טיב קידושין קכד

דפותחין בזכות תחלה מדמתחיל אם לא שכב וקשה הא אריך להתנות משום כפילות ואי משום דמצי לאתחולי אם שכב חנקי דילמא שניהם שוין וחדא תנייהו נקט וזכות וחובה שוין להתחיל במה שירצה.. ולפ"ז ניחא דרבי' לשיטתי' דס"ל דבעינן תנאי כפול כדאיתא ביבמות דף נ"ג (ואפשר ליישב בזה מה שתמה בשעה"מ על הרשב"א בחידושיו בשבועות שכ' דרבנן דר"מ הם ר' יהודה די"ל דס"ל נמי דבעי תנאי כפול ותמה עליו מגיטין דף מ"ו ונדרים דף י"א דר' יהודה לא בעי תנאי כפול. ולפ"ז נראה דכוונתו לר' יהודה הנשיא דתוספתא שהוא רבי או לשאר בר פלוגתא). וא"נ קשיא ל"ל כלל אם לא שכב לימא אם שכב חנקי ופשיטא דלא נדון הקללה אף אם לא שכב דבהיפך ודאי אזלינן בתר כוונת הכהן שאין בלבו לקללה בחנם ואפי' לר' מאיר לא נדון הקללה בכל אופן אע"כ משום דדינא דפותחין בזכות תחלה וא"ש

ואחרי הודיע ה' אותנו את כל ואת נוכל ליישב ג"כ בזה הסוגיא דפ' תי שאחזו דף ע"ז שהבאנו לעיל דרשב"ג אמר אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול א"ד לר"מ קאמר דהוי שני כתובים וכבר כתבתי לעיל בשם שע"המ שהוא תמוה למאד דשני כתובים שאין מלמדין הוא. לפי שנוכל ללמוד מכתוב א' והוה השני מיותר אבל כאן אדרבה אי בעי כפל ליכא שום יתור דכולהו לגופייהו אתיין. ומ"ש בשע"המ דבארץ כנען הוא דחוק והיתה דעתו נוחה בו מחמת עוצם הקושיא אבל אחר שבררנו כל זה נראה דכולהו קראי דאם תטיב ואם בחוקתי ואם תאבו ושמעתם נראה לחלק בהם דודאי נהי דאם כתיב אם תטיב שאת אי בעינן כפילא נוכל לומר שלעולם יהי' שאת זה דוקא שאין ענין מוכיח מעצמו כי דרכו ית' להטיב אף לבלתי ראוים אבל אידך גיסא דאם לא תטיב עונש וכן אם בחוקתי תמאסו עונש זה ודאי אין לייחס עול בחוקו ית' שאפי' אם יטיבו דרכיהם יהיה עונש זה דבר שלא יעלה על הדעת כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. נמצא דכולהו קראי דהטבה לכ"ע נשמעין מכלל קללה ברכה וכבר אמרו מדה טובה מרובה וא"כ אם בחוקתי תלכו וכן אם תטיב מיותרין הם לכן הוו שני כתובים דע"כ אורחי' דקרא להכפיל אף מה שאין צריך לכן לא גמרינן שיהי' כן לעיכובא ואידך לישנא דס"ל דגמרינן מנייהו היינו תה שמתחיל אם בחוקתי תלכו ואם תטיב הוא לפתוח בזכות תחלה א"כ שמעינן קללה מכלל ברכה ושפיר תוכח תנאי כפול

ובזה ניחא מה שהקשו התוס' אמאי לא משני בקדושין לרחב"ג דהוו שני כתובים ולפמ"ש לק"מ דאי פותחין בזכות תחלה לא הוי ב' כתובים וא"כ ניחא טפי לשנוי' הני קראי אי פותחין בזכות תחלה. והכל נכון וברור ומרווח שמעת' טובי. הנה הארכנו והפלגנו מענין לענין לפי שיש בסוגיא מבוכה גדולה אשר לא מצאו אנשי חיל את ידיהם אמרתי חלקי אמרה נפשי

