טיב קידושין קלב

דין תנאי כהוגן והיינו לא שתצטרך להחזיר בכל עת שיתבענה רק דתנאה בעלמא כל איתת דמקיימא תנאה הוה גט מעכשיו. וא"כ דון מינה שאם נתן אתרוג לחבירו לצאת כו הרי אין יכול לתובעו עד שיבא בו תו לא תקרי תנאי ומעשה בדבר שעד אותו זמן הוא שלו וכן בפדיון הבן ובמכר בסתמא לא דיינינן לי' שכיון בכל עת שיתבענו אפי' מיד יחזור לו דא"כ הוה תנאי ומעשה בדבר אחד והרי המעשה קיום בלי קיום התנאי לכן טפי מפרשינן שאין זמן לחזרה וכל אימת דבעי מקיים תנאי. והשתא י"ל שפיר רבא דקאמר הילך אתרוג זה ע"מ שתחזירהו לי ולא נתנו לצאת בו רק למתנה בעלמא ונטלו וצא בו ידי חובתו. א"כ ממילא בלא החזירו כשתבעו לא יצא ידי חובתו דמסתמא התנאי הוא בכל עת שיתבענו אבל לדידן דקיי"ל תנאי ומעשה בדבר אחד לא מהני התנאי א"כ כשתמצא לומר שכונתו בכל עת שיתבענו הרי לא נפיק מרשותו כללי והיה לנו לומר דתנאו בטל ואין לנו ליתן גבול שמסתמא נתנו לו עד שיצא בו היכא דלא נתנו אדעתא דהכי לכן בלא החזירו בעת שתובעו לא יצא דלרבא יכול להתנות בכה"ג ולדידן אי נתנו סתם הוה ככל מתנה ע"מ להחזיר שאין לנו לומר שנתנו שיחזירהו מיד אף קודם שיצא בו דא"כ ה"ל תנאי ומעשה בדבר אחד ויתבטל תנאו לגמרי לכן אמרינן דעכ"פ עד שיצא בו נותנו לו והוה שפיר תחנה ע"מ להחזיר וכל דברי הרא"ש נכונים. ויצא לנו מזה שאם התנה בגט אשה ע"מ שתחזיר הנייר בכל עת שאתבעיך אפי' תיד דלרא"ש מקרי תנאי ומעשה בדבר אחד ותנאו בטל לגמרי וכ"ש אם מתנה שתיכף אחר קבלתו תחזירהו לו דבכה"ג מקרי תנאי ומעשה בדבר אחד וא"כ צדקו דברי הרא"ש דגם בעל מנת צריך תנאי ומעשה בדבר אחד ומתנה ע"מ להחזיר דהוה על תנאי היינו משום דהוא שלו עד זמן החזרה ואין תנאו סותר המעשה וכדברי התוספות אבל אם אמר ע"מ שתחזיר מיד אחר שתקבל מקרי תנאי ומעשה בדבר אחד אם לא שיתן זמן על מנת להחזיר לזמן פלוני דבזה י"ל שאין תנאי סותר המעשה דעכ"פ עד אותו ומן שלו הוא או שנתן סתמא דאמרינן בכל עת שמחזיר המקבל יצא ידי תנאו דאל"כ יתבטל תנאי לגמרי ויהיה המעשה קיים בלא קיום תנאו

ובהכי ניחא נמי מיש הרא"ש בטבעת שאולה שכיון במתנה ע"מ להחזיר ונותן דמיו. אבל בלא נתן דמים המתנה בטילה. אלמא פשיטא לי' להרא"ש דלקיומי תנאה בעי. ולפ"ז ניחא דשם יש גבול למתנה עד שיקדש בו ויחזיר לו הטבעת או דמים וא"ש הכל. ויצא לנו מזה דאם התנה תיכף כסיומסר לידך תחזירו לו ולא הועיל למקבל לשום דבר לזכות במתנה זו מקרי תנאי ותעשה בד"א לדעת הרא"ש וצ"ע

