טיב קידושין קכא

תחלה יש לילך אחר עיקר המעשה שיהי' ההן קודם ללאו בעיקר המעשה. מעתה אין מקום לקושית הט"ז דשם הוא ממשפטי התורה לפתוח בזכות תחלה לכן אזלינן בתר הן שהוא מצד הרצון אבל בגט שכ"מ אינו ממשפטי בתורה שלא יתחיל בהן אם מתי אף דלא מקדים פורעניות לנפשי' אין זה ממשפטי התורה שהרי באמת יכול עוד לכפול הלאו כמפורש בדברי רבא לכן בעינן הן קודם ללאו וא"כ תו ליכא נ"מ מדברי התוס' הללו ואין למידין מהם

ובאמת לפע"ד דברי התוס' דחוקים וגם קשה מה שהקשו התוס' עוד לפרש"י בד"ה הנקי פי' בקונטרס והכי כופל וקשה א"כ הוה מעשה קודם לתנאי ודחקו התוס' בפי' אחר דהכהן חוזר וכופל (ומה שהקשה הט"ז לפ"ז מאי מקשו התוס' על פרש"י נימא שחוזר וכופל הלאו אחר ההן אין זו קושיא כלל דבליכא רמז בתורה מהיכא תיתי להמציא כפל שלא נרמז בתורה והתוס' לא כתבו רק במה שנרמז הנקי ודרשינן נמי חנקי ע"כ יש בו שתי לשונות סותרות הנקי וחנקי לכן אמרינן שהתנה על שתיהן כפי מה שראוי להתנות אם לא שכב הנקי ואם שכב חנקי אבל היכא דליכא רמז אין להוסיף על מ"ש בתורה וזה פשוט)

ולפענ"ד א"צ לדחוק כלל אלא נראה דנהי דבעינן הן קודם ללאו היינו דאל"כ הוה הן קיים בכל גווני וכן במעשה קודם לתנאי המעשה לעולם קיים היינו היכא דשייך כמו בב"ג וב"ר דיש לומר דמ"מ יטלו חלקם בעבר הירדן שהיה באפשרות שיהיה כן לפי שהוא ארץ מקנה והי' להם מקנה רב אבל בהא פשיטא לן שאין לומר מעשה שתחול הקללה אפי' היא טהורה דקללת חנם לא תבא ואיכא לאו במקלל בחנם ואפי' מתנה בהדיא על מ"ש בתורה תנאו בטל כ"ש שלא יעלה על הדעת שנשמע מדבריו קללה שלא כדת של תורה לכן אי אפשר לומר כאן מעשה קיים גם א"צ להקדים ההן ללאו דאדרבא פותחין בזכות תחלה ובהכי ניחא דקשה איך דייק דפותחין בזכות תחלה דלמא ליכא נ"מ באיזו צד פותח והתורה נקטא חדא מינייהו ולפ"ז ניחא דאי לאו דפותחין בזכות תחלה לא ה"ל להתורה לשנות תשאר דיני תנאי אלא ודאי בא לרמוז דפותחין בזכות תחלה. וא"ש

וארווח לן בזה הסוגיא דשבועות דף ל"ה אל יככה ויברכך וייטיב לך ר"מ מחייב וחכמים פוטרין ופריך בגמרא דף ל"ו הא לית לי' לר"מ מכלל הן נשמע לאו ובעי לומר דבאיסורא לית לי' ופריך אלא מעתה שתויי יין דבמיתה מנ"ל והתנן אלו שבמיתה ומסיק לעולם איפוך וסוטה איסורא דאית בי' ממונא ורש"י מחק הגירסא דקשיא א"כ רבנן אתאי פטרי תי לית לי' שתויי יין במיתה והתוס' נדחקו למאד לקיים הגירסא ותו קשיא דרבנן דר' מאיר ס"ל בכל דוכתי דלא בעינן תנאי כפול וא"כ ס"ל מכלל הן נשמע לאו וא"כ כ"ש דה"ל לחייב ואיך פליגי בסברות הפוכות. ובראשית ההשקפה כונתי לדעת הרמב"ן שהביא הר"ן בשמו דמתרץ טעמא דרבנן דושמעה קול אלה כתיב ולא קללה מכלל ברכה ומ"מ זה דחוק דא"כ ה"ל לפרושי טעמא דרבנן מקרא. לכן נלע"ד דבסברא בעלמא פליגי והיינו משום דקשיא לי בלא"ה איך יפרנס ר' מאיר דבעי כפילא קרא דאם לא יגיד ונשא עונו כיון שלא כפל אם יגיד לא ישא איך יהי' נושא עונו אפי' יגיד אלא נראה כמ"ש דבדבר שאין בידו להשמיעו קול אלה אם יגיד וקללת חנם לא תבא ממילא משמע שפיר אם יגיד אין כאן עון כלל. ועפי"ז י"ל דבסברא בעלמא פליגי כיון דרצון התורה שלא יתחייב ע"פ כפירתו קרבן שבת רק ע"י שמיעת קול אלה א"כ אם נימא שאין זה קול אלה אין כאן חיוב עליו שיגיד לענין שיתחייב קרבן שבועה על כפירתו וא"כ כיון שאין חיוב עליו ע"פ אלה שנשמע מכלל הן א"כ אי אפשר שישתתע ממנו קללה אם דאזלינן בתר מעיקרא מאחר שאינו מקללו אינו חייב להעיד ע"פ זה האלה וכיון שאינו חייב להעיד לא תוכל להשמיע קללה מכלל ברכה דכיון שאינו מתחייב להעיד ע"פ קול זה אי אפשר שישמע ממנו קללה שלא כדת של תורה ור' מאיר ס"ל דאדרבה אמרינן שמתחייב עי"ז להעיד ושפיר נוכל להשמיע תמנו קללה מכלל ברכה שכדין הוא הקללה וממילא חייב להעיד וא"ש הכל ברווחא בס"ד

