טיב קידושין קלה

כרבי ורב יהודה דאמר דלית הלכתא כרבי. לכן נראה לפרש דרב הונא לשיטתיה מוכרח לפרש מתני' כרבי דוקא והוא דקשה הך דוקא לרב יהודה איך החליט במתני' ה"ז מקודשת והוא יתן הא אין מציאות קדושין דק כשתתן. לכן נראה ע"פ מה דאיתא ביו"ד ס"ס רל"ח באם נשבע ליתן מתנה לחבירו יוצא ידי שבועתו במתנה ע"מ להחזיר. ונראין הדברים דדוקא בנשבע על דעתו שפיר יכול לצאת ידי שבועה במתנה ע"מ להחזיר אבל אם חבירו פסק עמו שיעשה לו דבר פלוני ע"מ שיתן לו מאתים זוז א"כ נראה שבודאי כיון שיתן לו לחלוטין דאל"כ בכל מקח נימא שפסק עתו המעות שיתן לו ע"מ להחזיר והא ודאי ליתא. והשתא נראה דאם האשה פירשה הריני מקו' לך ע"מ שתתן לי מאתים זוז א"כ מסתמא דעתה למתנה גמורה משא"כ אם הוא אומר מעצמו הא"מ לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז זוז והיא קידשה עצמה בסתם נהי דלאו פיטומי מילי הם שי"ל שלא נתרצית להתקדש כי אם ע"פ דבריו. מ"מ י"ל שעל דעתו נתכוין אפי' שיתן במתנה על מנת להחזיר. והשתא יש לתרץ דיוקא דמתני' דתנן ה"ז מקודשת והוא יתן לאורוי' ולומר דדוקא כשנתן לה הפרוטה שתתקדש בפרוטה הוא דמקודשת לכשיתן עכ"פ והיינו באם ששייך מיד מציאות קידושין ע"י פרוטה אז והוא יתן משא"כ אם אמר הא"מ לי כשאתן לך מאתים זון שתתקדש במאתים שיתן בזו אינה מקודשת אפי' כשיתן דכיון שהוא התנה י"ל שהתנה על דעתו שיצא במתנה ע"מ להחזיר ואין אשה מקודשת במתנה ע"מ להחזיר כדאיתא בריש סימן כ"ט דגזירה אטו חליפין ומדוייק שפיר לשון המשנה לר' יהודה ג"כ. אמנם רב הונא לשיטתי' דס"ל חופה קונה ובריש קדושין דף ד' פריך מנינא למעוטי מאי ואמרינן למעוטי חופה ולרב הונא דס"ל חופה קונה חנינא למעוטי חלופין והשתא ניחא רב הונא לשיטתי' ע"כ מפרש מתני' כרבי דהאומר על מנת כאומר מעכשיו דתי דלא מצי לפרושי כרב יהודה לכשתתן דא"כ קשה לישנא דמתני' הרי זו מקודשת והוא יתן משמע דמקודשת מיד ואין לומר דנקט לישנא דהרי זו מקודשת לאורוי' דהקדושין אינם במאתים זוז לאפוקי ממשמעות לשון רש"י שם דלרב יהודה מתקדשת בנתינת המאתים זוז והטעם כדפרישית דאי אפשר שתתקדש בהמאתים זוז דכיון שהוא התנה התנאי יוצא במתנה על מנת להחזיר וזה לא מהני בקדושין דכיון דטעמא דמתנה פ"מ להחזיר לא מהני משים גזירה אטו חליפין כדאיתא בגמרא דף ו' א"כ תקשי במשנה דהאשה נקנית מנינא ל"ל דאין לומר למעוטי חופה דהא רב הונא ס"ל חופה קונה וגם אין לומר חליפין דכבר נשמע ממשנה זו דנקט ה"ו מקודשת והוא יתן אבל רב יהודה לא ס"ל חופה קונה ושפיר י"ל מנינא למעוטי חופה. והשתא י"ל דנקט במתני' ה"ז מקודשת והוא יתן לאורוי' דצריך שתהי' מקודשת בקדושין חוץ מן המאתים זוז שפסק ליתן לה דבמאתים זוז יוצא במתנה ע"מ להחזיר וזה לא מהני בקדושין. והכל נכון ומדוייק במשנה ובפלוגתא דרב הונא ורב יהודה

ויצא לנו מזה שאם התנה ע"ח שאתן לך מאתים זוז כיון שהיא לא שינתה התנאי י"ל דאדעתא דידי' מתנה ואם נותן לה במתנה ע"מ להחזיר ג"כ מקודשת ולדינא ודאי הדבר צריך תלמוד