(ג) התנאי קודם למעשה רוב מפרשים פירשו שאמירת התנאי צריכה להיות קודם המעשה ואם אמר הרי את מקודשת לי אם תתני מקרי מעשה קודם לתנאי והרמב"ם פירש דאם נתן לה קודם שהתנה הוא דמקרי מעשה קודם לתנאי ונסתפק המל"מ בפ"ו אם הקדים מעשה לתנאי וחזר ואמר שתי החלוקות כדינם כגון שאמר הרי את מקודשת לי אם תתני מנה וחזר ואמר אם תתני מנה תהיה מקודשת ואם לא תתני לא יהיו קדושין אי מקרי מעשה קודם לתנאי או כיון דחזר ואמר התנאי קודם למעשה דבריו הראשונים כמאן דליתנייהו ומקרי שפיר תנאי קודם למעשה ובתשובה הארכתי בזה דודאי הראי' שמביא מהא דמקרי הן קודם ללאו אם כפל ההן כמ"ש רמ"א כאן אין ראיה מזה דשם הטעם משום דבגמר דבריו נתפס וכן ראיתי במ"למ עצמו שדחה כן אמנם בתשובה כתבנו דמוכח כן מכל המשניות שנשנו הרי זה גיטיך ע"מ שתתני מאתים וכן בדף ע"ה ע"ב ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי ע"מ שתניקי וכן בקדושין ששנה התנא הרי את מקודשת לי קודם שנזכר התנאי בודאי תמי' גדולה שלא ידייק התנא בלשונו בדבר שעיקר הדין תלוי בו ואי בעינן תנאי קודם למעשה ע"כ לומר שבתחילה אמר אם תשמשי את אבא ה"ז גיטך ואיך אזל התנא בתר איפכא בכל המקומות. וגם בדף ע"ד אמר רשב"ג מעשה בצידן בא' שאמר לאשתו ה"ז גיטיך ע"מ שתתן לי איצליתי ושם משמע שסיפור המעשה כפי אמירתו וא"כ הוה מעשה קודם לתנאי. ואפי' נימא כדעת הגאונים דבעל מנת א"ב משפטי תנאי מ"מ לא א"ש דהא רב יהודה ס"ל בדף ע"ד לכשתתן ולא ס"ל דאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי א"כ תיקשי לדידי' לשון המשניות כולם בודאי מילתא דתמי' הוא שיהיו כל המשניות שלא בדקדוק בהיפך הדין. ואפשר שמכאן הוציא הרמב"ם פירושו דמעשה קודם לתנאי היינו דוקא במסר תחלה ליד האשה דבזה יהיו דברי המשניות נכונים באתרו קודם שמסרו לה לכן ע"כ צ"ל לדעת פוסקים הללו שהתנא לא נחית ללשון התנאי ולא נקט רק הכניסה בדברים אם ירצה ליתן גט לאשתו לא שיתחיל בתנאי מה שלא עלה על לבה עדיין ואמירתו ה"ז גיטיך אינו רק גלוי דעתי' שרוצה הוא לגרשה ואח"כ מזכיר התנאי כדינו וא"כ ממילא מוכח שפיר דאינו מזיק הזכרת המעשה קודם כיון דשוב יזכיר התנאי קודם למעשה דאי לא תיתא הכי א"כ אחר שאמר הרי זה גיטך אינו מועיל שום הזכרת תנאי ע"כ לומר דאיירי שאמר מקודם ע"מ שתתני לי מאתים זוז הרי זה גיטיך א"כ התנא אזיל בתר איפכא לגמרי שכל שקדם לומר ה"ז גיטיך לא יועיל עוד משפטי תנאי אלא ודאי אינו עכ"פ אפירתו בתחלה ה"ז גיטיך כשמזכיר שוב התנאי וננקט מיהת פלגא בידן

ועוד הבאתי ראי' מלשון הברייתא דף ע"ו ה"ז גיטיך ע"מ שתשמשי את אבא כו' לפי שלא אמר לה אם תשמשי אם לא תשמשי וכו' ולכאורה הוא כשפת יתר שהרי עיקר הטעם בשביל שלא כפל דבריו ולא אמר אם לא תשמשי א"כ לפה חזר ואפר לפי שלא אתר לה אם תשמשי אלא נראה דלדעת פוסקים הללו דבעינן שיזכיר התנאי קודם מעשה א"כ הרי זה גיטיך אינו רק כניסה בדברים ואחר אמירת הרי זה גיטיך צריך להזכיר התנאי כדינו וא"כ ע"כ צריך להחזיר התנאי ולומר שוב שיהיה התנאי קודם למעשה א"כ בא לשון הברייתא בדיוק דאחר אמירת ה"ז גיטיך צריך לותר שוב אם תשמשי ואם לא תשמשי וא"כ מוכח דעכ"פ אמירתו קודם ה"ו גיטך אינו מזיק לומר דמשום הכי יקרא מעשה קודם לתנאי. ואיפשט ספיקו של המל"מ

והנה דעת הרמב"ם דלא מיקרי מעשה קודם לתנאי רק אם כבר נתן לה. וז"ל הרמב"ם בפ"ו דין ד' אבל אם אמר לה הרי א"מ לי בדינר זה ונתן הדינר בידה והשלים התנאי ואמר אם תתני לי מאתים זוז תהיי מקודשת ואם לא תתני לי לא תהיי מקודשת הרי התנאי בטל מפני שהקדים המעשה ונתן בידה ואח"כ התנה ואע"פ שהכל תוך כדי דיבור כו' ע"כ. והר"ן בפ' האומר דחה דבריו מהא דבגטין דף ע"ה ע"ב בתקנת שמואל שתיקן אם לא אתי לא יהיה גט ואם מתי יהיה גט ופריך ולימא לא יהיה גט אם לא