טיב קידושין קכה

מתי ומשני בעינן תנאי קודם למעשה ולדעת הרמב"ם כל זמן שלא מסרו בידה לא מקרי מעשה קודם לתנאי לכן דחו דבריו ולכאורה יש לדחות בפשיטות שלא בקשו חכמים לחלק בדבר בין אם יקדים נתינת הגט דלפעמים שנותן הגס בידה ואח"כ מתנה א"כ ודאי עדיף שיתנה בתנאי קודם למעשה שהרי יותר צריכים לדחוק בכל המשניות שנזכר הרי זה גיטיך קודם התנאי מיהו מפשט לשון הרמב"ם משמע דלעולם לא מהני התנאי אחר שנתן בידה כמ"ש בדין ג' ואחר שהתנה נתן בידה הדינר משמע דאם נתן הדינר ואח"כ התנה לא מהני דמקרי תעשה קודם לתנאי וא"כ שמואל ע"כ איירי שהתנה קודם נתינה וא"כ מאי קאמר בעינן תנאי קודם למעשה וקושי' אלימתא הוא. מיהו נראה דמה שמחשיב הרמב"ם לעולם מעשה קודם לתנאי היינו משום דכשאמר הרי את מקודשת אם תתני וצריך להקדים ההן תחלה ולומר אם תתני תהיי מקודשת אמרינן שכיון שכבר הגט בידה מקרי מעשה קודם לתנאי ואין יכיל להתנות עוד על ההיפוך אבל אי מקדים הלאו להן נמצא שאף אם מסר לה הגט ואמר אם לא מתי לא יהיה גט אמרינן דמ"מ אין הגט חל אם לא ימות שהרי הקדים הלאו להן ואי אפשר לו לחול כי אם באופן שאמר אבל אי בעינן הן קודם ללאו י"ל כיון שכבר הקדושין או הגט בידה מיד כשאמר ההן נתקיימו הדברים ושוב לא יכול להתנות על הלאו דה"ל מעשה קודם לתנאי וא"כ י"ל שפיר דודאי לפום סברת שמואל שא"צ להקדים ההן ללאו א"כ אפי' מסר לה הגט כל שהקדים הלאו לא מקרי מעשה קודם לתנאי שהרי הלאו חל תחלה באמירת תנאו לכן שפיר אם מקדים הלאו אפי' שמסר לה הגט מהני אלא דהרמב"ם קאי למסקנא דרבא מסיק דבעינן הן קודם ללאו א"כ אם מסר הגט לא יוכל להתנות בלאו תחלה וכיון שמקדים ההן תחלה א"כ אי אפשר להתנות אחר שמסר לידה דאם מסר לידה נתקיים בהן שהקדים תחלה הגט בכל אופן ושוב אין יכול להתנות על ההיפך מאחר שכבר הגט בידה להתגרש בו כפי ההן שהזכיר ולפ"ז למסקנא דרבא אין הפרש כלל באמירתו ודיוק הש"ס שיאמר בהיפך לא יהיה גט ודאי לאו דיוקא הוא אלא דהש"ס בעי לאסוקי הדין דבכה"ג מקרי מעשה קודם לתנאי. ולמסקנא באמת אין חילוק בלשון דלעולם בעינן ההן קודם ללאו והלאו שהזכיר קודם ההן אינו אלא שלא לפתוח בפורעניות וכמאן דליתה הוא לכן הרמב"ם בפ"ט מה' גירושין דין כ"א העתיק ג"כ דברי שמואל דבאמת דיוק הש"ס אינו דיוק כלל אלא דהש"ס בעי לאסוקי דבכה"ג לשמואל מקרי מעשה קודם לתנאי כדי לאתוי' עלי' דברי רבא. ולפי האמת אינו דיוק כלל רמ"מ עדיף להקדים התנאי בלשון ג"כ

