טיב קידושין קכו

הנ"ל לא ביארתי עם שידובר דשמואל פעמים רבות ואיני זוכר מה שהעליתי אז כי זה ערך י"ב שנה שכתבתי אשובה הנ"ל אך נלע"ד דאדרבא ניחא טובא דהא פריך ונימא לא יהיה גט אם לא מתי דבלא"ה תמוה מאי משני בעינן תנאי קודם למעשה הא מה שמתנה לא יהיה גט אם לא פתי לא איכפת לן כלל רק הסיום שיסיים ויהיה גט אם מתי דזהו נקרא מעשה קודם לתנאי כפי פירוש המפורשים בו אבל במה שאומר לא יהיה גט אם לא מתי לא איכפת לן וכ"כ המ"למ בפ"ו בהדיא וא"כ תמוה דעיקר חסר מן הספר. אלא נראה למאי דפרישית א"ש טובא והוא דהתנאי צריך שיהיה משמעותו שלא יתחיל המעשה כלל כי אם באופן שאומר אבל אם יהיה משמעותו שתהי' המעשה ובתנאי זה יתבטל המעשה אשר כבר עשהו זה נקרא מעשה קודם לתנאי וא"כ בגט שכיב מרע שע"ב מגרש מעכשיו צריך שיהיה משמעותו שאם לא ימות לא יתחיל הגט וא"כ י"ל דודאי כשמזכיר התנאי קודם ואומר אם לא תתי לא יהא גט משמע שלא יתחיל הגט כלל כיון שמזכיר התנאי קודם גוף המעשה אבל אם ויאמר לא יהא גט אם לא תתי יהיה משמעותו שודאי הגט חל מיד רק אם לא ימות ויעמוד מחליו יתבטל הגט אשר נעשה מעכשיו ווה נקרא תעשה קודם לתנאי שלשונו מורה שמתנה שיתבטל המעשה אשר כבר עשהו משא"כ כשמזכיר התנאי קודם משמע שאין התחלה לגט אם לא ימות כנלענ"ד ברור לולי שהוא נגד הראשונים אולי מקום הניחו לי להתגדר בו

וכתב הב"ש ואם נותן הקדושין ולא אמר לה דמקדש אותה ואח"כ אמר לה הא"מ ומתנה תנאי כפול אע"ג דהנתינה היה בתחילה מ"מ הוי התנאי קודם משום כל זמן שלא אתר לה כלום הוה כפקדון בידה ומעת שאמר לה מתחילין הקדושין ואו אמר התנאי קודם והיינו שהיא אומרת הן כמ"ש בסימן כ"ז עכ"ל הב"ש בשם פרישה וב"ח בק"א. ואשתומם על המראה דהא לפי מה שדחה הב"ש שיטת הרמב"ם צ"ל כרוב מפרשים שפירשו מעשה קודם לתנאי אפילו עדיין לא נתן לה כלום רק שהזכיר בתחלה א"כ מי גרע מה שבא לידה תחלה בתורת פקדון מאילו הכסף קדושין עדיין ביד המקדש ואפ"ה בעינן שיזכיר התנאי בפירוש. ועיינתי בפרישה וראיתי שלא כתב כן רק לשיטת הרמב"ם דס"ל דבעינן שימסור הקידושין תחלה לידה בהא הוא דמקרי מעשה קידם לתנאי ובזה צדקו דבריו דכשהוא בידה עדיין בתורת פקדון י"ל דלא שייך מעשה קודם לתנאי שעדיין לא התחילו הקדושין אבל לשיטת הטור ודאי לא גרע מה שהוא פקדון בידה מאילו הזכיר התנאי קודם שנתן לה כלום דלעולם בעינן הזכרת התנאי קודם להזכרת המעשה והב"ח אינו בידי ולפענ"ד הדבר ברור כמ"ש

שוב בא לידי הב"ח ומיירי שאמר אם תתני תחלה וכן הוא בפרישה ג"כ רק השגתו על הפרישה לא ידענא מההוא אבל אם אמר הא"מ קודם התנאי לדעת הטור תקרי תעשה קודם לתנאי להטור. ונראה שזה באמת טעמו של הטור שהשיג על הרמב"ם שאם נתן לה הדינר קודם מלתא דפשיטא שא"י לחזור תנ"ד והב"י השיג עליו דאין התנאי רק השלמת דבריו. ולפענ"ד לא נעלם זה מהטור דהא מבואר בגמרא בהתקדשי לי בדינר ונטלתו וזרקתו לאור וכו' אינה מקודשת כדלעיל סימן ל' ס"ו אלמא דלא דיינין לחזרה אלא דהשגת הטור ממה נפשך דאם הנתינה נמשכת על התנאי שאמר א"כ במה נקרא מעשה בתחלתו הרי לא נתן לה כלום ופקדון בעלמא הוא ומאי מעשה איכא בזה שנתן לה אם אינו לקידושין הרי קבלתה כמאן דליתה דמיא ואיך נקרא שיש תעשה בתחלתו הא ליכא מעשה קדושין כלל דאם לא תקיים תנאה אינו אלא פקדון בעלמא ואפשר לומר לדעת הרמב"ם שכך הדין היכא שיש לומר שכבר המעשה קיים תו לא מהני תנאי רק קודם שנתן שאי אפשר שיהיה מעשה קיים שהרי עדיין לא בא לידה לכן יכול להתנות אבל אם כבר נתן בידה נהי שאם היה התנאי קיים לא הוי נתינה רק באופן שהתנה מ"מ אנן אמרינן דאין יכול להתנות באופן הלזה וממילא המעשה קיים כיון שאין יכול להתנות

