טיב קידושין קכח

ואפ"ה מהני בי' תנאי לכן צריך לחלק בין אפשר לקיומי' ע"י שליח. והרמב"ם לשיטתי' דפסק כר יוחנן דדבור מבטל דבור א"כ ממילא בחליצה לא אתי דבור ומבטל מעשה וזה מורה לשון שהרי נתכוין לחלוץ ונעשה חליצה להתיר ולאו כל כמיני בדיבור לעקור הכונה כמו בכל מצות שבגופו שאין בו כח להתנות על הכונה אם מכוין עכ"פ לצאת בצד מה. והדברים ברורים ועמ"ש בסמוך

(ד) הזכיר לאו קודם להן כו'. החמ"ח הביא דברי הר"ן ז"ל ונ"ל דמאי דבעינן הן קודם ללאו היינו משום דבגמר דבריו אדם מתפיס ונמצא מעשה קיים ותנאי בטל הילכך אע"ג דמקדים לאו להן כי היכא דלא לקדים פורעניות לנפשי' כיון שגומר דבריו בלאו סגי ע"כ. ודייק בחמ"ח שאם שוב אומר פעם שנית ההן אחר לאו תנאו בטל ג"כ שבגמר דבריו נתפס והתנאי בטל וכ"כ הב"ש ולפענ"ד אין דבריהם מוכרחים דודאי צריך ביאור איך נימא בגמר דבריו נתפס הרי הזכיר בתחלה אם לא מתי לא יהא גט ואיך נימא דכשאמר אח"כ אם מתי יהי' גט שיהי' גט אפי' לא מת. אלא נראה כדפרישית לעיל בסמוך דילפינן מתנאי ב"ג שאין יכול לעקור המעשה בתנאי שאינו כדין וכיון דנתן לה גט והגט בעצתו יש לו כח להפריד האישות אין בו כח להטיל בו תנאי שלא כדת לכן אמרינן שאם הקדים הלאו ואמר אם לא מתי לא יהיה גט ואם מתי יהיה גט הרי גט זה כורת בכל אופן שהרי כבר נעשה מעשה המפריד האישות ואפי'. לא מת לכן צריך להתנות לעקור דיבור הגורם פירוד האישות וילפינן מתנאי ב"ג שאין הדבור הקדום שאמר אם לא מתי לא יהיה גט כח בידו לעקור דיבור המפריד האישות שהרי עדיין לא היה דבר המפריד האישות עד שיאמר ההן והיינו אם מת יהיה גט וכיון שסיים בהן והוא המפריד האישות צריך ביטול חדש לדיבור המפריד שיחזור ויכפול שאם לא מתי יתבטל דבור המפריד שלא יהיה כורת כי אם באופן שאמר וא"כ באומר ההן אחר הלאו נשאר ההן שהרי עדיין לא עקר דבור המפריד משא"כ באם חזר ואמר אם מתי יהיה גט ואם לא מתי לא יהיה הגט דאמרינן דעקר דבור הראשון שלא יחול רק אם ימות א"כ אף ששנה אח"כ שוב ואתר אם תתי יהיה גט הוא דבר שפתים אך למותר ולא עדיף ממעשה הגט עצמו שנותן אח"כ דאמרינן דנתן ע"ד תנאו שהתנה אם ימות דוקא וכן בעיקר תנאי בגוב"ר שמבואר שנתן להם משה ארץ הגלעד ואם בנתינת המתנה עצמה לא נתבטל התנאי כ"ש בהזכרת הדבור שהוא ג"כ בלשון תנאי והר"ן שכתב בגמר דבריו נתפס היינו במה שצריך לעיקר גמר התנאי אבל על המותרות אין נ"מ ותדע לך לפי מ"ש בספרי גט מקושר דף ע"ב שאם מבטל התנאי שיחול הגט מיד שפיר יוכל לבטל שיהיה הגט חל מיד א"כ כל שכ"מ אם יחזור אח"כ ויאמר שנתן הגט אם ימות נימא שיחול בכל אופן אלא ודאי כל שא"צ לתנאו לאו כלום הוא. כן נ"ל עיקר:

