טיב קידושין קכ

דלהכי ס"ל אונסא כמאן דעביד. והשתא נראה מדפליגי דוקא בקדושין שתלוי בדעת אחרת משמע ליה להסמ"ג דפליגי בהך סברא דודאי לישנא אם לא אבא משמע בלא אונס דלאו בשופטני פסקינן שיתנה על האונס להכי ס"ל לריש לקיש אונסא כמאן דעבד אלא דר"י פליג עלי' כיון דתליא נמי בדעת האשה מסתמא לא נתרצית האשה כי אם באופן שאמר שאין רצונה להתעגן עד שתעמוד על האמת אם אנוס היה ואי אמרינן מסתמא דעת האשה שלא תתחייב על אונסו א"כ כ"ש שאין רצונו להתחייב בעצמו ע"י אונסו. כן נראה לפרש הסמ"ג עכ"פ בתני י שהוא לטובת האשה ליכא מאן דפליג דהלכתא כר' יוחנן וכמ"ש הר"ן בפ' האומר

(ב) ושיהי' הן שלו קודם ללאו. כתבו התוספות בקדושין דף ס"ב ד"ה בשלקא פי' הקונטרס שלא כפל כו' יקשה הא כל תנאי מתנאי ב"ג וב"ר וא"כ בעינן הן קודם ללאו והכא הוה לאו קודם להן דהא אם לא שכב כתוב ברישא וי"ל דאם לא שכב חשוב הן דמה שאנו רוצין שתעשה חשוב הן דומיא דאם יעברו שאנו רוצים שיעברו ואם לא יעברו יפסידו כך אנו רוצים שתתקיים דבריה שלא שכב איש אותה וזה הן ואם שכב תפסיד שזה לאו ע"כ. ולכאורה יש ללמוד מדברי התוס' הללו שאם מגרש את אשתו משום נדר וכה"ג ואומר אם יהיה אמת שנדרה יהיה גט ואם יבורר שאינו אמת לא יהיה גט דבכה"ג צריך לומר בהיפך אם לא לא נדרת לא יהיה גט שהרי אין חפץ לגרשה רק בשביל הנדר ואם נדרת יהיה נס

אמנם כבר נודע קושית הט"ו בהקדמת י"ד שתמה על זה מהא דבגיטין דף ע"ה ע"ב אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי לא יהיה גט ואם מתי יהי' גט ופריך דהכא הן קודם ללאו והרי כאן שרוצה שלא ימות אעפ"כ מחשיב לי' הש"ס לאו קודם להן ובמשל"מ פ"ו מאישות כתב לתרץ ותורף דבריו דבסוטה גוף המעשה היא חנקי ומאחר שאין אנו רוצים בזה מקדימין הנקי שתהי' נקיה שאין אנו חפצים במיתתה אבל כאן נהי דהמיתה נמשכת מתנאי הגט שהוא באופן שימות ת"ת על הגט עצמו אין שייך שאנו רוצים שיהי' גט או לא יהי' גט ולפ"ז לא שייך כאן שמתנה רק על הגט

ואני אפרתי בכוונת התוס' דלעולם חשבינן נתינת המתנה להן וסילוקה ללאו כמו בב"ג וב"ר אם יעברו ונתתי ואם לא יעברו יהיו מסולקין ממנה כמו כן באשה כיון דכבר נאסרה לבעלה משעה שנתיחדה ואם הודית אינה שותה רק שוברת כתובתה נמצא המים באים לטהרה לבעלה ולהתיר אותה במה שנאסרה מעיקרא. וא"כ מה שמתנה אם לא שכב הנקי היינו המתנה שלא תפסיד מה שדנין עליה שכבר הפסידה בעלה ונאסרה עליו ואם שכב ממילא נשארת בהפסידה לכן חשב ההן לא שכב שזהו המתנה שנתנו לה ע"י המים. וגם זה לא שייך בנ"ד ולא נמצא מציאות כזה שכבר נאסרה וע"י הטלת תנאו תהי' מותרת לו