ואפשר לי לומר עוד דבלא"ה דחה הר"ן דברי הרמב"ם מהך דשמואל דאם יאחר לא יהא גט אם לא מתי ויהיה גט אם מתי תקרי תעשה קודם לתנאי גם קשה מהא דע"ח שתחזירי

לכן היה אפשר לומר דודאי הרמב"ם מודה לפירוש המפרשים דהיינו כשהזכיר המעשה תחלה המעשה קיים ושוב לא יועיל התנאי אלא דבקדושין ס"ל כיון דבעינן נמי דעתה וא"כ ע"כ מה שהיא מקבלת הקדושין הוי ג"כ כאילו קיבלה על תנאי ואם אמר הא"מ אם אתן לך מאתים זוז נהי דלפי דברי המפרשים ראוי לומר מעשה קיים בכל אופן היינו כיון שהוא הזכיר המעשה קודם אמרינן שישאר המעשה היינו לגבי דידי' שזכר המעשה קודם התנאי אבל קבלת האשה שהוא מעשה האשה הוא כבר אחר שכבר שמעה שהזכיר התנאי, וא"כ לגבי דידה נקרא תנאי קודם למטשה ואינה מתקדשת באופן אחר כי אם כפי תנאה שבידה למשדי תנאי כמו בידו א"כ ריצוי שלה נקרא תנאי קודם למעשה משא"כ גבי גט דבבעל לחודי' קיימא מילתא למשדי תנאה שהרי מתגרשת בעל כרחה א"כ י"ל דמודה הרמב"ם שאם הזכיר המעשה תחלה נקרא מעשה קודם לתנאו שא"צ דעתה כלל לכן בפ"ט מגירושין העתיק דברי שמואל

ובזה יש ליישב קושית התוס' בקדושין דף ס"ב על פרש"י שפירש דחנקי קאי אדבתרי' ואומר לה חנקי ואת כי שטית והתוס' הקשו דה"ל מעשה קודם לתנאי ולפ"ז ניחא דלא אמרינן מעשה קודם לתנאי תנאו בטל רק במילתא דתליא בדידיה לחוד תנאו בטל אע"פ שעדיין לא נתן. אבל בתילתא דתליא נמי בדידה הרי גלוי דעתה אחר הזכרת התנאי ולגבי דידה מקרי תנאי קודם למעשה א"כ בסוטה דבעינן שתאמר אמן על השבועה וא"כ צריך קבלתה וקבלתה הוא אחר התנאי שהרי כבר שמעה חנקי ואת כי שטית א"כ לגבי דידה שפיר התנאי קיים וא"כ י"ל דדוקא בקדושין בעינן שיתן לידה תחלה דאז בגלוי דעת שלה ג"כ מעשה קודם לתנאי ומצידו הרי הקדים המעשה באמירה וצדקו דברי הרמב"ם

ומ"מ י"ל שפיר כדברי הפרישה שאם נתן לה בסתם ואח"כ אתר לה הרי את מקודשת לי אם תתני וכו' דלהרמב"ם בכה"ג לא מקרי מעשה קודם לתנאי כיון שעדיין לא הוי נתינה לשם קדושין ודבור שהזכיר הא"מ קודם לא איכפת לן ולהטור ודאי כל שהזכיר הרי את מקודשת קודם מקרי תעשה קודם: לתנאי והפרישה איירי באמר אם תתני אחר שבא לידה ולא אמר קודם הרי את מקודשת ובהא שפיר לכ"ע הוה קידושין דגם להרמב"ם אין זו מעשה קדום. ומה שהעתיק הב"ש ואח"כ א"ל הרי את מקודשת הוסיף בדברי הפרישה תוספת המביא לידי גרעון שלא עלתה ע"ד הפרישה לומר דבכה"ג להטור לא מקרי מעשה קודם לתנאי דלעולם צריך להזכיר התנאי אפי' אם עדיין לא נתן לה כלום גם בפרישה גופי' לא דייק שפיר דהזכיר התנאי תחלה אם תתני ולשיטת הרמב"ם היה לו לומר אפי' אמר הרי את מקודשת לי קודם ואח"כ אם תתני שפיר הוה גם להרמב"ם תנאי קודם למעשה רק שתפס דבריו לכ"ע לכן כתב שאמר אם תתני