טיב קידושין קלו

פליגי בגירסא של המשנה ה"ל למימר רב הונא מתני והוא יתן ורב יהודה מתני כשתתן. לכן נראה דודאי במתני' גרס והוא יתן אלא דבאמת במשנה נזכר מעשה קודם לתנאי וגם לא נזכר כפילא. והמפרשים כתבו דבכל המשניות שלא נזכר כפל לא נחית לדיני תנאי ומיירי שהתנה כדין וכמ"ש הרא"ש פ' מי שאחזו והר"ן שם. מיהו להגאונים דחיקא להו מילתא דאיך אפשר שתזכיר המשנה מה שהוא בהיפך הדין שהרי אם לא כפל או שהקדים מעשה לתנאי התנאי בטל לגמרי. לכן ע"כ צריך שיהי' מציאות לפשט לשון המשנה ג"כ ומיירי בין כפל בין לא כפל דנהי דלא נחית לבאר בדיני תנאי מ"מ עכ"פ אין לומר שהמשנה שנויה בפשט הלשון היפך הדין לגמרי. והשתא י"ל דודאי הגירסא והוא יתן אלא דבהא פליגי דלרב הונא לעולם הדין והוא יתן אפי' כשכפל והקדים תנאי למעשה לעולם כשמתקיים התנאי חלו הקדושין והגט מעכשיו ורב יהודה נמי לא פליג אפשטא דלישנא והוא יתן אלא דלרב יהודה מטעמא אחרינא נגעו בו דכפי פשטא דלישנא שהקדים תעשה לתנאי וגם לא כפל ורב יהודה ס"ל דספיקא הוא אם אומר, על מנת כמעכשיו דמי וא"כ לפום פשטא דלישנא שלא היה בו משפטי תנאי א"כ הוה הספק אם כמעכשיו דמי וא"כ כשמקיים התנאי הוו קדושין למפרע ממה נפשך אי ע"מ כמעכשיו דמי הרי כשמקיים התנאי חלו קדושין למפרע ואי לאו כמעכשיו דמי הרי לא כפל גם הקדים מעשה לתנאי. וא"כ במשנה בודאי ממנ"פ מקודשת למפרע ולא פליג רב יהודה רק בהיו משפטי התנאי כהוגן תנאי קודם למעשה וגם כפל. דבכה"ג דינא לכשתתן ובהא שייכא פלוגתייהו וכל האיכא ביניי' שבגמרא

והשתא תו לא קשיא קושית התוס' דלמא לכ"ע לי ואפי' ליורשי רק דלא ס"ל לת"ק כמעכשיו דמי ולפ"ז לק"מ דהא משמע דאיירי נמי בלא כפל התנאי וא"כ אי ס"ל אפי' ליורשי ממה נפשך מגורשת אי לאו כמעכשיו הרי א"צ לקיים התנאי כלל שהקדים מעשה וגם לא כפל ואי כמעכשיו הרי נותנת ליורשי' אע"כ ס"ל דלא ליורשי וא"כ ע"כ בלא"ה הוי כמעכשיו דמסתמא לא פליג עם רשב"ג בתרתי וא"ש הכל ומסתייעין דברי הגאונים והא דמייתי ברייתא דאע"פ שנתקרע הגט היינו משום דמשמע דאיירי נמי בכפל

(יט) אין הקדושין חלין כו'. כתבו התוס' קדושין דלא מצי למימר נ"מ בין רב הונא לרב יהודה באבד כסף קדושין קודם למ"ד דאפי' נתאכלו המעות מקודשת ג"כ ובגטין כתבו דמ"מ מצי למימר נ"מ בקדושי שטר ונקרע השטר קדושין כמו בגט. ובס' פני יהושע תמה על התוס' דבאבד ליכא למימר דלרב יהודה א"צ גט דהא כתבו התוס' דרב יהודה מספקא ליה וא"כ גם לרב יהודה צריכה גט דשמא על מנת כאומר מעכשיו דמי. ולכאורה י"ל דלרב יהודה דספיקא הוא אם נתכוין למעכשיו או לאחר ל' יום א"כ אפשר לומר דאם טוען בברי שנתכוין לקדש לאחר זמן י"ל דנאמן במגו משום בידו לגרשה וא"צ גט ממנו. א"כ משכחת לה שפיר לרב יהודה שא"צ גט משא"כ בגירושין דאי איירי בפשטה ידה וקיבלה קדושין מאסר אין להאמינו שנתכוין שתתגרש מעכשיו במיגו דאי בעי היה מגרשה דהא לא יועיל לקיים קדושי שני שקידשה קודם הגט