אלא שקשה עוד על דברי הרמב"ם מהא דקאמר בדף ע"ה הרי זה גיטיך והנייר שלי אינה מגורשת על מנת שתחזירי לי הנייר מגורשת ובעי למימר משום דלא כפליה לתנאיה ומתקיף רבא הא בעינן תנאי קודם למעשה. ובלח"מ לא תירץ כלום ע"ו. גם יש לתמוה על הר"ן איך שתיק לי' מהך סוגיא. לכן נראה לענ"ד דודאי טעמו של הרמב"ם דאחר שנתן לידה שוב אין יכול להתנות דכיון שמזכיר הגירושין אם תעשי כך כבר זכתה בגט בכל אופן ואין יכול שוב להתנות על ההיפוך כיון דאילו לא הזכיר הכפל היה חל הגט בכל אופן אף שאמר הרי זה גיטיך אם תתני לי מאתים זוז ולא הזכיר הכפל ואם לא תתני לא יהיה גט והוה גט בכל גווני לכן כיון שזכתה בגט ע"פ דבריו שוב לא יכול להתנות על ביטולו כיון שכבר נעשה מעשה ונתן כידה משא"כ אם הקדים התנאי קודם הנתינה ואמר ה"ז גיטך אם חתני לי מאתים זוז ואם לא תתני לא יהיה גט שוב אינו מזיק מה שמוסר בידה ע"פ התנאי שהרי בגמר דבריו נתפס ולא זכתה בו מעולם פי אם באופן שאמר אם תתן לי מאתים זוז משא"כ אם מסרו בידה תחלה ואמר אם תתני לי מאתים זוז תהיה מגורשת וכיון דבלא כפל משמע בכל גווני אפי' נתקיים התנאי א"כ כבר זכתה בגט קודם שהתנה על ההיפך ושוב לא אלים להתנות לבטל מעשה הנתינה דכל שחל המעשה אין יכול לעקור בתנאי המעשה אשר כבר עשהו אף שהוא פירוש דיבורו ראשון וא"כ נראה דכ"ש אם מתנה על אחר המעשה והיינו שיחול המעשה תחלה פשיטא דמקרי טפי מעשה קודם לתנאי שהרי הוא בעצמו חפץ שיתקיים המעשה והתנאי יעקור המעשה וכ"ש הוא דלא מהני מדחזינן אפי' בנתן והזכיר התנאי שלא זכתה בגט מעולם אין יכול להתנות ולעקור שלא יהיה המעשה חל בתחילתו כ"ש באם פירש שיחול המעשה תחלה שנקרא מעשה קודם לתנאי והשתא תו לא קשי' כלל דע"מ שתחזירי כיון שרוצה שתזכה בגט פשיטא שאין יכול להתנות לבטל המעשה אשר נעשה ע"פ דברי עצמו בלא שום תנאי שהרי רוצה גם הוא שתזכה בגט בכל אופן רק אחר המעשה תחזיר פשיטא דמעשה קודם לתנאי שהוא בפועל עדיף ממעשה שהוא בהזכרת התנאי עצמו

וארווח לן בזה מה שתמהו על הרמב"ם למה לא הביא הך דתנאי ומעשה בדבר אחד. ולפ"ז ניחא דס"ל להרמב"ם דודאי לא משכחת לה תנאי ומעשה בדבר אחד רק בהך דע"מ שתחזירי ובכה"ג בלא"ה תנאו בטל דהוה מעשה קודם לתנאי והא דמתקיף רב אדא אינו רק על לישנא דרבא דס"ל דאפי' אי הוה משכחת מעשה קודם לתנאי יש לבטל התנאי משום שאינו בדבר אחד ואפי' אי לא הוה איכפת לן במעשה קודם לתנאי ולא פליג על דברי רבא בדינא רק בלישנא דרבא מדמי לי' למעשה קודם לתנאי ורב אדא ס"ל דלא מקרי תנאי ומעשה בדבר אחד אבל לדינא אין נ"מ כלל וכיון שכבר הביא הרמב"ם דבעינן תנאי קודם למעשה כ"ש דאחר מעשה לא יכול להתנות ואין נ"מ לדינא כלל

ובאמת בספר התשובות אשר לי פירשתי באמת כן דרבא ס"ל הפירוש במשנה דכל תנאי שיש מעשה בתחלתו תנאו בטל שרבא ס"ל דתלי' בזכירת המעשה קודם ובעינן תרווייהו ורבא ס"ל דתלי' נמי בזכירת המעשה קודם וכל תנאי שיש מעשה בתחלתו פירושו שהזכיר המעשה בתחלה והיינו בתנאי שאינו מתקיים אלא אחר המעשה כגון שאמר ע"מ שתחזירי לי את הנייר שע"כ צריכה היא לזכות בנייר קודם ורב אדא דאתקיף עלי' דלא תליא בזכירת התנאי כלל רק מפני שיש בה מעשה בתחילתו פירושו שהמעשה ע"כ חל מקודם שיתקיים התנאי ואינו דומה לע"מ שתתני מאתים זוז דאמרינן שלא זכתה בגט כי אם באופן הלזה שתתן מאתים זוז אבל בע"מ שתחזירי פ"כ הוא מתנה שאחר שתזכה בגט תחזירו וזהו תנאי ומעשה בדבר אחד זה נקרא שיש בו מעשה בתחלתו. וכה"ג פירשו התוס' במנות דף י"ד ע"ב בלאו שקדמו עשה דשייך העשה מבלי שיעבור על הלאו ואין לך ראיה ברורה יותר לזה הפירוש מכל המשניות ששנויות ה"ז גיטיך ע"מ וכו' דמכולהו מוכח דלא איכפת בהזכרת המעשה תחלה והארכתי עוד בראיות לאמיתת פי' זה וגם מצד הסברא נראה דמאי איכפת לן בזכירת המעשה כל שלא הוחלט עדיין בדבריו

אלא שצריך ישוב הסוגיא דקאמר ונימא לא יהיה גט אם לא מתי ומשני בעינן תנאי קודם למעשה. ולמ"ש אין נ"מ בזכירת המעשה. ובתשובה