טיב קידושין קלג

מנת כיון דחשיב לי' כמעכשיו אבל לר"מ גופי' דלא ס"ל כמעכשיו דמי ודאי צריך משפטי תנאי אפילו אמר בהדיא מעכשיו אלא דר' כי היכא דע"מ חשיב כמעכשיו אע"פ שלא פירש כמו כן חשיב כאילו פירש משפטי תנאי אבל לר"מ גופי' ודאי לא ס"ל כרבי בע"מ וא"כ ממילא אפי' בפירש מעכשיו צריך כפל ומשפטי תנאי וא"כ ממילא הרמב"ם לשיטתי' דפסק כרב אשי וא"כ א"צ משפטי תנאי כמעכשיו וא"כ התם שמתנ' על העבר ה"ל כמו מעכשיו אפי' בלא כפליה למילתי' שייך לעז דבעכשיו א"צ כפל וא"ש

ובהכי ניחא דרבי בסנהדרין דף ל"ב דדייק דפותחין בזכות תחילה מקרא דאם לא שכב וקשה לפמ"ש התוס' דהך דאם לא שכב חשיב הן קודם ללאו וא"כ מנ"ל דפותחין בזכות תחילה ולפ"ז ניחא דר' לשיטתי' אזיל דס"ל במעכשיו א"צ משפטי תנאי וא"כ ע"כ הך דאם לא שכב תוכיח דפותחין בזכות תחילה דכשמתנה על העבר ה"ל כמעכשיו וכסברת בעל מ"ל והכל נכון וברור בס"ד

ובהכי ניחא מה שהקשה בק"א על הגאונים דביבמות דף נ"ג אמר רבינא דר' ורבנן לכ"ע יש תנאי בחליצה והכא בדלא כפלי' לתנאיה איירי פר סבר בעינן תנאי כפול ומ"ס לא בעינן תנאי כפול הרי אף בחליצה שהוא מעכשיו ס"ל לרבי דבעינן כפול ולפ"ז לק"מ דודאי רב אשי הוא חדית כן הך סברא דלר' לא בעינן משפטי תנאי במעכשיו ובע"מ אבל שאר אמוראי ודאי לא ס"ל הכי וא"כ רב אשי לשיטתי' בלא"ה מוקי דפליגי ביש תנאי בחליצה ולק"מ דהגאונים לא למדו רק כי היכא דלרב אשי לא בעי תנאי ומעשה בד"א ומשמע דאכולהו שינוי' קאי רב אשי דלא בעי לא תנאי כפול ולא תנאי קודם למעשה ולא שום משפטי תנאי אבל הני אמוראי ודאי לא ס"ל כן וא"כ לק"מ

אמנם נראה דבלא"ה לא קשי' מחליצה דודאי שפיר יש לפרש לרבינא בתנאי שהתנה אם תתני לי' ר' זוז תהי' חליצה ואע"ג דלא אפשר לחליצה לחול אחת זמן כשיתן מ"מ בהא גופא פליגי דאי לא בעינן תנאי כפול והוה חליצה אפי' אינה נותנת כלום א"כ גם בקדושין בכה"ג אם מתנה הרי את מקודשה לי אם תתני מאתים זוז ולא כפלי' כיון שא"צ לקיים הרי קידושין קיימין מעכשיו שאינם מחוסר תנאי משא"כ בכפל דה"ל דין תנאי א"כ אין הקידושין מתחילין עד שתתן וא"כ בהא גופי' קמפלגי דלר' דבעי תנאי כפול וא"צ לקיים התנאי ממילא הוה חליצה משא"כ לרבנן דס"ל בלא כפל נמי תנאה הוה א"כ ממילא שאין החליצה כלום אפי' נתנה דאי אפשר לחליצה שתחול למפרע

אלא דקשה לכאורה מזה על הסברא שכתבתי לדעת הרמב"ם דכשמקדשה ואומר אם הדינר שלי תתקדש דבכה"ג לא הוי קדושין שהרי לא התחילו הקידושין כלל וא"כ בחליצה אם התנה אם תתן ר' זוז תהי' החליצה הרי לא התחילה החליצה כלל. מיהו נראה דלא קשי' כלל דדוקא במתנה אם הדינר שלי שהדינר בעצמו הוא פועל הקדושין בכה"ג י"ל דלאו כלום הוא וכן בגט אם חתזירי הנייר תתגרש אינו כלום שהרי לא נתן לה כלום שהגט עצמו הוא מתיר אבל בחליצה שהחליצה הוא מתרת והתנאי מילתא אחריתא שפיר שייך לדון בו דיני תנאי שמתנה על המעשה שלא יחול כי אם בקיום התנאי

