טיב קידושין קלא

יצטרך כפל. לכן נראה דבלא"ה כבר כתבתי שתפסו על הרא"ם שהקשה איך מדייק בש"ס דנדוי על תנאי צריך הפרה מיהודה שאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים והקשה הרא"ם דלמא משום דלא כפל הוא ותפסו עליו דהא שם איסורא הוא ולא צריך כפל א"כ בתנאי ב"ג נאמר אם תעשון הדבר גו' והייתם נקיים גו' ואם לא תעשון כן הנה חטאתם א"כ מצינו שכפל גם האיסור וא"כ גם תנאי ב"ג איסורא נמי אית בי'. וא"כ קשה למה באמת נכפל האיסור הא באיסורא אמרינן מכלל הן נשמע לאו אע"כ כיון דאית בי' ממון גם האיסור לחוד צריך כפילא כיון דאית ביה ממון. והשתא קשה לפ"ז מנ"ל כלל בא סורא לחוד שא"צ כפל כגון שתויי יין דבמיתה דאמרינן מכלל הן נשמע לאו הא חזינן דמשה כפל גם לענין האיסור א"כ מנ"ל דממון גורם דלמא איפכא דצריך כפל בשביל האיסור ומה שכפל משה תנאי ב"ג לענין ממון היינו משום איסורא דאית בי' ג"כ ומנ"ל לומר דממון גרם כפילות האיסור דלמא האיסור גרם כפל התנאי ממון אע"כ אין לנו ללמוד רק ממה שמפורש וכיון שמפורש תנאי כפל באיסורא דאית בי' ממונא לא ילפינן איסורא לחוד שיהיה צריך כפל א"כ הה"ד ממון לחוד נמי לא יליף מתנאי ב"ג כיון דאית בי' נמי איסורא אין לנו אלא דומיא דמ"ש בתורה

מעתה צדקו דברי הגאונים דלענין ממון לחוד לא היה צריך תנאי כפול רק דומיא דתנאי ב"ג דאית בי' תרתי וכן גרושה לכה"ג. וא"כ י"ל בקדושין וגטין דאיסורא דאית בי' ממונא הוא בעינן תנאי כפול מדינא ולא מצד החומרא

אלא דצ"ע לפרש"י שפירש בשבועות דסוטה איסורא דאית בי' ממונא הוא כתובה א"כ צ"ע למאי דקיי"ל כתובה דרבנן נימא דסוטה חשיב איסורא לחוד ולא בעי כפילות וכן בגטין וקדושין מדין תורה אלא די"ל דאיכא תנאי ש"כ וחשיב איסורא דאית בי' ממונא אפילו למאן דס"ל כתובה דרבנן וא"כ גם בסוטה י"ל דאית בי' ממון שאר כסות אפי' למאן דס"ל כתובה דרבנן

(י) אבל אם הכל בדבר אחד. בטור כתב אם הדינר שאני מקדשך שלי תהי' מקודשת ואם לאו לא תהי' מקודשת זה נקרא תנאי ומעשה בדבר אחד ומשמע מדברי הטור דאם אמר ע"מ להחזיר לא מקרי תנאי ומעשה בדבר אחד ושפיר התנאי קיים. וכן מוכח לעיל ר"ם כ"ט דמתנה ע"מ להחזיר דומה לחליפין. אבל ברא"ש פ' יש נוחלין מוכח דס"ל אפי' מתנה ע"מ להחזיר נקרא תנאי ומעשה בדבר אחד דכתב אמימרא דובא דאמר אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירו יצא לא החזירו לא יצא וכתב הרא"ש דרבא לטעמי' דס"ל תנאי ומעשה בדבר אחד הוה תנאי וכבר תמה בב"ש דהא הטור פסק בסי' קמ"ג באמר ע"מ שתחזירי לי את הנייר דהוה תנאי ויתקיים התנאי הא הוה תנאי ותעשה בדבר אחד. גם בא"ח סימן תרנ"ח פסק באתרוג בנתנו במתנה ע"מ להחזיר שצריך לקיים התנאי גם הרא"ש גופי' סותר מעצמו דהא בפרק מי שאחזו כתב דבעינן גם בע"מ תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחד ובפ' לולב הגזול ס"ל דבאתרוג מהני חתנה ע"מ להחזיר וצריך לקיים התנאי ובודאי שהוא תמוה מאד וכמעט לית נגר דיפרקינה. והנלע"ד בזה דקשה עוד על דברי הרא"ש איך אפשר לומר דרב אדא דס"ל בפ' מי שאחזו באמר ע"מ שתחזירי לי את הנייר מקרי תנאי ומעשה בדבר אחד. וקשה איך יחלוק על מתנה ע"מ להחזיר דשמה מתנה כדמוכחינן בש"ס פרק לולב הגזול דף מ"א ע"ב מעובדא דרבן גמליאל ורבי יהושע דדייק מדנקט והחזירו לר"ג דמתנה פ"מ להחזיר שמה מתנה. ולכאורה היה נראה לי דבלא"ה קשה למה יועיל מתנה פ"מ להחזיר לענין אתרוג דנחשב לכם הא קיי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ובמוכר שדהו בשנת היובל לא חקרי קרקע שלו לענין ביכורים א"כ במתנה ע"מ להחזיר במאי זכה. לכן אפשר לומר דבאתרוג שעיקרו למצוה א"כ י"ל דכיון שזכה בו למצותו הוה קנין גופו דעיקר שווי' בשביל המצוה וחשיב טפי מקנין פירות קרקע שחוזרת ביובל דבטל לגבי גוף הקרקע אבל הכא עיקר גופו שלה בשביל המצוה ונחשב קנין הגוף וא"כ י"ל ודאי בנותנו לצאת בו ידי מצוה א"כ כל שנטלו הרי זכה לגמרי בעיקר גופו ולא מקרי תנאי ומעשה בדבר אחד שכיון שיצא בו הרי כבר זכה באתרוג ומה שמחזירו אין בו הפסד כל כך אחר שכבר יצא בו ידי חובתו נמצא שזכה במתנה לגמרי ואין תנאי ע"מ להחזיר סותר המעשה שהרי כבר זכה בו למצותו וכאלו קנאו לגמרי וא"כ י"ל דוה דוקא בנתנו למצותו אבל רבא בב"ב משמע שנתנו לו סתם ע"מ להחזירו כמ"ש אתרוג זה נתון לך במתנה ע"מ שתחזירו לי נטלו ויצא בו משמע שלכתחלה לאו בשביל מצוה נתנו לו א"כ מקרי תנאי ומעשה בדבר אחד שהרי כיון שהתנה להחזירו תנאו סותר המעשה שאם מחזירו אין כאן מתנה של כלום וא"כ א"ש שכתב רבא לטעמי' דמיירי אפי' לא נתנו למצוה א"כ הוה תנאי סותר למעשה לכן כתב רבא לטעמי' וא"ש

