טיב קידושין קכט

אם יעברו חלוצים בראש אנשי הצבא כו' ואם לא יתאמצו יותר מאחיהם רק יסייעו כשאר השבטים ס"ד שיקנסו אותם קמ"ל דמ"מ יטלו כיון שסייעו בכיבוש ע"ש בתוס' וא"כ י"ל דודאי מצד גילוי דעת אין לנו רק אם לא יסייעו כלל כמו שאמר משה האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה אבל אם יסייעו בשוה אין כאן גילוי דעת כלל שלא ינתן להם ארץ הגלעד כיון שארץ מקנה הוא והוה כמו וה נהנה וזה לא חסר וניחא לכל ישראל בכך ולא עוד אלא דמשמע בסוטה דף ל"ד ע"ב דחברון ארץ טרשין לכן שפיר רעיא ושמן קנינא א"כ היה גרוע בעצם מא"י וכמ"ש בדרושים. אבל אין לנו לדון בו מצד גילוי דעת שהרי משה לא ביקש זאת מידם רק הם קבלו מילתא יתירתא לעבור בראש הצבא וכיון שאין לנו לדון בו מצד גילוי דעת שפיר צריך חיזוק וכפל

וגם פרש"י יש ליישב דמה שהקשו התוס' מאי סברא שיטלו אם לא יסייעו נראה דודאי היה ביד ישראל להכריחם שיעברו גם הם כדעביד ברק למרוו אז במלחמה. וא"כ חשש משה שיתעצלו ישראל מלהכריחם כדי שיפסידו נחלתן לזה התרה בהם משה שאם לא יעברו לא יפסידו ג"כ וממילא יכריחום לעבור שלא ישבו בבתיהם והם ילכו למלחמה

ומה שהביא הרא"ש בפ' מי שאחזו בשם הרמב"ן ראיה מן התוספתא דקדושין דהא ר"מ בעי תנאי כפול בע"מ שתשמשי. ותניא בתוספתא הרי את מקודשת לי ע"מ שאדבר עליך לשלטון מקודשת מיד עד שיאמר אם לא דברתי אם לא עשיתי ובודאי ר"מ אית לי' דרבי מדתני ה"ז גיטיך ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים וכו' נתקרע הגט או שאבד תוך ב' שנים ה"ז גט שכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ומדפליג ר"מ ברישא ולא פליג בסיפא ש"מ דמודה בסיפא ע"כ וכן הוא בחדושי הרמב"ן באמת ע"ש. ולא זכיתי להבין דבריהם דמאי ראי' מדלא פליג בסיפא שית דמודה דאיך יפלוג ר' מאיר בסיפא כיון דאיירי בלא כפליה לתנאי בלא"ה הגט קיים אפי' לא נתקיים התנאי כלל דהא ר' מאיר בודאי בעי תנאי כעול גם בעל מנת וא"כ ממילא המעשה קיים כיון שלא כפלו וא"כ דבריי הגאונים שרירין וקיימין ופשטות כל המשניות מסייעין דלא נזכר כפל בכל הסוגיות וגם לא תנאי קודם למעשה

וא"ת לפ"ז לר' יהודה אכתי תקשי לי' כל המשניות כיון דלא ס"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי. י"ל דרב יהודה מוקי כולהו מתניתא דלא כרי מאיר

ובהכי ניחא נמי מה שהקשה הר"ן דהא חזינן בענין תנאי דבעי לקיומי' ע"י שליח אפי' בע"מ בעינן דלהכי אין תנאי בחליצה אפי' בעל מנת ולפמ"ש לק"מ דודאי גם במעכשיו על מנת תנאי הוא אלא דלא גרע מגילוי דעת דמהני וא"כ אם אמר מעכשיו אם תתני לי מאתים זוז אפי' לא כפל אם לא נתקיים בטל הדבר מטעם גילוי דעת אבל ע"י שליח דאמרינן לאו כל כמיני' להטיל בו תנאי כגון בחליצה כיון שנתכוין להתירה הרי הותרה אע"פ שלא נתקיים התנאי אע"פ שהיה דעתו באחת שלא לחלוץ רק באופן אחר ולק"מ

ובתשובה הארכתי עוד והעליתי לדינא דבאיסורא יש לחוש אפי' במעכשיו לכפול התנאי ועיין בסמוך