וניחא בזה מה שהקשה עוד בק"א איך אמרינן בגמרא דף ע"ב גבי זה גיטך אם מתי דאם מתי כלאחר מיתה משמע וקשה לרב אדא ה"ל תנאי ומעשה בד"א שהרי תנאו סותר המעשה כיון דאין גט לאחר מיתה וביקש חסבונות רבים בדברים רחוקים תן הפשט. אבל הדבר ברור דלא מקרי תנאי ותעשה בד"א רק אם מתנה על הדבר עצמו כגון שאתר אם תחזירי לי הגה יהי' גט נחבא שתנאו סותר התעשה שהרי היתר הגט הוא ע"י שנותנו לה שיהי' שלה וזה מתנה שתתגרש אחר החזרה וזה אי אפשר ואין בו דין תנאי שהרי הנתינה שנותן הוא שיהי' גט ותחילא נעשה שלה ואין יכול להתנות לסתור המעשה אבל בה"ז גיטך אם מתי שנותן לה הגט לחלוטין רק מצד הדיך אין המעשה מועיל דאין גט לאחר מיתה אין בכלל הלזה דתנאו סותר המעשה כלל וזה ברור

ודע שהרמב"ן פ' יש נוחלין דף קכ"ו הקשה איך מהני תנאי בנזירות הא אי אפשר לקיימו ע"י שליח ותירץ בשם י"א דכי גמרינן מתנאי ב"ג וב"ר הוא תנאו שבין אדם לחבירו אבל תנאי שבינו לבין עצמו בכל, ענין הוה תנאי והטעם נותן שהרי מדעתו התנה ורוצה הוא לקיים תנאו הילכך אף תנאי כפול לא בעינן והשתא ניחא הא דקשי' לן ונכון הוא עכ"ל וצ"ע איך אמרו בנדרים דף י"א דקאתר דראפ לית לי' בנדרים מכלל לאו נשמע הן דר"מ לטעמיה דאמר כל תנאי שאינו כתנאי ב"ג כי' ולהרמב"ן הא היכא דמליא בדעת עצמו א"צ לכפול התנאי. ואפשר לחלק בין היכא שחוציא התנאי בפיו ולא כפלו כדין כגון שאפר הריני נזיר ע"מ שאגלח בבית תור ו אף שלא כפל אבל היכא שאמר לא תולין שאוכל לך שלא דיבר האיסור בפירוש אי לא אמרינן בכל דוכתי מכלל הן נשמע לאו לא הוה ביטוי שפתים בנדר

גם מ"ש דלכך מהני תנאי אף שאי אפשר לקיימו ע"י שליח שע"ד עצמו נודר צ"ע דמצינו נודרת ליתומים אם נהנית מכתובתה הרי מועיל תנאי בנדר וכן נודרין להורגין אם הם של תרומה הרי מהני אפיו אם פתנה עם חבירו מהני תנאי בנדר וצריך לחלק ג"כ דבמתנה על שאר כסות ודאי רצונה שיהי' לה החיוב ובכה"ג חקרי תליא בדעת אחרים אבל בנדר גם דעת היקומים אינו רק שתאסר אם נהנית

אמנם כבר כתבתי בתשובה שא"צ לדחוק כלל דטעת' דבעי לקיומ' ע"י שליח דאפשר לחפשה לחול ע"י דיבור ודיבור התנאי מבטל מעשם שאפשר שיבא ע"י דיבור וא"כ לא בענן הך תנאה דאפשר לקיותי' ע"י שלית רק היכא דהתנאי בא לבטל המעשה אבל נדרים שהם ע"י דיבור אינו חל כי אם באופן שמפרש דדיבור התנאי מבטל דיבור הנדר

(י"ב) שאר כסות וכתב בח"מ היינו דוקא שלא אמר ע"מ שאין בקידושין ש"כ דאם התנה כך התנאי בטל ולפענ"ד יש לחלק דודאי בקדושין כיון שאינו מרוצה בקידושין רק באופן שלא יהי' לה ש"כ שפיר מהני תנאו שאם תחייבנו בש"כ הרי לא נתרבה בקידושין וממילא אין חיוב כש"כ שהשאר וכסות מדין קדושין הוא וזה לא נתרצה בקדושין רק באופן שלא יהי' בהם דין ש"כ וכיון שסבר וקיבלה ממילא אין בקדושין אלו דין ש"כ שאם תתן עליהם דין ש"כ הרי בטלו הקדושין וממילא לא יהי' דין שאר כסות ולא נתרצה לקדש באופן אחר וכן בשביעית אם אמר שלא תשמט שביעית הרי ההלואה בכל אופן ואי אפשר לעוקרה וא"כ מקרי מתנה עמ"ש בתורה אבל כאן ש"כ הם ביטול לקדושין ושפיר יוכל להתנות שלא יחולו הקדושין רק שלא יהי' בהם דין ש"כ ואינו מרוצה לקדש רק באופן שתמחול ש"כ וממילא אין בקדושין אלו דין ש"כ שבביטול הקדושין אין מקום לש"כ בינה ואת. שוב ראיתי שכן מוכיח בקו כתובות דף נ"ו ע"ב ד"ה בשם ה' אלחנן דדוקא כשאמר ע"מ שאין לך דין ש"כ וכו':