא בסימן מ"ם ג"כ דיוכל לגרש קודם שלשים ולא חיישינן לכרוז לכהונה דכל שמגרש אין חוקרין על קיום התנאי ונשארת פסולה לכהונה די"ל מסתמא נתקיים וגירש. כן נ"ל עיקר ועיין בסמוך: