טיב קידושין קלד

(י"ג) תנאו בטל ע"כ איירי בכפל התנאי ואין לומר מאחר דכפל איך תתקדש לו עיין תו' דף נ"ו מתרצים קושי' זו ב"ש. ובתו' נקטו הקושי' דע"כ איירי בכפל משמע דבלא כפל לא הוה קשי' להו ותירצו התוס' דלא ילפינן רק תנאי מב"ג ואין יכול להטיל תנאי שלא ככתוב בתורה ובק"א כ' דלהגאונים במעכשיו א"צ כפל י"ל דאף עמ"ש בתורה יכול להתנות א"כ בכפל התנאי י"ל תנאו קיים ואין נראה כיון דטעמא שלא יכול להתנות עמ"ש בתורה א"כ אפי' מעכשיו לא מהני לזה גם לא הבנתי לדבריו אפי' בלא כפל ואמר ע"מ נימא דתנאו קיים כיון דלא נלמד מתנאי כ"ג ובר' וגם הי' לו לפרש דלהגאונים לא מוכח דאיירי בכפליה לתנאיה די"ל לעולם דע"מ איירי בלא כפליה לתנאיה דבע"מ א"צ כפל וא"כ י"ל בכפליה לתנאיה אפי' לר"מ תנאו קיים: מיהו הא ליתה דהתוס' הקשו לר' מאיר לשיטתי' ור"מ ס"ל בהדיא ב"פ מי שאחזו דאפילו בע"מ בעי כפילא והשתא ממילא משמע דר' יהודה דפליג עלי' וס"ל בדבר שבממון תנאו קיים משמע בדבר שאינו של מתון אפילו בע"מ וכפליה לתנאיה תנאו בטל

אמנם בתשובה כתבתי דבכה"ג אין תקום לכפל כיון שאינו דבר שתתברר בשני צדדין אין בו דין תנאי רק על מנת הוא באופן זה תתקדש כי לא שייך דבר והיפוכו שאם יהי' לה ש"כ לא תתקדש דדבר זה ממילא קאתי ואינו מבורר רק כיצד הוא הדין והבאתי ראיות רבות לזה מכמה מקומות בש"ס שנקרא תנאי אף דבר שאינו דבר והיפוכו ולא ראיתי להאריך דמ"מ כיון דמתנה עמ"ש בתורה הוא י"ל תנאי בטל בכל גווני

וכתב הב"ש דאם מתנה שתפטרנו מן העונה י"ל דתנאו קיים והוא מדברי התוס' כתובות שם בשם הר"ר אלחנן ובחידושי כתובות כתבתי דיש לתמוה ע"ו מאי פריך בס"פ הפועלים אמתני' דמתנה ש"ח להיות פטור מן השבועה דהא תתנה עמ"ש בתורה נימא דהתנה שיפטרנו מן השבועה דבכה"ג גם בש"כ ועונה מהני ע"מ שתפטרני ודוחק לומר דהיינו שינויא דש"ס דמעיקרא לא שיעבד נפשי'. ושם כתבתי ליישב עיקר קושית התוס' שהקשו וכי לא יוכל אדם למחול חובו ע"י תנאי וכתבתי שם ולענ"ד לא דמי דחוב שניתן למחילה ופירעון וקיום התנאי הוא פירעון חובו כיון שחפץ בו המלוה הוא תמורת הפירעון משא"כ הכא ל"ל שהקדושין הם פירעון השאר כסות דאדרבה הקדושין מחייבין השאר וכסות וכן מקרע שיראין שלי והפטר לא קשיא דודאי יש רשות לאדם בממונו לעשות מה שלבו חפץ ויוכל ליתנו לאחר הן כולו הן מקצתו ואינו מתנה כלל עמ"ש בתורה רק שלא נתנו רק על דבר שפרט והיינו שיפטר אם יקרענו ולא הוה רק מתנה בתנאי ולמה יתחייב הרי שליחותי' קעביד משא"כ בקדושין כיון שבאמת רוצה בקדושין א"כ י"ל דממילא חייב נמי בש"כ ואפשר שזה נכלל במ"ש התוס' שאין קדושין לחצאין