ובהכי ניחא דקשה איך אמרו בגמרא אל יברכך הוה אלה הא לא מוכח אם לא יעיד רק שלא יברך אבל אכתי ליכא אלה והר"ן כתב דר"מ לשיטתי' דס"ל דמברכה נשמע ההיפוך קללה ולא ס"ל הך סברא דאמר בקדושין דאם בחוקתי תלכו ברכה ואם לא ברכה ולא קללה ואכתי קשה למאי דאמר איפוך רבנן ס"ל בויברכך וייטיב לך הוה אלה הא רבנן לא ס"ל הך דמשמע קללה מכלל ברכה וכן הקשה בס' שעה"מ מיהו בר"ן גופי' י"ל דס"ל למסקנא לא תיפוך כמ"ש בשם הרמב"ן

ולפ"ז י"ל דניהי דבעלמא לא ס"ל דמברכה לא נשמע ההיפוך קללה ולפ"ז י"ל דודאי בעלמא שאין הקללה מפורש בתורה י"ל דלא נשמע אבל הכא דכתיב בקרא ממילא נשמע אם אמר אם תעיד יברכך שההיפוך אם לא תעיד יהי' ככתוב בתורה ונשא עונו והיינו קללה

ועכ"פ לפמ"ש אין מוכרח לחלק בסברות של התו' ובעינן הן קודם ללאו בכל גווני היכא דאפשר שיהי' בכל ענין ואינו נגד משפטי התורה. והנה בעל שע"המ כתב ליישב דברי הר"ן ותורף דבריו דרבנן דר' מאיר אי ס"ל איפוך וס"ל מכלל הן נשמע לאו מ"מ י"ל דס"ל דלא בעינן תנאי כפול ואע"ג דס"ל מכלל ברכה נשמע קללה מ"מ י"ל דס"ל דהני קראי דאם בחוקתי ואינך ה"ל שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין כסוגיא דפרק מי שאחזו לרשב"ג דף ע"ז דס"ל דהוה ב' כתובים ולא גמרינן מינייהו ושפיר י"ל דס"ל שפיר דנשמע קללה מכלל ברכה אע"ג דלא בעי תנאי כפול. זה תורף דבריו. מיהו אכתי אינו מיושב דא"כ קשה איכא דאמרי בפ' מי שאחזו דלר' מאיר קאמר רשב"ג אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול הוה שני כתובים וקשה הא ודאי אי הוה בעינן תנאי כפול לא שייך לומר שני כתובים דכולהו צריכי לגופייהו וכמ"ש בעל שעה"מ גופי'. וע"כ עיקר שני כתובים דבארץ כנען מיותר דנלמוד מכל הני פסוקים שנכפלו. וקשה מנ"ל דטעמא דר' מאיר משום בארץ כנען דילמא באמת טעמי' דר' מאיר מכל הני כתובים שנכפלו לגופייהו וכן קשה על הסוגיא דקדושין ל"ל לר"מ לומר טעמא משום בארץ כנען נימא משום שני כתובים מיהו שם י"ל דאכתי לא ס"ד הני כתובים דמייתי ומ"ש בשעה"מ דאי לא כתיב בארץ כנען הוה אמרינן הני קראי לא לכפל נכתבו רק דלא תימא לא ברכה ולא קללה. כמה רב מהדוחק יש בזה. מיהו מ"ש ליישב אקושיא דהיכא הוו שני כתובים הא צריכי לגופייהו ותירץ שתירץ דבארץ כנען הוא מיותר ודאי הדברים ראוים למי שאמרן ואין דרך לנטות בישוב קושיא זו לכן אבא אחריו ומלאתי את דבריו ברווחא והוא בשום שכל על אמרם דר"ת דייק מבארץ כנען ל"ל ש"מ לכפילא ואינו מובן איך יוכיח מזה הכפל וגם ליישב הגירסא שלפנינו בדברי רש"י בריש ע"ב בד"ה למה לי הרי משמע נמי מונאחזו שלא יטלו כו'