טיב קידושין קכב

וכתב מהרש"א שהוא מגומגם דאי נימא מכלל הן נשמע לאו אפי' בלא ונאחזו נשמע שלא יטלו בארץ הגלעד מכלל הן. והנלענ"ד בפירושא דשמעתא הוא דודאי הא דאמרינן דלרחב"ג ה"א בתוככם בארץ אבל בארץ כנען לא יטלו ור"מ ס"ל בתוככם כל היכא דאית לכו משמע א"כ בארץ כנען למה לי ש"מ לכפילא כך הוא הפירוש דודאי פשטא דמלתא לכ"ע בארץ כנען אתי לומר שלא לבד בארץ גלעד שיטלו אף כי גם בארץ כנען אלא דהחילוק בין ר"מ לרחב"ג דלר"מ דבעי תנאי כפול אי לאו כפילא היו נועלין ארץ הגלעד בכל אופן א"כ אתי הכפל שלא יטלו בארץ הגלעד וכיון דהכפל אתי שלא יטלו מודה ר"מ דאי לא כתיב רק ונאחזו בתוככם. ה"א בארץ גלעד לחור וצריך בארץ כנען שיטלו נמי בארץ כנען וכסברת רחב"ג אלא דבהא פליג וס"ל הא דאמרינן לר"מ בתוככם כל היכא דאית לכו משמע היינו לסברת רחב"ג דבארץ אפי' בלא כפילא לא יטלו ואתי בתוככם לומר שיטלו לאפוקי מלשון אם יעברו דמשמע שלא יטלו כלום וכיון דאתי בתוכנם לומר שיטלו בהא ס"ל לר"מ דאם השנות הדברים ליפות כחם שיטלו אפי' בלא קרא דבארץ כנען היינו אומרים שיטלו אפי' בארץ כיון שכל עיקר השנות הדברים הוא על שיטלו וכיון דבארץ כנען אתי שיטלו בארץ כנען ש"מ אי לאו בארץ כנען ה"א שלא יטלו והיינו משום דהכפל אתי לומר ונאחזו רק בתוככם כלומר שלא יטלו ארץ גלעד א"כ ממילא שפיר איתא לסברת רחב"ג דונאחזו בתוככם אינו רק בארץ גלעד כיון דהכפל אתי למעט זכותן שלא יטלו אבל אי הוה אמרינן דלא בעי כפל והכפל אתי לרבות זכותן שיטלו בהא פ"ל לר"מ דהוי משמע כל היכא דאית לכו. והדברים נכונים בפשט הש"ס

ודברים הללו יש לכוונם בפירש"י שכתב בארץ כנען תשמע מיעוטא שלא יטלו אסברא לה רש"י בדדמי והיינו כדפרישית דבארץ ע"כ מיעוטא הרי משמע נמי בניחותא לאפוקי מסברת רחב"ג דונאחזו בתוככם אתי לומר שיטלו אבל כיון דכתיב בארץ כנען גלי קרא דונאחזו לומר שלא יטלו וא"כ הכפל אתי שלא יטלו ומוכח תנאי כפול והכל נכון וברור. דוק היטב כי לא מצאו אנשי חיל ידיהם להסביר הפשט

מעתה נראה דלרחב"ג אין כאן כפל כלל שהרי הם שני ענינים אם יעברו יקחו ארץ גלעד ואם לא יעברו יקחו ארץ כנען והם שני ענינים לא ראי זה כראי זה ואינו בגדר תנאי כפול כלל אבל לר"מ שהכתוב אם לא יעברו שלא יטלו שפיר הוה כפל והשתא ממילא אי אפשר לומר טעמי' דר"מ מהני קראי דאם בחוקתי דא"כ הוה ס"ל דונאחזו בתוככם לא מוכח כלל די"ל כרחב"ג דאתי שיטלו בארץ כנען א"כ איך תלי ר"מ בתנאי ב"ג וב"ר הא ליכא כפל סמן כלל וע"כ לר"מ משמע מתנאי ב"ג וב"ר בעצמו מוכח כפילא והיינו דונאחזו בתוככם אתי שלא יטלו א"כ ע"כ מוכח טעמא דר"מ דתנאי ב"ג בעצמו כפול הוה

והשתא ניחא הכל דלר"מ ל"ל דס"ל הכפל משאר פסוקים דא"כ תנאי בגוב"ר לאו כפול הוה ואיך תלי לו' בתנאי ב"ג וב"ר. דהא לא הוה בי' כפילות רק כל חדאי למילתי' אם יעברו יפלו ארץ גלעד ואם לא יעברו לא תימא שלא יטלו כלום כי עכ"פ יטלו בארץ כנען וע"כ לומר דלר"מ אם לא יעברו נמי אתי שלא יטלו אבל רשב"ג אי לר"ת קאמר שפיר הוה שני כתובים דאל"כ בארץ כנען ל"ל דהרי כבר נשמע תנאי כפול משאר פסוקים א"כ ע"כ ונאחזו בתוככם הוא לומר שלא יטלו בגלעד אבל לרבנן שפיר קאמר ר"ג דגמרינן מנייהו דבעינן כפל ובארץ כנען דריש לי' כרחב"ג ולא מוכח מני' מידי וא"ש הכל