עוד אפסר לומר דבקדושין ספיר הוה נ"מ באבד כסף קדושין דהוה ספק קדושין אפי' קיים התנאי אח"כ ולעולם תפסי בה קידושין של אחר אפי' אתר קיום התנאי ולעיל לא קאמר רק בפשטה ידה וקיבלה קידושין קודם שקיים כתנאי והכי ה"ל למימר נ"מ בפשטה ידה וקיבלה קדושין מאחר קודם קיום התנאי א"נ שנאבד כסף קדושין ופשטה ידה אפי' לאחר קיום התנאי. ועוד נראה דהא ודאי א"צ לפרש דבספיקא תפסי בה הקדושין של אחר דזיל קרי בי רב הוא ולא קאמר לעיל בפשטה ידה אלא משום דאחר קיום התנאי מקודשת בודאי ובאינו מקיים התנאי לא מקדשא כלל אפי' לרב הונא להכי קאמר בפשטה ידה אע"פ שאחר כך קיים התנאי אבל אי נ"מ בנאבד ה"ל למימר בפשיטות נ"מ בנאבד דלרב הונא הוו ודאי קדושין ולרב יהודה ספיקא הוא וממילא פשיטא שתופסין בה קדושין של אחר מספק. מיהו בגטין דף ע"ד כתבו דמצי למימר שנקרע שטר קדושין וכאן לא תירצו רק על כסף דאפי' נתאכלו מקודשת. ואפשר דמ"מ בשטר יש חשש קידושין לרב יהודה כיון דאמרינן דעתה אנייר א"כ יש לחוש שמא שוה פרוטה במדי והוה כסף ובכסף אפי' נתאכלו מקודשת א"כ מחשש שמא ש"פ במדי לעולם הוה ספק אפי' אין בשטר ש"פ. ומתוס' גיטין אפשר כוונתם בשטר איסורי הנאה דקי"ל כתבו על איסורי הנאה כשר בגט וס"ל להתו' דהה"ד בקדושין. עמ"ש לעיל סי כ"ח

אלא דאפשר לומר כיון שקידשה בשטר לאחר זמן א"כ כיון דאמרינן לאחר ומן לא דמי למלוה משום דבתורת קדושין אתי לידה וטעמא כמ"ש לקמן ר"ס מ"ם שבידה להוציאן דכיון דלא מסקא דעתה לחזור יכולה להוציאן א"כ אם אין בשטר ש"פ דלא הוי מטעם כסף רק קדושי ספק א"כ בודאי לא ניחא לי' שתוציאם שהרי אם תוציאם לא יהיו רק קדושי ספק וכל שאין בידה להוציאן לא מקרי בתורת קדושין אתו לידה א"כ י"ל דבשטר שאין בו ש"פ לא הוה אפי' ספק קידושין דאף שאינו ש"פ מ"מ לא ניחא שתוציא השטר דכשלא יהיה ברשותה אינם רק קדושי ספק שתא ש"פ במדי וניחא לי' שיהיה קדושי ודאי בתורת שטר וכיון שאין בידה להוציא השטר לא מיקדשא בי' בתורת כסף אפי' ספיקא ונ"מ אם קידש בפירוש אם תתן כמ"ש כאן בש"ע דאם נקרע השטר אין חשש קדושין כלל אם אינו שוה פרוטה וצ"ע. מיהו היכא דיש ומן בשטר י"ל זמנו של שטר מוכיח עליו ואין להאריך בזה

(כ) ע"מ שירצה אבי המחבר העתיק לשון הרמב"ם פ"ז והר"ן תמה עליו דכייל לא רצה או שתק או שמת אינה מקודשת דבמת אינה מקודשת כלל דודאי לא יאמר אין אבל בלא רצה ושתק הוה ספק שתא אחר זמן יתרצה והביא ראי' מן התוספתא שמפורש כן אמר ע"מ שירצה אע"פ שלא רצה מקודשת שמא יתרצה לאחר שעה ולכאורה אמרתי דטעמו של הרמב"ם דלשיטתי' אזיל דפסק כר' יוסי דלא מחית איניש נפשי' לספיקא כדלעיל סימן ל"ז גבי קדשתי את בתי הגדולה וא"כ ע"כ לותר כשאמר ע"מ שירצה היינו שיתרצה מיד כשישמע דאל"כ לעולם עומד בספיקא שמא לאחר זמן יתרצה וא"כ בודאי דעתו שיהי' ספיקו מתברר לא שיהי' הקדושין תלויין ועומדין והתוספתא לשיטתי' דמשמע דס"ל כר' מאיר גבי קדשתי בתי הגדולה אלא שכתובה ששיבוש בדפוס ע"ש לכן פסק שפיר דמסתמא רובה שיבא לידי בירור כשישמע האב לכן בשתק אינה מקודשת שאינו רצונו לתלות הקדושין בספק ועפ"ז אפשר ליישב ג"כ מה שפסק הרמב"ם ע"מ שירצה ע"מ שיאמר אין ולא פסק ע"מ שישתוק והראב"ד השיג עליו בזה דבגמרא משמע דאלא עד שישתוק קאמר ולפ"ז ניחא דלעולם מפרשינן טפי התנאי שלא יבא לידי ספק א"כ י"ל ודאי עד פירצה רצון משמע אלא דמפרשינן פד שישתוק רצונו לומר דכשישתוק מסתמא מרוצה ויצא ידי תנאו דאילו