(יז) ואם לא נתן כו'. פשט לשון הפוסקים משמע דאפי' לא תבעתו תוך למ"ד יום אינה מקודשת דנימא כיון דלא תבעתו מסתמא אינה מקפדת שיתן לה דוקא תוך שלשים יום. מיהו יש לומר דכאן שתלה הקדושין בתנאי אין מקום לתובעו דשמא אינו חפץ בקדושין ואינה יכולה להכריחו לקיום התנאי רק אם רוצה בקדושין צריך לקיום התנאי' מיהו אם הרחיבה לו זמן בפירוש שיתן לה אחר שלשים אפשר דסגי בנותן לה אחר שלשים ומתקדשת ג"כ אלא דביו"ד סימן רכ"ח סל"ט מבואר בנשבע לפרוע לזמן פלוני אין יכול להאריך לו הזמן ושיעמוד בחיובו א"כ משמע דאם הרחיב לו הזמן נתבטלה השבועה לגמרי דלא נשבע רק לזמן פלוני וא"כ י"ל גם כאן אם הרחיבה לו הזמן ושיעמוד בתנאו לאחר שלשים כבר נתבטל: תנאי הראשון שמ"מ לא קיים התנאי ואין הקדושין כלום שהרי לא קיום תנאו אם לא שתאמר הריני כאלו התקבלתי ע"מ שתתן לי לזמן פלוני אבל באם אמרה סתם תתן לי אחר ל' לא מקרי קיום התנאי והקדושין בסלים: ובספר התשובות אשר לי כתבתי דהך דינא דיו"ד מחולק עם תשובות הרא"ש דס"ל דבלא תביעה אינו עובר א"כ ממילא יכול להאריך הזמן עד שיתבענו ולהרשב"א מתבטלת השבועה לגמרי בהרחבת הזמן ומחולק עם תשובת הרא"ש וא"כ צ"ע בהרחיבה לו זמן אם הקדושין קיימים וצ"ע

ולכאורה נראה להוכיח מן הש"ס דבגטין דף ע"ה ע"ב פריך אמתניתין פשיטא ומשני מהו דתימא קפידי' לאו קפידא ולזרוזי מכוין קמ"ל וקשה דהא ה"ל למימר רבותא טפי שאפילו הרחיב לה הזמן אינה מגורשת אפי' נתנה אח"כ דמ"מ לא נתקיים התנאי. ומזה משמע דיכול להרחיב לה הזמן אפילו בגירושין דמחולין לא מהני דאמרינן לצעורה קמכוין. ח"מ במרחיב הזמן מאחר דעכ"פ צריכה לקיים התנאי מהני אפי' בגטין א"כ כ"ש בקדושין דיכולה להרחיב לה הזמן והקדושין מתקיימין כשיתקיים התנאי וצ"ע

(יז) אלא אמר אם אתן ליך מנה כו' אין הקדושין חלין וכ"ש לפי מה שנתבאר לעיל סעיף ב' דצריך די תנאים שיהיה תנאי א"כ אם לא כפליה לתנאי' מקודשת מיד אפי' לא קיימה התנאי כלל. משא"כ בע"ה דהוה כמעכשיו שא"צ לכפול התנאי כדלעיל סעיף ג' א"כ בלא קיימה התנאי אינה מקודשת אלא דיש לדקדק בגמרא דפריך מאי בינייהו ומפרש בפשטה ידה וקיבלה קדושין מאחר לרב הונא לא הוו קידושין לרב יהודה הוו קדושין נימא איפכא בלא כפלי' לתנאי' לרב יהודה א"צ לקיים התנאי ולרב הונא צריכה כיון דעל מנת הוא כמעכשיו ובמעכשיו אפי' לא כפלי' התנאי קיים ואי לא קיימא תנאה לא הוו קדושין. מיהו לפי מ"ש התוס' שם פ"ב ד"ה איכא בינייהו דגם לרב יהודה ספיקא הוה אי ע"מ כמעכשיו א"כ י"ל דמספיקא אי לא קיים התנאי אינן קידושין ודאין דשמא ע"מ כמעכשיו וצריך לקיים התנאי אפי' בלא כפל אלא דקשה היכא עביד צריכותא דאי איתמר גבי קדושין ה"א בהא קאמר רב הונא משום דלקרובי קאתי וקשה הא רב הונא לפי האמת ס"ל כל האוחר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וא"כ אפי' בלא כפל תנאו מ"מ הוה תנאי ואם אינו מקיים התנאי ת"מ אינה מקודשת א"כ טפי ה"ל למימר דלאו מעכשיו קאמר דא"כ בלא כפלי' מקודשת אע"פ שאינו מקיים התנאי כלל א"כ ע"כ רב הונא דס"ל דאפי' בלא כפלי' לתנאי' מקודשת וצריכא לקיים התנאי ע"כ כמעכשיו דמי בכל גווני דאי משום לקרובי ה"ל למימר טפי דלאו כמעכשיו הוא דהוו חלין הקדושין בכל אופן כיון שלא כפל לתנאי או יתר משפטי תנאי כשנחסרו. ויש ליישב דהש"ס מסיק דלא נטעי דבכפלי' איירי וכמו שדעת כמה פוסקים דכל המשניות איירי בתנאי כדין: ואפשר בזה לומר אדרבא סייעתא להגאונים דהתוס' שם בד"ה אבל הקשו מאי מקשי לרב יהודה דלמא לכ"ע אפי' ליורשים רק דבהא פליגי דלת"ק לא ס"ל ע"מ כמעכשיו לכן אע"פ שהיתה מקיימת תנאה ליתן ליורשים מ"מ כיון דאינה מגורשת רק לכשתתן אין גט לאחר מיתה ורב"ג ס"ל ע"מ כמעכשיו לכן נראה ליישב דבלא"ה תמוה כיון דבמתני' איתא ה"ז מקודשת והוא יתן איך מפרש רב יהודה לכשתתן ואי