וכיון שזכינו דלר"מ ע"כ מוכח תנאי כפול מתנאי ב"ג וב"ר למוד תו לא יקשה לר"מ הא הוו שני כתובים דכבר מוכח מהנך קראי דמייתי דע"ז י"ל דר"מ שפיר ס"ל דצריכי דאי לאו דגלי קרא דבארץ כנען לתנאי כפול ניחא הוה לר"מ לאוקמא קראי כרחב"ג ולא נמצא חידוש וה דתנאי כפול אבל לפי האמת דמוכח תנאי כפול מתנאי ב"ג שפיר מפרשינן לקראי כפשטי' דשפיר קללה מכלל ברכה ורשב"ג ס"ל אפי' בלאו קרא דבארץ כנען הוה מפ' קללה מכלל ברכה ומוכח מהני קראי תנאי כפול א"כ בארץ כנען לשני כתובים אתי והשתא מסקנא דש"ס ס"פ שבועת העדות דאיתוך לפרש"י דרבנן מחייבי וס"ל קללה מכלל ברכה היינו כאיכא דאחרי דאמרינן דאתי מהנך כתובים ובארץ כנען ס"ל כרחב"ג שאינו מיותר והכל ניחא. ועתה אענה חלקי גם אני ליישב דברי הר"ן ופרש"י למסקנא דאפר איפוך א"כ רבנן מחייבי והיינו דס"ל דלא בעינן כפל א"כ קשיא הני קראי דאם בחוקתי וצריך לומר דה"א לא קללה ולא ברכה וא"כ לא משתמע קללה מכלל ברכת ואמאי מחייבי כאמור לעיל. ונראה ליישב דאחר שמצינו שבאיסור לכ"ע אמרינן מכלל הן נשמע לאו א"כ י"ל באיסור אין פלוגתא בין ר' מאיר לרבנן ואיסור לרבנן כממונא לר' מאיר וכיון דלר"מ כולהו קראי דמייתי מקרו איסורא דאית בי' ממונא כמ"ש תוס' ור"ח פ"ל דאפי' באיסורא דאית בי' שמעינן קללה מכלל ברכה א"כ ממילא לרבנן באיסורא לחוד שמעינן קללה מכלל ברכה והשתא שפיר י"ל למסקנא דמסיק איפוך ורבנן מחויבי א"כ ע"כ ס"ל קללה מכלל ברכה י"ל דרבנן ור"מ לשיטתייהו אזלי ורבנן שפיר ס"ל כרחב"ג לגמרי באיסורא דאית בי' ממונא אלא דבהא גופי' פליגי דרבנן ס"ל דעדות ליכא רק איסורא לחוד ובאיסורא ליכא פלוגתא בין ר"מ לרבנן ושפיר שמעינן קללה מכלל ברכה ור"מ לשיטתי' דס"ל בכתובות דף ל"ד ובב"ק דדבר הגורם כו' שפיר הוה עדות איסורא דאית ביה ממונא ובעינן כפילא אלא דהר"ן קשיא לי' למאי דמחייב ר"מ הא לא שמעינן קללה יפה תירץ דר"מ לשיטתי' ס"ל קללה מכלל ברכה אפי' בממון ורש"י לא מצי לקיים הגירסא לא תיפוך דרבנן פטרי דכיון דלר"מ הוי עדות איסורא א"כ כ"ש לרבנן וקשי' שתויי יין אלא ע"כ איפוך ור"מ ס"ל לפטור ולרבנן שפיר י"ל דעדות ואיסורא לחוד מקרי לגבי העדים וא"ש לנכון

והואיל ואתא לידן אמינא פה שנלע"ד ליישב הגירסא לעולם לא תיפוך ובאיסורא אית לי' והקשה רש"י א"כ מי לית להו לרבנן שתויי יין במיתה. ונראה ליישב דודאי י"ל הא דבאיסורא אסרינן מכלל לאו הן היינו היכא דמיותר דבשתויי יין כתיב ולא תמותו ואם נימא דאף אם ישתו לא ימותו א"כ מיותר הקרא לגמרי והא דפריך שתויי יין דבמיתה מנ"ל היינו משום דלר' מאיר נמי בסוטה בעינן כפילא וכתיב חנקי אע"ג דכתיב הנקי נמי הוה יתור מה שאומר אם לא שכב הנקי כמו שפרש"י דלא הוזקקנו לברר הסוטות אלמא לר"מ אפי' היכא דאיכא יתור אי לאו דכתיב חנקי הוה אמרינן דלא נשמע מכללא א"כ פריך שפיר משתויי יין כיון דאפי' היכא דאיכא יתור לא, ס"ל דנשמע מכללא ומסיק סוטה איסורא דאית ביה ממונא לכן אפי' היכא דאיכא יתור בעינן כפילות. וכש"ס מדמה נמי עדות לאיכא יתור דמסתמא מה שאומר אל יככה ויברכך כוונתו להעיד לו לכן ס"ל לר' מאיר מכלל הן נשמע לאו והשתא י"ל למאי דבעי למימר איפוך אפי' באיסורא לית לי' אפי' איכא יתור כמו בסוטה פריך שפיר משתויי יין אבל למאי דמסיק