אלא דאכתי לא א"ש דברי הטור בסימן קמ"ג שפסק בע"מ שתחזירי לי הנייר דהוה תנאי והא מפורש בש"ס דוה נקרא תנאי ומעשה בדבר אחד והרא"ש אינו תחלק בין ע"מ שהוא כמעכשיו ובין תנאי אם. ועוד קשה דהא הרא"ש גופי' פסק בקדושין דף ו' הא דאמר רבא הילך מנה ע"מ שתחזירהו לי וכן בפדיון הבן ובתרומה בכולהו קני רק דאסור לעשות כן מפני שנראה ככהן המסייע א"כ משמע דבכולהו תנאו קיים וצריך להחזיר ואיך כתב הרא"ש דגם במעכשיו צריך תנאי ומעשה בדבר אחד. ומה שנראה ליישב דודאי י"ל גם ע"מ להחזיר אם מתנה שיחזירנו בכל עת שיתבענו הרי אין כאן מתנה כלל שברגע שקיבל צריך להחזירו אם יתבענו נמצא שלא קנאו לשום דבר ולא בא לרשותו כלל והוה כאלו אמר אם יהיה שלי תקנה אותו אבל אם יש גבול שנוכל לומר שעד ומן פלוני לא יוכל לתובעו שפיר י"ל דהוה מתנה ע"מ להחזיר ולא הוה תנאי ומעשה בדבר אחד שהרי עכ"פ הוא שלו עד זמן ידוע. ועפ"ז נראה דרבא ס"ל בגט על מנת שתחזירי לי הנייר דהוה גט משום דמעשה קודם לתנאי וא"כ ממילא דאמרינן שצריכה להחזירו מיד שקיבלתו דמסתמא אוקמינן בחזקת מרא ולא נפיק מרשותו כי אם באופן שאומר וצריכה היא להחזירו מיד לפי תנאו אבל כיון שהקדים המעשה תנאו בטל ואפי' אינה מחזרת כלום מגורשת ורב אדא ס"ל כיון שמשמעות לשונו שתחזירו מיד הוה תנאי סותר המעשה ומגורשת מכל מקום אפי' הקדים תנאי למעשה ורב אשי מוקי לי' כרבי דאמר האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי. ולכאורה אינו מובן דאיך יובן מדברי רבי דלא מקרי מעשה ותנאי בדבר אחד. אלא נראה דהני קאמר רב אשי דרבי ס"ל כל האומר על מנת אפי' לא אתר בפירוש מעכשיו אמרינן דמסתמא כוונתו שיהיה תנאי קיים שיתקיים המעשה מיד שאם לא תאמר כמעכשיו דמי אין לדבריו קיום עדיין הכי נמי י"ל כיון שמתנה ע"מ להחזיר אם תימצי לומר שכוונתו שתחזור מיד לאחר קבלה א"כ הרי לא נתן לה כלום ומקרי תנאי ומעשה בדבר אחד והתנאי בטל לגמרי ואינה צריכה להחזיר כלל לכך הא הוה עלויא לבעל שכיון שיהיה לו