(ה) כל האומר מעכשיו או ע"מ. כ"כ הרמב"ם והרי"ף בתשובה. והר"ן תמה עליהם בפ' מי שאחזו דהא שמואל אתקין בגיטא כפל אע"ג דגט שכ"מ ודאי מעכשיו הוא דאין גט לאחר מיתה אלמא דאפיה בעינן משפטי תנאי וכפילא לכן דחו שיטת הרמב"ם והגאונים וע"ו צריך אני למודעי מה שכתבתי בתשובה לקיים דברי הגאונים הקדמונים והוא דבלא"ה תמה במ"מ על הרמב"ם פ"ט מגירושין דמשמע מדבריו דהך גט שכ"מ בלא מעכשיו הוא. ותמה עליו הר"ן פ' מי שאחזו והמ"מ דא"כ הוה גט לאחר פיתה. ואני לא ידעתי מה קול הרעש הלזה די"ל דהרמב"ם ס"ל כשיטת ר"ח שהביאו בתוס' דף ע"ג ע"ב ד"ה אמר דגם באמר מהיום כונתו מעת שאני בעולם דכונתו לאחר הגט כמו שיוכל וא"כ אינו מעכשיו ממש לכן תקן כפל מאחר שאינו דומה למעכשיו ממש. ולפ"ז הרמב"ם איירי שפיר במגרש מעכשיו או מהיום. ומ"ש הרמב"ם ולא רצה לגרש מעכשיו אין כונתו שלא רצה לומר מעכשיו אם ימות דמאי שלא תטרוף דעתו שייך אלא ר"ל שלא רצה לגרש מעכשיו לחלוטין. או י"ל דאם תגרש מעכשיו ולכשימות שוב אין יכול לחזור מן הגט לכך אומר אם לא מתי ואם מתי הכפל שכופל אח"כ משמע שר"ל שאינו מגרש מעכשיו רק אם לא יחזור קודם שימות ואם לא יחזור באמת מתגרשת מעכשיו רק דאהני לי' הכפל שאם לא לא יהיה גט היינו כל זמן שלא ימות יוכל לחזור בו מן הגט לגמרי דאם מגרש מעכשיו א"צ כפל וכיון דכפל גלי דעתי' שאין רצונו לגרש בהחלט רק שארכבי' אתרי רכשי שיהיה לו דין גט מעכשיו אם ימות ולא יחזור אבל מ"מ ישאר בידו הברירה לחזור לכן צריך כפל כיון שאין המעשה חל בהחלט מעכשיו לכן צריך כפל

ובתשובה הנ"ל כתבנו שוב טעם לדברי הגאונים דא"צ כפל במעכשיו והוא דודאי בכל תנאי שמתנה דרך משל אם מתנה הרי את מגורשת ע"מ שתתני לי מאתים זוז ודאי י"ל דעכ"פ לא גרע מגלוי דעת ויש לנו לומר שאינו מגרש רק בשביל שצריך למאתים זוז לכן כשאינה נותנת לו מתבטל הגט מטעם גלוי דעת דמסתמא בשביל זה גירש וא"צ לדחוק בחלוקים שכתב הפ"מ שעדיף גילוי דעת מתנאי שאינו כפול. אלא נראה דשפיר הוה גילוי דעת עכ"פ אלא דבמפליג הדבר לאחר זמן אין לנו לומר שעושה כן מטעם שרצה במאתים זוז דא"כ למה הפליג הדבר לאחר ומן היה לו לגרש מעכשיו אם תתן לו מאחר: שזה עיקר כוונתו בגירושין לכן אין דנין הדבר מצד גילוי דעת רק מדין תנאי לכן צריך חילוק וכפילות ומשפטי תנאים

ועפי"ז י"ל בשכ"מ צריך כפילות אפי' אמר מעכשיו. דלפמ"ש טעמא דמעכשיו מהני היינו מצד גילוי דעת דאדעתא דהכי וכך בכל תנאי המתקיים מיד לא גרע מגילוי דעת אבל תנאי שאינו מתקיים מיד אין לנו לדון בו מצד גילוי דעת מדלא התנה עליו מעכשיו א"כ י"ל בשכ"מ דמעיקר הדין גיטו כמתנתו אם עמד חוזר דסתמו כפירושו שלא גירש רק אם ימות אלא דהפקיעו הגט שלא יוכל לחזור משום גזירה שלא יאמרו יש גט לאחר מיתה כדאיתא בגמרא דף ע"ב א"כ י"ל אפי' במעכשיו נמי צריך כפל דהא בשכ"מ אין דנין מצד גילוי דעת דהא סתמא נמי אינו נותן גט רק לכשימות ואפ"ה הפקיעו הגט והוה גט לגמרי א"כ אין לנו לקיים התנאי מכח הגילוי דעת שהרי אין גילוי דעתו מועיל בגט שכ"מ לכן תקן כל משפטי תנאי גם שלא לחלק בין גט שכ"מ באומר מעכשיו או שאומר בפירוש מעת שאני בעולם: ובהכי ניחא נמי דקשיא על הגאונים הא עיקר תנאי ילפינן מבני גד וראובן ושם משמע שהחזיקום מעכשיו כמו שאמר בנו לכם עדים וכו' וא"כ אמאי צריך כפילא. גם בס' ע"י הרגיש בזה ודחק. אכן למ"ש א"ש טובא דכיון דעיקר הטעם שא"צ כפילות במעכשיו דדנין הדבר מצד גילוי הדעת א"כ י"ל לפמ"ש התוס' קדושין דף ס"א ע"ב ד"ה אי לא כתיב בארץ כנען ה"א ונאחזו בתוככם בארץ גלעד אבל בארץ כנען לא פי' בקונטרס כו' שהרי לא סייעו בכיבוש קמ"ל דאעפ"כ יטלו והתוס' מקשו דמאי סברא הוא שיפלו אם ישבו בבתיהם לכן פירשו דפשטי' דקרא