(ו) א"צ לכפול תנאו. וכתב הב"ש מיהו הן קודם ללאו לא נשמע. מיהו למ"ש בסמוך בשם הר"ן צריך לעולם לסיים בלאו ע"כ. ולכאורה אין דבריו מובנים כיון שאין צריך לכפול איך שייך הן קודם ללאו וצ"ל כוונתו אם כפל ואמר הא"מ ע"מ שתתן ק' זוז וחזר ואמר אם לא תתני לא תהי' מקודשת ואם תתני תהי' מקודשת דבזה תנאו בטל כיון שסיים בהן. אבל באמת גם וה אינו נכון דכיון דמקודשת באמר ע"מ שתתני לי מאתים זוז ולא הזכיר הלאו כלל אמרינן דהוה תנאי ואם לא קיימה התנאי בטלו הקדושין כ"ש בהזכיר הלאו ג"כ אע"פ שהזכירו קודם מ"מ כיון דחל המעשה מיד הוה תנאי. ולא כתב הר"ן הטעם.. דבגמר דבריו חתפיס אלא היכי שצריך משפטי תנאי אבל לא במעכשיו לדעת הגאונים

(ז) אמר סתם בתנאי בגוב"ר כו'. וכתב בחמ"ח דמ"מ אם אמר בתחלה הא"מ לי אם תתן מאתים זוז בתנאי ב"ג וב"ר לא מהני דהא חזינן דלא עשה כן והקדים המעשה והם הקדימו תנאי קודם למעשה ובב"ש העתיק בשם החמ"ח שאם הקדים הלאו לא מהני אמירתו בתנאי ב"ג וב"ר. ואין דבריו מוכרחים די"ל דלא כתב החמ"ח כן רק בהקדים המעשה דבזה ס"ל כיון דמעשה קיים תו לא מהני בי' מה שאומר אח"כ כתנאי ב"ג וב"ר. אבל בהקדמת הלאו כיון דרמ"א כתב דאם הקדים הלאו וחזר וכפל הלאו אחר ההן מהני א"כ י"ל מה שאמר אח"כ בתנאי ב"ג וב"ר הוה כאלו חזר וכפל הלאו אחר ההן דלא איכפת לן בקדימתו ההן

אמנם הך מילתא דהקדים המעשה וחזר ואמר כתנאי ב"ג וב"ר לפמ"ש המל"מ שאם הקדים המעשה וחור ואמר שתי החלוקות כדינן י"ל דלא איכפת לן במה שהקדים הממשה ורואין דבריו הראשונים כאלו אינם. ולעיל בסק"ג כתבתי לפשוט לספיקו של מל"מ בארוכה. א"כ גם בהקדים המעשה מ"מ כיון שאמר אח"כ שיהיה כתנאי ב"ג וב"ר. א"כ הוה נמי דבריו ראשונים כמאן דליתה ויש בכלל לשון בתנאי ב"ג וב"ר תנאי קודם למעשה כדינו וי"ל שפיר דלא איכפת לן בקדימתו למעשה כיון דאח"כ חשיבא אמירתו בתנאי ב"ג כאלו אמר שתי החלוקות כהלכתן. וע"ש מה שהעליתי בזה. והח"מח וב"ש לא ירדו לעומקא דמילתא

(ח) י"א דלא בעי כו' ד' דברים כו'. הב"ש תמה דלא פליגי רק בשאר דברים אבל תנאי קודם למעשה לכ"ע בעינן וכמ"ש הר"ן והתוס' פ"ו מאישות מיהו מ"ש דבעי' לקיומי' ע"י שליח אין קושיא שהרי המחבר לא הזכירו כלל וליכא נ"מ רק לענין חליצה וכבר הביאו המחבר במקומו רק מתנאי קודם למעשה קשה. מיהו נראה די"ל דבלא"ה רש"י בקדושין פירש דלא פליג ר"ח ב"ג אר"מ רק אשאר דברים שצריך הדבר לאומרו שאל"כ יש במשמע שאפי' בארץ כנען לא ינחלו אבל אשאר דברים לא פליג. והתוס' דחו דבריו מש"ס ערוכה ס"פ הפועלים דקאמר מאן שמעת לי' הא סברא דתנאי שיש מעשה בתחילתו תנאו בטל ר' מאיר דתניא אבא חלפתא אומר משום ר"מ מעשה קודם לתנאי תנאו בטל הרי מפורש דלר"מ דוקא תנאו בטל ובודאי תמי' גדולה היא. אמנם בחדושינו אמרנו ליישב פרש"י דודאי פשטא דמילתא כדברי רש"י דאשאר דברים לא פליג דהא אשאר דברים לא פליג ר' חנינא רק בשביל הכפל שצריך הדבר לאומרו. ומ"מ נראה דאיכא דפליג אר' מאיר גם בהא דהא עיקר פלוגתא דר"מ ור' יהודה דמייתי הש"ס היינו באומר הרי את מקודשת לי פ"ת שאין לך עלי שאר כסות ועונה דס"ל לר' יהודה בדבר שבממון תנאו קיים. אע"ג דנזכר בברייתא הרי את מקודשת קודם וזהו מעשה קודם לתנאי אלמא לר' יהודה גם תנאי קודם למעשה לא בעינן ואי קשי' איך דייק מר' מאיר דס"ל מתנה על מ"ש בתורה תנאו בטל דלמא לעולם תנאו קיים וטעמא