ואחרי הודיע ה' אותנו את כל זאת נוכל ליישב דברי הרמב"ם שלא הביא הך דבעינן תנאי ומעשה בדבר אחר ויתישכו ג"כ דברי הגאונים שסוברים דבמעכשיו לא בעינן משפטי תנאי ומאין יצא להם כן. ועפ"ז י"ל דהרמב"ם ס"ל דודאי לא ס"ד דהני אמוראי דס"ל דברייתא דע"מ שתחזירי לי הנייר מגורש' לא איירי במעכשיו דודאי אם אמר ה"ו גיטך אם תחזירי לי הנייר לא הוה גיטא כלל דהא כיון שלא אמר מעכשיו לא חל הגט עד שתחזיר לו ואו אינו בידה ואין וה בגדר תנאי דבשלמא בתנאי כגון שאמר אם תתני לי מאתים זוז יהי' הגט הרי עכ"פ זכתה בגט בצד מה והיינו אם תתן ר' זוז ושייך לומר מדלא כפלי' א"צ לקיים התנאי ומעשה הגט קיים שהרי ע"פ זכתה בגט בצד אחד איכא למימר תנאי בטל ומעשה קיים אבל אם אומר אם הנייר שלי תתגרש ואם לאו לא תתגרש אין כאן התחלת מעשה לשנאמר תנאי בסל ומעשה קיים וכן אם תחזירי יהי' גט הרי לא התחיל המעשה וגרע ממגרש לאחר זמן שכתב הרמב"ם ברפ"ט מגירושין שאינו דומה לתנאי לכן ודאי לכולהו אמוראי ע"מ שתחזירי היינו דקאמר מעכשיו דאז י"ל כשמחזירתו לו הרי קנתה אותו בשעת גירושין עכ"פ ברגע זו ושפיר יש לדון בו דין תנאי ומעשה מאחר שעכ"פ כיון שתקנה אותו ברגע הגירושין ובהא פליג רב אשי ואומר הא תני דבי הוא דאמר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וצריך להבין במאי פליגי ר' ורבן דהא אין פירושו של על מנת מעכשיו אלא נראה דרבי ס"ל דכל שאין אנו רואין שהפליג הדבר עד שיתקיים התנאי מסתמא מתקיימין דבריו מעכשיו דסתמא כפירושו מאחר שעושה המעשה עכשיו כגון שאמר הא"מ לי ע"מ שתתן מאתים זוז אין אנו מרחיבין זמן הקידושין כיון שיש לקיימן מעכשיו אף שלא פירושו דנין ע"פ פשטות דבריו אע"פ שלא פירש א"כ מה"ט נמי לא בעי כפילא כשחל התנאי לשעתו וכדברי הראב"ד דבלא כפל נמי פשטות דבריו שנתכוין שיחול המעשה מיד אם תעשה לו כפי רצונו בתנאי שהתנה משא"כ כשמרחיב הדבר ואומר אם תתני כיון דמעשיו מורים שיחול המעשה מיד צריך כפל וחיזוק לעקור המעשה שנראה שעושהו מיד או מטעמא דפרישית לעיל והשתא כי היכא דלר' מפרשין מעכשיו אע"פ שלא פירש כן מפרשין ג"כ בדבריו משפטי תנאי שיהי' קיים אע"פ שלא פירש א"כ ממילא גם תנאי ומעשה בדבר אחד אין לנו ללמוד מתנאי ב"ג וב"ר דכל שא"צ פירוש הוה תנאי בכל אופן דלא דמי לתנאי ב"ג וב"ר שהי' צריך פירוש ובעינן ג"כ משפטי תנאי משא"כ במעכשיו אין ללמוד מתנאי ב"ג וב"ר כיון דלר' מקיימין דבריו אע"פ שלא פירש מעכשיו כמו כן לענין משפטי תנאי נמי דנין אותו באופן שאומר ואע"פ שלא כפל בפירוש ככפל דמי והשתא שפיר הרמב"ם פסק כרב אשי דס"ל לר' לא ילפינן מתנאי ב"ג במעכשיו א"כ ממילא א"צ משפטי תנאי כלל וכלל

וכיון שזכינו דפלוגתא דאמוראי הוא אם צריך במעכשיו משפטי תנאי תו לא יקשה עלינו דברי שמואל שתיקן כפל בגט שכ"מ וכן רבא מיירי נמי התם דרבא לשיטתי' ס"ל דצריך משפטי תנאי במעכשיו משא"כ למאי דקיי"ל כרב אשי שאין ללמוד משפטי תנאי במעכשיו כי היכא דלא יליף תנאי ומעשה וכן כפל דרב אשי אכולהו קאי דלר' לא צריכי א"כ ממילא א"צ שום משפטי תנאי במעכשיו ולא יקשה עלינו מן הש"ס ואף שהרמב"ם העתיק דשמואל י"ל דלרווחא דמילתא יש להתנות אבל לפי האמת דקיי"ל כרב אשי א"צ משפטי תנאי במעכשיו כלל

וארווח לן בזה מה שתמה הב"י לעיל סי' יו"ד על הרמב"ם שפסק במוציא אשתו משום נדר דלא יחזיר ולא חילק בין כפליה לתנאיה או לא כפליה ובגמרא מוקי בהדיא דלר' מאיר בלא כפליה לתנאיה לא חיישינן ללעז כיון דבעי תנאי כפול ודחק הב"י למאד דהאי תירוצא לפום חורפא בעלמא איתמר והוא תימא גדול. אכן לפמ"ש א"ש טובי דודאי אי אמרינן דבמעכשיו א"צ לכפול התנאי א"כ ודאי דאיכא לעו אפי' בלא כפל דבהא דמגרשה בשביל דבר שכבר עבר ה"ל כמעכשיו וכמו שהקשה המ"ל אהא דפריך לר' מאיר חנקי מיבעי' לי' והקשה במ"ל בפ"ו דהא ה"ל כמעכשיו שהרי מתנה על העבר אלא דלפמ"ש י"ל דהיינו דוקא לרבי ולשינוי' דרב אשי דס"ל דלר' דאמר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי א"צ תנאי ומעשה בד"א גם א"צ כפל כדמשמע פשטא דמילתא דרב אשי ס"ל דלר' א"צ משפטי תנאי בעל