(יד) תנאו בטל וחייב בה דכל המתנה כו'. ולא דמי לתנאי ע"מ שתאכלי בשר איסור דשם בידה שלא תאכל ולא תתקדש והכא התנאי אחר שתנשא לו א"כ בודאי עוקר. ובדרישה כתב עונה שהיא עיקר האישות שאני ב"ש. ולכאורה דברי הדרישה תמוהים דהא ר"מ ס"ל גם בשאר כסות תנאו בטל אע"פ שאינו רק דבר שבממון. ועלה בדעתי לומר דכוונת הדרישה לאו דוקא לעונה שהיא עיקר האישות וא"כ י"ל הה"ד לשאר וכסות שהם תנאים המסתעפים מן האישות אלא שראיתי בדרישה עצתו שכתב שהוא עיקר האישות ואם אסורה לו במה תתקדש וזה מתמי' יותר וכי התנה לאסור עצמו בעונה הרי לא התנה רק שלא יהיה לה חיוב עונה עליו. ועיקר הקושיא לא קשיא כלל דבבשר איסור אמרינן לא תיכול ולא תיגרש היינו שלא תקיים התנאי וממילא לא יהי' גירושין נמצא שלא נעקר ת"ש בתורה ואי איתרמי שאכלה אין בגט עקירת מ"ש בתורה דאפי' נבטל הגט האיסור דעבדה עבדה ואין לו תיקון בביטול או בקיום הגט משא"כ בשאר כסות ועונה שאם יהי' לה חיוב עונה הרי לא נתקיים התנאי ואם לא יהיה לה עונה הרי בודאי הקדושין קיימים וצריך לומר שהקדושין יהיו בלא חיוב עונה וזה מקרי ודאי עקר שהרי כל קדושין מחייבין בעונה. וזה חפץ בקדושין שלא כדת של תורה לכן מקרי מתנה עמ"ש בתורה משא"כ בגט דהגט בעצמו הוא כדת של תורה והאיסור מצד אחר שאין לו ענין לגט ולא מקרי עקד כיון דאפשר שלא תאכל ואין נתינת הגט מחייבה לעבור על דברי תורה

(טו) דכל מה דתקון רבנן הוי כמ"ש בתורה עיין בספרי יעלת חן סימן ר"ב העלתי בכוונת רמ"א דהיינו בדבר שאינו של ממון וכמו שביקש לומר בחמ"ח לכן לא העתיק רמ"א לשון הגמ"ר דעשו חיזוק יותר משל תורה ע"ש דבמלתא שאינו של חמון אפי' בדרבנן תנאו בטל ונסתלקה תלונת הב"ש ע"ש

(טז) נותן לה פרוטה כו' ע"מ שאתן לך חנה בגמרא קדושין דף ס' האומר לאשה הא"מ לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז ה"ז מקודשת והוא יתן ובגמרא איכא פלוגתא רב הונא אמר והוא יתן רב יהודה אמר לכשיתן והיינו דר"ה ס"ל כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ורב יהודה ס"ל לכשיתן ולכאורה קשה לשון המשנה לרב יהודה איך החליט התנא הרי זו מקודשת והוא יתן דהא קודם נתינה אין כאן קידושין וה"ל למימר בהדיא כשיתן ה"ז מקודשת ובחדושינו אמרנו בזה לכאורה קמ"ל דמ"מ גם מיד יש מציאות קידושין דנהי דרב יהודה לא ס"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ת"מ לפי דברי הירושלמי במקדש לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה תוך שלשים יום דמקודשת לשני מ"מ אם גירש או מת השני תוך שלשים יום חלין קידושי ראשון עיין לקמן סי' מ"ם. א"כ י"ל גם כאן אם קידשה בפרוטה כשתתן מאתים ופשטה ידה וקיבלה קדושין מאחר קודם שנתן לה ומת ונתן לה אח"כ י"ל דמ"מ חלין קדושין ראשונים. וא"כ י"ל התנא להורות נתן דאף שכם קדושין לאחר זמן מ"מ ה"ז מקודשת כלומר שמ"מ יש מציאות לקדושין הללו כשיתן אח"כ אפי' נתקדשה בנתים לאחר ומת

מיהו י"ל בפשיטות דקמ"ל דהוה כמקודשת מיד והיינו למאי דקיי"ל במקדש לאחר שלשים יום אפי' נתאכלו המעות מקודשת דהני זוזי לא דמי לא למלוה ולא לפקדון דבתורת קדושין אתו לידה כדלקמן סימן מ"ם א"כ אפשר דלהכי הקדים התנא לומר ה"ז מקודשת אילו שנקראו באו לידה בתורת קדושין וכשיתן מקודשת אע"פ שאינם בעין כי זה אינו רק כקדושי כסף כדלקמן סי' מ"ם. אמנם אמרנו עוד בחדושינו דברים נכונים נ"מ לדינא ע"כ אבאר כאן והוא דלכאורה קשה דתנאי כזה שיתן לה מאתים הוא טובתה ולדידה ה"ל לאתנויי ולא לדידיה אלא דהתוס' פ' איזהו נשך דף ס"ו כתבו דבכה"ג כשאמר קני לך שדי ותטרוף משופרי שבחא ופירי דלא מקרי פיטומי מילי שע"ד קנה, וא"כ גם הוא כששמעה שאמר ע"מ שיתן לה מאתים מסתמא לא נתרצית רק באופן הלזה אלא די"ל דבלא"ה קשה למה פליגי רב הונא ורב יהודה בפירושו דמתני' דבאמת עיקר בפלוגתייהו שייכא אי הלכתא כרבי דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וה"ל לרב הונא לומר הלכתא