ועפ"ז אפשר ליישב מה שנתחבטו התוס' בריש נדה ובכמה דוכתי דמנ"ל דבסוטה ספק כודאי דילמא מספיקא הוא שאסורה ולפ"ז ניחא דאי לא אמרינן שנאסרה בהחלט והשתיה אינה רק לברורי מילתא אם עדיין לא נקרא הפסד ואין לדמות למתנה שניתן לה היתר זה שאנו מתירין אותה לבעלה דאיגלאי אי מלתא שלא נאסרה מעולם וא"כ קשה הא הלאו קודם להן אע"כ כבר דן עלי' הכתוב שהיא טמאה ובשתותר פ"י מקרי פנים חדשות ושפיר מוכח דחשיב כודאי: מעתה איברא דמ"מ במילתא דתליא בסברא קשה לסמוך דשערי תירוצים וסברות לא ננעלו ויש לי לומר עוד בישוב תמיהת הט"ז הנ"ל והוא דודאי בסוטה בבחינה זו שאנו רוצין שיתקיימו דברי' מקרי זה הן מ"מ בבחינת המעשה עצמו שאנו אומרין לה הנקי מן המים המאררים בזה הלאו קודם שלא יפעלו בה המים המאררים והשתא י"ל סברא זו שכתבו הפוס' שאנו רוצים שלא תפסיד י"ל דלא מועלת כיון דמ"מ בבחינת הקללה עצמה לאו קודם אלא שאנו אומרים דמ"מ מעשה החניקה אף שמסיימין אם שכב חנקי לא מקרי לאו קודם להן דכיון שאנו רוצים שלא תחנק סומכין על מה שנשמע הלאו מן סיום שמסיים בהן והיינו אחר שמסיים אם שכב חנקי גם במעשה החניקה עצמה נשמע ג"כ הלאו אם לא שכב הנקי לכן כיון שאנו רוצים שתהי' נקיה מפרשין ההן שאנו חפצים בו וההן של מעשה החניקה סומכין על שנשמע מן ההן הלאו שאם לא שכב לא חנקי נמצא שמתקיימין שניהם ההן שאנו חפצים מקדימין ומ"מ מבחינת המעשה אם נשמע מכלל ההן הלאו נמצא שנקרא ג"כ הן קודם ללאו הנשמע מן ההן אלא דבתנאי ב"ג וב"ר יש להקדים ההן לגמרי דאל"כ אין לסמוך על ההן היוצא מן הלאו מאחר שאנו חפצים שיעברו ראוי להקדים אם יעברו

מעתה אני אומר דשמואל דתיקן בגט שכ"מ שמגרש אם ימות מחולי זה וא"כ צריך לגרש מעכשיו דאין גט לאחר מיתה א"כ צריך הוא לומר אם מתי והיה גט מעכשיו וא"כ לולי שהקדים אם לא מתי לא יהיה גט לא היה הלאו נשמע מכלל ההן שאמר אם מתי יהיה גט מעכשיו שאין זה מוכיח על שאינו חפץ בגט אם לא ימות דנוכל לומר שמכללא נשמע שאם מת יהיה גט מעכשיו ואם לא ימות יהיה גט כשיעעוד מחוליו נמצא שאין הוכחה מחלוקה שניה אפי' מכלל ההן שמשמע הלאו וע"כ עיקרו נסמך על מה שהתחיל אם לא מתי לא יהא גט שמשמעו שלא והיה גס כלל וא"כ שפיר מקרי בכה"ג לאו קודם להן שהרי הלאו לא נשמע אפי' מכלל ההן שסיים

ולפ"ז אפשר לומר בנידון הספק שנסתפקנו במגרש. אשתו משום נדר וכן בזנות עצמו משכחת אם מתנה עתה אם יתברר שזינתה יהיה גט ואם לאו לא יהיה גט שמחיים א"צ להתנות במעכשיו וא"כ חלוקת הלאו נשמע ג"כ מן ההן כמו בסוטה שפיר י"ל שיקדים הלאו אם לא זינתה

אלא דקשיא טובא איך יפרנסו התו' סוגיא דסנהדרין דף ל"ב דדייק מכאן דפותחין בזכות תחלה מהא דמתחיל אם לא שכב ואין לומר דרבי לא ס"ל משפטי תנאי והתוס' לשיטתיי' דס"ל דלרחב"ג לא בעינן משפטי תנאי כמ"ש במשנה דף ס"א דוה אינו חדא דהתוס' כתבו כן לשיטת רש"י ועוד דביבמות דף נ"ג משמע דרבי גופי' ס"ל כר' מאיר

לכן נראה דודאי בהך דסוטה יש בה שני דברים הן המעשה שהוא חנקי והרצון שאנו חפצים שיהי' הן שלה כדבריה ומצד המעשה ההן הוא תחקי אם עשתה נבלה ואת וראוי מ"מ יותר לילך אחר גוף המעשה שהוא הן על מעשה שאנו דנין עלי' על ההן שהוא מצד החפץ רק לפי שפותחין בזכות תחלה הולכין אחר ההן שהוא מצד החפץ שכך משפט התורה לפתוח בזכות תחלה ומ"מ לא ניחא להו להתו' לתרץ בפשיטות דצריך להקדים ההן משום דפותחין בזכות תחלה היינו משום דמ"מ כיון דהוא ממשפטי התנאי להקדים ההן שאל"כ נשאר ההן בכל אופן כיון שסיים בהן א"כ אין טעם לומר משום פותחין בזכות שישאר התנאי בהן קודם ללאו מצד הרצון אבל אי לאו דפותחין בזכות